אחת החתונות של תלמיד בישיבת אלון מורה לפני כעשרים שנה התקיימה באולם פחות מוכר. כמה דקות לפני החופה נכנסו החברים למטבח כדי לבדוק שהכול בסדר, ונדהמו לגלות כי הוא היה מלא בעובדים ישמעאלים ואפילו עובד יהודי אחד לא נראה באופק. כשבעל האולם נשאל היכן המשגיח, הוא התחיל לגמגם ולהסביר שהוא היה בבוקר לכמה שעות, עשה מה שצריך והלך. משהבינו החברים את המצב לאשורו, התקבלה ההחלטה המצערת כי אי אפשר לאכול במקום.
בחתונה הבאה החברים כבר היו למודי ניסיון. כמה שעות לפני האירוע הם שלחו לאולם נציג והלה עדכן: השניצלים בסדר, הבשר לא, הירקות החיים בסדר, ירקות עלים לא, וכן הלאה. עם הזמן התעורר הצורך למסד את הפעילות, וכך נפתחה עמותת 'כושרות', שהייתה שולחת מראש משגיח למקום האירוע, בתיאום מלא עם הרבנות המקומית, כדי לוודא שהמצב במטבח תואם את רמת הכשרות הרצויה. בראש העמותה עומד הרב משה כ"ץ, יליד ארצות הברית שעלה ארצה לפני קרוב לארבעים שנה, למד במכון מאיר, הצטרף לגרעין הקמת הישיבה באלון מורה ומאז מלמד בה. בנשיאות העמותה עומד הרב אליקים לבנון, רב השומרון וראש ישיבת ההסדר באלון מורה.
"נוהל מפקח", שבו שולחים מפקח מיוחד לאולם בבוקר החתונה, נוהג כיום בכמה ישיבות, בהן מצפה רמון, אלון מורה, מצפה יריחו, הכותל ועוד. "המפקח דואג קודם כול שגויים לא יבשלו. כמו כן הוא דואג שכל המוצרים עומדים בסטנדרט הכשרות הרצוי, ולאחר מכן מבצע שורת פעולות על פי הנהלים שהוגדרו. למשל, הוא בורר את הקטניות ושוטף את ירקות העלים. זאת נקודה חשובה משום שירקות עלים של גוש קטיף יכולים להיות משווקים עם ג'וקים", מנצל הרב כ"ץ את ההזדמנות להסביר. "למשל, בחסה - לכל ראש מותר שיהיו בו עד חמישה ג'וקים מהסוג שיורד בשטיפה. כתוב על השקית שחייבים להשרות את החסה במי סבון ולאחר מכן לשטוף היטב, אבל אנשים לא יודעים את זה ומשתמשים בחסה אחרי שטיפה במים בלבד. כך גם לגבי דג סלמון – על האריזה כתוב שיש טפילים, ולכן צריך להוריד את העור והקשקשים ולשטוף את הדג".
אוכלים טבל מתוך בורות
במשך הזמן התברר כי האתגרים לא נעצרים באולמות השמחות וכי מדובר בתחום רחב היקף. תומר בן צבי, מנכ"ל העמותה, גדל בילדותו בראשון לציון, מקום שבו נמצאת מערכת הכשרות הרחק מעיניהם של הצרכנים. "למדתי בבית ספר ממלכתי־דתי, גדלתי על פי הספר המפד"לניקי", הוא מחייך. "יש תעודת כשרות - אוכלים לכתחילה, הכול בסדר. אבל לאט לאט התברר שיש פה מערכת ארצית שצריכה ריענון". כך למשל, במשך עשרים שנה הרבנים של ראשון לציון לא חתמו על תעודות כשרות, בנימוק שהמועצה הדתית לא שומעת להם. "אפילו הוגש בג"ץ נגד הרב וולפא, רב העיר, שהסביר שהוא הציב דרישות למפקחים נוספים ולא נענה ולכן הוא מסרב לחתום. למרבה הצער, במקום להתיישר עם הנהלים שלו, הביאו רב אחר שיחתום על תעודות הכשרות בעיר".
אחד האתגרים הגדולים בתחום הכשרות הוא הבורות, אומר הרב כ"ץ. כהמחשה לדבריו הוא מציין כי אנשים רבים לא יודעים שהפירות והירקות בשוק אינם מוסדרים מבחינת תרומות ומעשרות. "אנשים חושבים שהכול זה תנובה ולא צריך להפריש. מה לעשות שתנובה סגרה את המערכת הזאת לפני עשרים שנה?" הוא מתאר בכאב. "חוץ ממחנה יהודה, שם כל הבסטות עם תעודות כשרות בעקבות דרישה של הציבור בירושלים, במקומות אחרים אין תעודות. במקום מסוים כשהרב החדש נכנס לתפקיד הוא רצה לעשות סדר בנושא תרומות ומעשרות בשוק המקומי והביא מישהו רציני, אבל פשוט חטף מכות מסוחרי הירקות והפירות. יכול להיות שאנשים אוכלים ממש טבל, כי הם לא מפרישים. מספק צריך להפריש בלי ברכה".
כתוצאה מכך, אחת ממטרות־העל של 'כושרות' היא העלאת נושא הכשרות למודעות הציבורית. "אם הציבור ידע, הוא ידיר את רגליו ולא יקנה שם בהכרח, או לפחות יפריש בלי ברכה", מסביר הרב כ"ץ. "לאחרונה יש שינוי גדול בתרבות הקנייה - אנשים עברו לקנות ברשתות היהודיות הגדולות, שבכולן יש תעודות. לעומת זאת, במכולות השכונתיות אין. אנשים לפעמים קונים בתמימות מערבים וחושבים שנפטרו מחובת תרומות ומעשרות. צריך לדעת שהערבים לא מגדלים הכול, אלא בעיקר דברים שהיהודים לא מגדלים, שצריך לעבוד עליהם קשה, כמו קישוא, מלפפון, פלפל וכדומה. אבל הם לא מגדלים תפוחי אדמה. אנשים הולכים לטיולים, קונים על אם הדרך אבטיחים וכדומה. אבל אפילו אם ערבי מוכר את זה, צריך להפריש", הוא מזכיר.
אנשי העמותה החלו לקיים פעילות חינוכית והסברה באמצעות ערבי קהילה, קורסים בישיבות, סדנאות, ימי עיון ועוד. "אלו נושאים שלא עסקו בהם עד אז", מחדד בן צבי. "בישיבות לומדים הלכות שבת, בבא מציעא, בבא קמא, יבמות. אף אחד לא לומד כשרות". "גם מי שלומד למבחן לרבנות, לומד את העקרונות ההלכתיים ולא לומד את השטח", מוסיף הרב כ"ץ. "נושאים רבים בתחום הכשרות, כמו חרקים, עורלה ותרומות ומעשרות אינם נמצאים בחומר למבחן".
פרט להיצמדות לנוהלי הכשרות הרגילה, עם הזמן התברר כי יש ציבור דתי לאומי גדול שמעוניין ברמת כשרות מהדרין. "הוא לא רוצה לאכול כשרות רגילה, לא אוכל אבקת חלב נוכרי, רוצה לאכול בשר חלק ורוצה שיהודי יבשל, גם אם הוא אשכנזי", מדגים בן צבי. "זה הפך לנורמה שאנשים לאו דווקא רוצים לאכול בד"ץ, אלא לאכול ברמת כשרות גבוהה. כיום גם הצבא התיישר לפי זה, ומנסה באופן בסיסי שכל הבשר יהיה חלק, ושבישול ישראל יהיה לפי מרן. בסוף, מי שנמצא בצבא היום זה החבר'ה שלנו, אז בצבא רוצים שהחבר'ה יאכלו. בזמנו המערכות היו במצב לא פשוט, והיו דוחות חמורים של מבקר המדינה בגין ליקויי כשרות. אנחנו בעצם ניסינו לקחת את זה מלמטה. לבוא דרך המשגיח המקומי, לסייע לו, לחבר אותו לנוהלי הכשרות שלעיתים הוא לא הכיר בכלל".
הרב כ"ץ מציין כי לא מעט רבני ערים חתומים על תעודות כשרות אך לא ניתנת להם יכולת פעולה וסמכות אכיפה כפי שצריך. "90-80 אחוזים מהעסקים הכשרים בארץ הם בכשרות רגילה, שבה לפי הנהלים גוי יכול לבשל. הספרדים לא יכולים לאכול את זה. לדוגמה, רוב בתי המלון הם בכשרות רגילה - ספרדים לא יכולים לאכול שם, כי זה בישול על פי הרמ"א, לא על פי מרן. חלק ניכר מהמשגיחים לא אוכלים במקומות שהם מופקדים עליהם. 'אני אוכל מהדרין. פה זה רבנות רגילה', הם עונים לא פעם, 'בשר לא חלק, כרוב לא גוש קטיף, גוי מבשל, הפרודוקטים ברמה נמוכה מאוד של כשרויות חו"ל. ברור שאני לא אוכל כאן. אבל זה כשר לפי הרמה הזאת'. עם הזמן הציבור שלנו התחיל להבין שיש רמות של כשרות. כי לפני כן, ברגע שהיו רואים תעודת רבנות – היו בטוחים שזה בסדר".
הציבור לא מודע, או שלא רוצה להיות מודע?
"הוא לא מודע. אף אחד לא אומר לו", עונה הרב כ"ץ, "אדם שרוצה לקנות מקרר או רכב - יברר את זה היטב. למה פה הוא רואה תעודה וזה מספיק לו? הוא לא יודע מה עומד מאחורי זה, הוא לא בירר, הוא לא יודע כלום. כשהוא קונה רכב חשמלי הוא בודק את הטווח, את המנוע ואת החימום בכיסא - אבל את הכשרות הוא לא בודק".
הטענה שלהם פשוטה: אני מחליט שאני סומך על כל מה שכתוב עליו "כשר". איפה הבעיה?
"זאת נקודה חשובה מאוד. האנשים הללו מצטטים את הגמרא שקובעת 'עד אחד נאמן באיסורים', אבל הם לא טורחים לשאול אותו על מה בדיוק הוא מעיד", מזדעק הרב כ"ץ: "זה כשר למי? לפי איזו רמה? גם לפי האשכנזים, אם צולים כבד ואחרי זה עושים באותה רשת שישליק אסור לאכול את זה, כי האשכנזים מחייבים רשתות נפרדות. הנוהל של הרבנות הוא רשתות נפרדות, אבל לא כולם עושים כך. יכול להיות שהרבנות המקומית בכלל לא מכירה את הנהלים. צריך להבין: כשרות רגילה זה אוסף של כל הקולות האפשריות מתוך מטרה שיהיו עסקים כשרים במדינת ישראל. כשרות מהדרין זה לא חומרות, אלא עיקר הדין לכל העדות. רוצה קולות? אין בעיה, אבל תדע שאתה לוקח את כל הקולות".
42 אלף שאלות בערב פסח
עם הזמן הוקם אתר 'כושרות', במטרה לתת לכל דכפין מידע בנושא באמצעות מאמרים, סקירות ושאלות ותשובות. "האתר מאוד פעיל, הוא מגיע למאות אלפי צפיות בחודש", מעדכן בן צבי. "השבוע אמר לי מפקח באחת הרבנויות: 'בזכותכם אנשים יודעים מה לשאול'. פעם לא ידעו מה לשאול. יש תעודה, היא בתוקף, זה המשגיח? זהו, זה מה שהיו שואלים. היום יודעים לשאול עוד כמה שאלות, כמו בישול גוי, חלב נוכרי וכדומה. מגיעים גם לבעלי העסק ושואלים אותו, ובעקבות הביקוש הוא משנה ומחליף את חומרי הגלם. זה נותן המון כוח לרבנות עצמה. זה מחזק את המשגיח ואת בעל העסק".
פעילות העמותה השתדרגה גם לווטסאפ. "יש לנו היום 71 קבוצות ווטסאפ של שאלות ותשובות", מספר בן צבי. "בדרך כלל אנשים שואלים יותר בימים חמישי, שישי ושבת. בערב פסח היו לנו 42 אלף שאלות. לא פעם שואלים אותנו מחו"ל מה אפשר לאכול. גם כאן נכנס עניין הבורות. אנשים חושבים שאפשר לאכול מגנום בכל העולם. זה לא נכון! זה לא כשר, זה חלב גוי. יכול להיות בזה צבע מאכל שעשוי משרצים, וזו שוב הנקודה של הבורות: אנשים חושבים שאם הם רואים בארץ מוצר של חברה בין־לאומית אפשר לאכול אותו בכל רחבי העולם, אבל זה לא נכון". הוא מסביר כי לא פעם פותחים במפעלים בחו"ל פס ייצור כשר מיוחד, כמו למשל ביסקוויטים לוטוס. "יש השגחה של כמה ועדי כשרות שעושים ביחד פס ייצור כשר, ומשם מייבאים לארץ את הכמות הרצויה".
במטרה לחבר את הקהל למידע נוצרה רשימת המומלצים של 'כושרות' - מקומות שעובדים לפי נוהלי הרבנות הראשית. במקביל יצרה 'כושרות' במה לריכוז המידע בתחום ההונאה בכשרות בארץ. "הונאה זה אומר שמישהו פרסם שהוא כשר והוא לא כשר או שיש לו תעודות פיקטיביות. באתר שלנו יש עמוד שמרכז את כל ההונאות בכשרות. זה המקום היחיד שמחזיק בנתונים הללו, לצערנו ברבנות אין את זה.
"קיבלתי כמה פעמים טלפונים מעסקנים שביקשו שנוריד אותם מהאתר. היה מקרה שבערב שבת התקשר אליי יהודי שהקים גוף כשרות פיקטיבי בשם 'איגוד הרבנים – פיקוח מזון', וקבוצה הגיעה לבית מלון בכשרות שלו. למישהי בקבוצה העסק היה נראה מסריח, והיא שאלה בקבוצה של 'כושרות' אם מישהו מכיר את איגוד פיקוח המזון הזה. אמרנו לה: כן, יחידת ההונאה פרסמה שמדובר בהונאת כשרות. בעקבות כך, ביום שישי בצהריים, קבוצה של 50 איש עזבו כולם את המלון. הוא התקשר אליי זועם: 'מה אתה עושה? אני אטפל בך'. אמרתי לו: אתה רוצה להונות את הציבור? זו בחירה שלך. לנו יש בחירה להגיד לציבור מה זה. זאת החוזקה שיש במדינת ישראל: רק פה יש חוק הונאה בכשרות, שאפשר להגיד שמשהו לא כשר. בעולם - כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. פה יש רבנות שקובעת סטנדרטים, ומי שלא עומד בהם נשאר בחוץ. הוא מבין שאפשר לפרסם עליו. הוא לא יכול לתבוע ולהגיד 'למה פרסמת עליי?' היות שיחידת ההונאה בכשרות קבעה שזה לא כשר".
למה פנו אליכם ולא לרבנות הראשית?
"ברוב השנים הרבנות הראשית עבדה בדלות משאבים נוראית. אפילו אתר אינטרנט לא היה להם. מדי פעם הם מוציאים עדכוני כשרות ואנחנו לוקחים את העדכונים ומקטלגים אותם, ובונים את הנתונים בצורה מסודרת כדי שיהיו נגישים למשתמש. לכן האתר שלנו פופולרי, כי המשתמש מגיע בקלות למידע. חשוב להדגיש שהכול נעשה יחד עם הרבנות הראשית. יש לנו קשר רציף עם ראשי המחלקות ועם הרבנים המקומיים, והם פונים אלינו בבקשה שנוסיף או נוריד עסקים מרשימת המומלצים".
המערכת שעוזרת למשגיחים
התחנה הבאה אחרי הווטסאפ נקראת IKR. מדובר במערכת שבנו ב'כושרות' בשביל המועצות הדתיות, כדי לטייב את עבודת משגיחי הכשרות. המערכת מעניקה שקיפות מלאה למפקחים, כדי שיוכלו לאכוף את הנהלים שהם עצמם קבעו. "בהתאם לנוהלי הרבנות בנינו צ'קליסט מה המשגיח צריך לעשות כשהוא מגיע לבית העסק. לדוגמה, כל יומיים לנקות את הפותחת של הבצק של הפיצה, כי יש שם חרקים. זה קופץ לו אוטומטית ואז הוא צריך לסמן: כן הייתי, לא הייתי, כן עשיתי, לא עשיתי".
נכון לעכשיו כ־20 רבנויות מקומיות משתמשות במערכת, והתוצאות כבר נראות בשטח. "אחד מתפקידי המשגיח זה לצלם ולהעלות לממשק בכל יום תעודת משלוח של הבשר. באחד מבתי העסק הגיעו לביקורת תקופתית ומצאו בשר לא מסומן. הלכו לבעל הבית ושאלו 'מה זה?' והוא ענה: 'זה הגיע באספקה'. המפקח בדק באפליקציה כמה תעודות אחורה, וחיפש את הבשר ההוא בתעודות משלוח כדי לראות מתי הוא הגיע. אחרי בדיקה מקיפה לא נמצא שום רישום לאותו בשר, מה שאומר שהוא הגיע ממקום אחר. לבסוף בעל העסק נאלץ להודות שהוא הביא את הבשר מכפר ערבי במשולש. אמר לנו הרב המקומי: 'אם לא היה לי את הכלי הזה, לא הייתי יכול להתמודד עם בעל העסק, עזרתם לי מאוד'".
המחשה נוספת ליעילותו של הצ'קליסט אפשר למצוא במקרה שהתרחש במאפייה גדולה. "לפי נוהלי הרבנות, צריך לבדוק את הנפה פעמיים בשבוע. היה סילו (מיכל אחסון – י"א) ענק של קמח במאפייה גדולה, שלא נבדק כמו שצריך. המשגיח שם תירץ את העובדה שהוא לא בודק את הסילו בכך שזה גבוה בשבילו והוא כבר מבוגר. המפקח מהרבנות, שעקב עם הצ'קליסט וגילה שהקמח לא נבדק, התקשר לבעל העסק ודרש שיביאו למשגיח מנוף אם צריך. הרימו אותו והתברר שהיה שם חור כל כך גדול, שהקמח נשפך ישירות בלי טיפת ניפוי. כך הממשק הזה הופך את העבודה של המשגיח מפסיבית לאקטיבית. הרי המשגיח בקצה, כמה הוא יכול לזכור את הנוהל של הרבנות? אז אנחנו נותנים לו צ'קליסט על פי הנהלים של הרבנות, ותוספות ושינויים שכל רבנות רוצה לעצמה".
פונקציה נוספת שנבנתה בתוך המערכת היא מאגר של חומרי גלם. "המאגר הזה מסונכרן עם מחלקת הייבוא ברבנות הראשית", מדגיש בן צבי. "50 אלף חומרי גלם שאושרו לשימוש על ידי הרבנות הראשית נמצאים במערכת. נניח שמגיע עכשיו לבית העסק מוצר באישור הרבנות הראשית לישראל. אם המשגיח לא מכיר אותו, הוא רושם את שם המוצר ויראה מיד את מצב הכשרות שלו. כך למשל, אחד המשגיחים קלט משלוח של בשר סינטה, והייתה לו הארה שמימית שיש כאן בעיה. הוא נכנס לאפליקציה שלנו, סרק את הברקוד ומיד קפץ לו עדכון של הרבנות הראשית מלפני כמעט שנה על בשר סינטה שהיה טרף. בזמנו העניין פורסם, אך היבואן החזיר את הסחורה למקפיא, חיכה עד יעבור זעם ואז שחרר אותה בחזרה לשוק. המשגיח עלה על זה בשנייה אחת. גם אני, שאני בתחום ואני מכיר, בחיים לא הייתי זוכר את הבשר הזה עם התאריכים האלה. אבל האפליקציה מיד התריעה על כך. זה שדרג את עבודת ההשגחה והעלה את רמת המקצועיות של משגיחי הרבנות בצורה משמעותית. מאגר זיופי הכשרות היחיד שקיים בעולם נמצא אצלנו".
"לא פעם קורה שמייבאים מוצרים מחו"ל, מדביקים מדבקה וזהו", מתאר הרב כ"ץ, "אין לזה שום קשר לכשרות בכלל. סתם מזייפים, משקרים. במכולת של אחד היישובים הביאו פרינגלס. היה כתוב עליו כשר - רק שמדובר במוצר עם חלב נוכרי, שלא מאושר בארץ (בניגוד לאבקת חלב נוכרי – י"א)".
מטבע הדברים, נושא רפורמת הכשרות העסיק רבות את אנשי 'כושרות'. "ישבנו עם מתן כהנא עוד לפני שהוא גיבש את הרפורמה שלו, והצגנו לו תוכנית טובה. אמרנו לו: אפילו אתה רוצה תחרות, הבאנו לו סמי־תחרות. הבאנו לו כל מה שהוא רצה", משחזר בן צבי. "היו לנו חמש פגישות, וכשהבנו לאיזה כיוון הוא הולך זה התפוצץ. הוא פשוט עשה הפוך מכל מה שכולם אמרו לו. הוא רצה לסגור את מחלקות הכשרות ברבנות המקומית ולהפוך את הכול לשוק עסקי לחלוטין.
"באתי ליוליה מלינובסקי, שהייתה יושבת ראש הוועדה, ואמרתי לה: זה יהיה הרבה יותר יקר לבעלי עסקים ופחות כשרות. היא בדקה את הדברים וחזרה מזועזעת: מחירים מופקעים! צוהר עולה יותר יקר, בד"צים עולים יותר יקר. כיום מסעדה בהשגחת הרבנות משלמת 1,400 שקלים אגרה שנתית פלוס שכר המשגיח. אין דבר כזה בשוק הכשרות, גם לא בחו"ל. זה מחיר שהמדינה מסבסדת כדי שיהיו עסקים כשרים במדינה יהודית. ברגע שאתה משחרר את הרסן וסוגר את מחלקות הכשרות, המחירים יזנקו ותהיה פחות כשרות בארץ, חד־משמעית".
"ניהלנו מלחמה מאוד רצינית, גם בכנסת, והצלחנו לגרום לכמה שינויים בחוק", הוא מוסיף. "היום אנחנו יודעים על כמה רבנויות שנותנות כשרות מחוץ לתחום שלהן, במסגרת הרפורמה של כהנא, ורואים את הפגמים. רב מהצפון שייתן כשרות באילת - זה לא בגלל שטובת הכשרות עומדת לנגד עיניו. איזה עסקן ניסה שם לעשות כסף בכל מיני קומבינות, ולפעמים הרב בכלל גם לא יודע. לפעמים מחתימים אותו והוא אפילו לא יודע מה קורה שם".
הרב כ"ץ: "אנחנו מנסים להעביר שני חוקים שאין ברפורמת הכשרות. אחד - שהמשגיח לא יקבל כסף מהעסק, אלא תקום פה רשות לאומית לכשרות. השני - שהנהלים ייהפכו להיות אחידים וכולם יהיו חייבים לפעול לפיהם. לצערנו, בכל פעם שהחוקים האלה עומדים לעבור, הממשלה נופלת. כנראה לא סתם הסיטרא אחרא נלחם בחוקים הללו, כי זה הטהרה של עם ישראל".
כשרות לפי הספר
לאחרונה השיקו בארגון את 'ספר כושרות' - מדריך הלכתי מעשי ללימוד כשרות. "במהלך השנים ראינו שאין שום ספר שמאגד גם את העולם ההלכתי וגם את הצד המעשי במטבח", מסביר בן צבי. "כל אחד תופס נישה כלשהי בתוך הכשרות - או שהוא מתעסק בעיוני יותר, או שהוא מתעסק רק במעשי. בספר יש את החלק של היסודות ההלכתיים, משם עוברים לחלק של המוצרים, שבו מתייחסים לכל מוצר, ומשם לפרק של הדרכות כשרות: הדרכה לצה"ל, הדרכה לחוץ לארץ, הדרכה לשירות לאומי, לבית מלון בשבת וכן הלאה. הספר מציג משנה סדורה שמאפשרת לכל אחד להבין את הלכות הכשרות, ומנוסח בלשון קולחת שמתאימה לציבור הרחב. בספר ניתן ביטוי לשיטות הפוסקים השונים, לאשכנזים ולספרדים. זה הספר היחיד שמוטמעים בתוכו נוהלי הרבנות הראשית".
מה מטרת העל של 'כושרות'?
תומר בן צבי: "שעם ישראל יאכל כשר ושתהיה שקיפות מלאה למה שאנשים אוכלים, מתוך בחירה".
הרב כ"ץ: "אנחנו לא אומרים לאנשים: אל תאכל כשרות רגילה. אתה רוצה - תאכל. רק תהיה בטוח שזה נכון, שזה אמיתי, ושזה מתאים לך".