דמעת העשוקים

א. פוליטיקת זהויות ו"כולם יודעים"

"כי גנב גונבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור". מילים ספורות הנוגעות ללב ומורידות דמעה על ייסוריו של בחור צעיר וחף-מפשע כשהוא עומד מול קיר אטום.

12 שנה של עוול מתמשך, אשר ראשיתו בהתנכלות ומכירה לעבד בידי אחיו, והמשכו בעלילת-שווא, ומאסר עד תום ההליכים, שחלקם מסתיימים בעונש מוות.

המניפולציה של אשת פוטיפר נגד יוסף, כדי לנקות עצמה מאשמה, התבססה על שתי טענות. האחת, הבנויה על פוליטיקת הזהויות של הימים ההם – "הביא לנו איש עברי לצחק בנו", כלומר, הוא בא מהקבוצה השנואה על המצרים, שאינם מסוגלים אפילו לאכול איתם באותו שולחן במסעדה "לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם". הם "האנשים האחרים".

השניה, הבנויה על האקסיומה כי בהתנגשות בין הגבר לאישה, ברור מראש מי החזק והתקפן ומי החלש והמותקף. לכן, כאשר אשת פוטיפר הראתה לאנשי ביתה את בגדו של יוסף ושיקרה כי הוא כביכול תקף אותה והיא צעקה והבריחה אותו, התקבלה גירסתה מיד.

כשבעלה בא הביתה הוא נסחף בטבעיות לסיפור שכבר "כולם יודעים", והאווירה הציבורית מוגדרת וברורה – יוסף אשם. לפי הכתוב, הרי שבלא בדיקה וחקירה, הוא מושלך לבית הכלא המלכותי, כשחייו תלויים לו מנגד.

אבל המדרש מוסיף את תיאור משפטו של יוסף טרם הושלך לכלא. פוטיפר, אשר נגוע בניגוד עניינים לא ראה לנכון לפסול את עצמו מלדון את יוסף (מסתבר שהתופעה הזו כבר היתה בימי קדם). אלא שבמקרה זה, לא האמין לאשתו, כיון שרחש אמון בלתי מסויג ליוסף. בשיחה בארבע עיניים אמר לו, כי הוא מצטער, אך נאלץ לעשות כן כדי שלא ילעיזו על בניו שהם ממזרים (מדרש רבה).

ב. משפט צדק

התורה מנחה את השופט לנהוג בשוויון כלפי שני הצדדים ולא לנטות לאחד מהם "לא תישא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא, יט,טו).

חז"ל הוסיפו ודרשו מהשופט לראות את שני הצדדים כרשעים (אבות א,ח).

הנחיה יוצאת דופן זו, הסותרת לכאורה את מידת העין הטובה ולימוד זכות, באה לבטל דעות קדומות והדבקת תוית צדיק עוד טרם משפט לאחד הצדדים בלי לדעת את הפרטים. ורק כשנגמר הדין, על הדיין לראות את שניהם – גם החייב וגם הזכאי – כצדיקים, כשקבלו עליהם את הדין. העקרון הזה נכון בכל נושא, אלא שבנושא זה במיוחד ישנה אוירה המצדיקה אוטומטית נשים מתלוננות. לפני כמה שנים, היה גם קמפיין שהסעיר את העולם בסיסמה "אני מאמינה לָךְ". כלומר, בכל מקרה תלונת אישה נתפסת כנכונה, ולעזאזל העובדות. התוצאות הנוראות של אמון אוטומטי בלא בירור האמת – אמללו כבר לא מעט אנשים ברחבי הגלובוס. גברים נזרקו מביתם, הורחקו מילדיהם, איבדו את פרנסתם – רק בגלל תלונה שקרית. היו גם מי שלא עמדו בסבל הנורא והתאבדו.

אני מכיר אישית גבר שהורחק ממקום עבודתו בעקבות תלונה של בחורה על הטרדה, שלאחר מכן התבררה כמופרכת, ואף היא חזרה בה – אלא שכל זה היה מאוחר מדי. עוד טרם משפט כבר שפטה אותו המערכת והוא איבד באחת את שמו הטוב, מעמדו, ומקום פרנסתו.

בנוסף לדרישה האלמנטרית לנהוג בהוגנות כלפי שני הצדדים – יש להטיל חיסיון במשפטים כאלה, (ולכתחילה בכל משפט) לפחות עד לפסק-הדין הסופי. שאם לא כן – די בהטלת הרפש כדי לפגוע פגיעה של ממש בנתבע, ולגרום לו נזק מיידי ובלתי-הפיך. כמו-כן, יש ליצור מגנון יעיל וזריז לטיפול בנושא רגיש זה, שהתארכות העיסוק בו גורם סבל נורא לשני הצדדים, וכשיש ילדים – לשלשה צדדים.

נשים וגברים יחדיו צריכים להוביל את המאבק הקיומי הזה "צדק צדק תרדוף – למען תחיה וירשת את הארץ". אני מציע להקדיש שבת זו, פרשת וישב, לעורר את דעת הקהל, כדי לתקן את העוול בנושא כאוב זה.