במרכז חג החנוכה עומדים מתתיהו החשמונאי ובניו, שנתפסים כגיבורים אמיצים. התלמוד והרמב"ם מתארים את ניצחונם כניצחון אדיר, אך נוסח התפילה "על הנסים" מכנה דווקא את היוונים "גיבורים" ואת החשמונאים "חלשים" – "מסרת גיבורים ביד חלשים".
היפוך זה, שעוצב על ידי חז"ל, נועד להדגיש מסרים חינוכיים. כיום, כששבנו לארץ ונתונים אנו במלחמות, ישנה סכנה להשתמש במסר זה לשם אידיאליזציה של חולשה גלותית.
המשנה בפרקי אבות (ד, א) מגדירה: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו". לכאורה, הגדרה זו מצמצמת את הגבורה לתחום הרוחני, כאשר הקריאה בתנ"ך מעידה אחרת: משה רבנו, דוד המלך ומנהיגים נוספים נבחרו דווקא בזכות גבורתם הפיזית. משה רבנו, שהגן על אחיו והרג את המצרי; דוד המלך, שנלחם בארי, בדוב ובגוליית – מייצגים את השילוב בין גבורה פיזית ורוחנית.
אולם, המשנה בפרקי אבות מציגה פרשנות ערכית שמעמידה את מושג הגבורה בניגוד לערכים היווניים, ששמו דגש על פיזיות והדוניזם. רבי שמעון בן זומא שחי בתקופת התרבות הרומאית שבפועל המשיכה את התרבות היוונית, מבקש להראות כי גבורה אמיתית, כמו גם חכמה, עושר וכבוד, צריכות לנבוע מתוך אמונה. הגיבור היהודי אינו מי שמבטא פראיות חסרת מעצורים, אלא מי שמכפיף את עוצמתו לרצון ה'.
הגבורה ביהדות: מהפיזי לרוחני
תרבות יוון ראתה בגבורה פיזית את שיא השלמות אנושית, אך גבורה זו לרוב לוותה בהתפרקות מוסרית, כפי שהדגימו האולימפיאדות של אותה תקופה. לעומת זאת, ביהדות, גבורת הגוף חייבת להשתלב בממד רוחני. הגיבור היהודי מתעלה מעל פחדיו ויצריו בשם ערכים ואמונה. דוגמא לכך היא דוד המלך, שזכה לתואר "עדינו העצני": מצד אחד עדין ומלא קדושה, אך בעת מלחמה ידע להכות באויב בעוצמה, מתוך כפיפות מוחלטת לציווי האלוקי.
כך גם לוחמינו בימינו אנו הנלחמים בגבורה חסרת פשרות מתוך אמונה, על אף היותם בעלי מידות תרומיות. הם נבדלים מלוחמים בעולם, שלעיתים קרובות ניצלו ומנצלים מלחמות כדי לפרוק את יצריהם השפלים. גבורת החיילים היהודים היא ביטוי לכיבוש הפחד, ויחד אתו גם כיבוש כל היצרים השפלים, וכל זאת כשגבורתם נובעת מתוך אמונה אדירה, בשם ה', ולא מתוך התפרצות פראית של הרגשות.
"מסרת גיבורים ביד חלשים"
ר' יהודה בר יקר ור' דוד אבודרהם מסבירים פסוק מספר 'יואל' העומד בבסיס ביטוי זה: "החלש יאמר גיבור אני". הכוהנים החשמונאים, אנשי חסד ושלווה, נאלצו להילחם ולהפוך לגיבורים מתוך אמונה עמוקה ובלית ברירה. למרות תכונתם הטבעית "לאהוב שלום ולרדוף שלום", הם הבינו שזו "עת לעשות לה'", ולכן התעלו על נטייתם.
נגד עוצמתם הטבעית של היוונים, שנִדמוּ אז לשמש בעלת חום עוצמתי שאין לעמוד בפניה, עמדו מתתיהו ובניו באמונה, והתגברו. כוחם לא היה רק פיזי, אלא נבע גם מתוקף רוחני, והפך את "החלשים" לגיבורים אמיתיים.
גבורה בימינו
במלחמתנו הנוכחית אנו עדים לגבורה יהודית מופלאה: חיילים שמתגברים על פחדיהם, מילואימניקים שמותירים הכל וחוזרים לשרת, נשים שמחזיקות בתים בעורף לבדן, וקהילות שנעקרו אך עדיין שומרות על רוח איתנה. גבורתנו, כמו זו של החשמונאים, נשענת על אמונה – כוחה הפנימי של האומה.
המסר העמוק של "מסרת גיבורים ביד חלשים" רלוונטי מתמיד. עלינו לזכור שגבורתנו אינה מתמצה בפיזיות אלא יונקת מאמונה עמוקה ושרשית. כך ימשיך ה' למסור את כל אויבינו ביד לוחמינו הגיבורים, כפי שהיה בימים ההם כך יהיה בזמן הזה.
הרב ידידיה זייני הוא ראש בית המדרש בישיבת ההסדר 'אור וישועה' בחיפה