לא טבעי הדבר שבית הספר צריך להספיד את בוגריו שנפלו במלחמה. כואבת ומטלטלת עד עומק הנשמה אותה מציאות קשה, בה נדרשים מחנכים לעמוד ולספר בכיתה על תלמיד שרק לפני שנים מועטות ישב בה וכעת שמו "הותר לפרסום" ותמונתו מתנוססת בכל העיתונים תחת הכיתוב 'גיבור ישראל שנפל על הגנת המדינה'.
גם אנחנו, בישיבת בני עקיבא אורות יהודה, נדרשנו להספיד בשנה האחרונה ארבעה בוגרים יקרים שנפלו במערכה. מפגש זה, בין סיפור הגבורה לבין הזיכרונות מתקופת התיכון העליזה יכול להיתפס כסותר ולא הגיוני- איך אותו תלמיד, שרק אתמול ניסה לברוח "כתינוק הבורח מבית ספרו", הסתער כעת מרצון אל מול אש אויב אכזרית וקשה? אותו הנער שטעם מעשה הקונדס שעשה למוריו עוד זכור טוב לצוות הישיבה, משתמש כעת במעשה תחבולה על מנת להכריע את המערכה.
אז אפשר להגיד "הוא התבגר..." ובזה לפטור את השאלה, אבל דווקא בחג החנוכה אל מול גבורת הנרות המאירה והרצון האדיר של עמנו לדעת כי ניצחנו במלחמה, עולה וצומחת תשובה יותר אמיתית ושלמה.
בתקופה האחרונה כולם מדברים על "הניצחון השלם" אבל מעטים יודעים להגיד איך נראה אותו ניצחון. ניצחון שלם אין משמעותו הכרעת כוחו של הצד השני אלא היכולת לקחת את אותו כוח שפועל כעת בצורה שלילית ולראות איך אותה עוצמה בדיוק יכולה לפעול בצורה טובה ולהפיץ ברכה לאנושות כולה.
חנוכה זהו חג החינוך, חג בו אנו מבררים שאין כוח בעולמנו שעדיף ולא היה נברא, יש כוח שכעת פועל בצורה מורכבת וע"י פעולת חינוך מסורה, פעולה שיש בא מנה גדושה של אהבה ואמונה, אותו כח בדיוק יתפתח ויאיר את העולם בצורה נאמנה.
דוגמא לדבר ניתן לראות במשנה במסכת אבות שם מעודד אותנו יהודה בן תימא להיות "עז כנמר" תכונת העזות נתפסת כתכונה שלילית המספרת על אדם חצוף שלא סופר את מי שעומד מולו ומנסה לחנכו בדרך הישרה, והרי כבר אמר לנו הנביא כי "עז הפנים לגיהנום" אז מה בעצם רוצה מאיתנו יהודה בן תימא?
הנביא דניאל ממשיל את כל המלכויות ששלטו בעולם לחיה, ואת מלכות יוון הרשעה ממשיל הנביא לנמר העז הפועל בתחבולה... תכונת העזות אצל יוון מופיעה בצורה השלילית של הרצון לרמוס ולחלל כל דבר שלא קשור לתרבותם השפלה המבקשת לקדש את הנאות הגוף וחיי השעה. אך מולם קמים החשמונאים הגיבורים ולא רק מבקשים לנצח במלחמה אלא מחליטים לקחת את אותה עזות של יוון ולהפכה "לעזות דקדושה". כמה עזות נדרשת לקבוצת מיעוט קטנה ע"מ להצליח לעמוד בגבורה מול האימפריה הגדולה ולהאמין כי בכוחם לשנות את המציאות כולה.
לאורם של נרות החנוכה אנו מבינים שסיפורי תקופת התיכון וסיפור הגבורה בצבא מחוברים בחיבור ישיר המספר סיפור של בניין וצמיחה.
העוצמה הגדולה והנכונות למסירות והקרבה לא נולדו בשדה הקרב. הכוחות התחילו להופיע בתצורות שנות כבר בגילאי הנערות הסוערים ובזכות הורים ומורים מאמינים שפעלו כחשמונאים זכינו לראות באותו ניצחון מלא עוז ועוצמה, ניצחון המספר איך אותם כוחות לא רק שלא נעלמו אלא הצליחו להיות בבחינת "מוסיף והולך" לטובה ולברכה, ודווקא בשעות החשוכות של הלילה הקר אותו ניסו מבקשי רעתנו לכפות עלינו באכזריות נוראה, הצליחו להאיר את המציאות כולה.
הכותב הוא, ראש ישיבת בני עקיבא "אורות יהודה" באפרת