על רגל אחת

החיים זימנו לי המשך מפתיע לשני הטורים האחרונים שלי.

בטור הראשון כתבתי על תקלות שקורות לי בזמן הדגמות של סדנאות בישול שאני עושה באולמות שונים ברחבי הארץ.

בטור שאחריו, סיפרתי על מעבר הדירה שלנו. ועכשיו, הטוויסט בעלילה.

יומיים לפני המעבר לדירה החדשה הייתה לי שוב סדנת בישול בעיר אחרת. ארזתי את הארגז עם כל המצרכים, השתדלתי מאוד לא לשכוח שום דבר, ובאמת הכול היה מושלם. ההרצאה עברה כסדרה, כולם היו מרוצים, ואני ארזתי את הציוד לתוך הארגז הכבד שלי ויצאתי לדרכי. בעודי סוחבת את הארגז הכבד אל הרכב, נתקלתי בחתיכת ברזל גדולה שהייתה על המדרכה. נפלתי עם כל הכבודה שבידי, עיקמתי את הרגל וראיתי כוכבים...

בקושי רב הרמתי את עצמי ודידיתי לרכב. מרגע לרגע הכאב התגבר, ועד שהגעתי הביתה כבר צלעתי קשות. אחרי כמה שעות של התלבטות הלכתי לטרם וגיליתי שאכן יש שבר. אומנם יחסית לא שבר קשה, בחלק העליון של כף הרגל, אבל עדיין שבר. ועדיין בתוך יומיים אנחנו אמורים לעבור דירה. הבית ארוז רק בחלקו, ואני אמורה לנוח כמה שיותר עם הרגל למעלה ואין לי אפשרות להתרוצץ ולארוז לפני, ואין מה לדבר על אחרי – לפרוק הכול, לנקות את הבית אחרי ההעברה, ולהכין שבת ממש במקביל.

"אמא, שבי!"

אומרים שתזמון הוא אחד הדברים הכי חשובים בחיים, והפעם התזמון לא היה לטובתי בשום אופן. אומנם לא נראה לי שיש זמן מוצלח לשבור בו רגל, אבל ערב מעבר דירה, ערב חנוכה שבו אני עמוסה במיוחד ומדלגת מהרצאה להרצאה - שכמובן נאלצתי לבטל - הוא עוד יותר לא מוצלח. ובמיוחד לי, שאני טיפוס שאוהב להסתער על פרויקטים.

אבל הפעם קיבלתי צו שמימי לשבת בצד ולא להתערב. להרים את הרגל ולתת הוראות. לא לזוז, לא להתרוצץ, לסמוך על אחרים. וואו, איזה שיעור. והאחרים – הגיעו בגדול. הילדים המקסימים שלי התגייסו כולם, בבית יש רק ילד אחד, והשני בישיבת הסדר. הוא קיבל אישור מיוחד לבוא לשבוע ולעזור. כל הנשואים הגיעו מכל קצות הארץ, כל אחד ביום אחר, עומדים ואורזים ואורזים, יחד עם גערות אינסופיות: "אמא, תשבי!" כי מאוד התקשיתי להיענות לצו ובאמת לא לעשות כלום. גיליתי כמה קשה לי לשחרר, כמה אני קונטרול פריק. וברוך ה', הכול הסתדר גם בלעדיי, או לפחות חלקית בלעדיי (כי כשאף אחד לא היה כאן לצעוק עליי שאשב - בכל אופן צלעתי ועבדתי לא מעט, אמרתי שקשה לי לשחרר).

אנחנו כבר בדירה החדשה המקסימה, קצת יותר לאט מהרגיל. אם זה היה תלוי בי, כבר לא היו כאן שום ארגזים, אבל הפעם הקצב אחר. ולכבוד חנוכה נזכה לחנוך דירה חדשה, מציאות חדשה, וכולי תפילה ותקווה שיהיו לכולנו המון ניסים גלויים.

משקה צ'וקולטה חם עם דונאטס

צילום: שושי גרינוולד

פינוק אמיתי לחנוכה: משקה שוקו חם ועשיר שבו נמס לאיטו עיגול של מרשמלו ועל הקש מונחת סופגניית דונאט לטבול בשוקו.

דרגת קושי:

קלה פלוס

זמן טיגון:

4-3 דקות לכל דונאט

6 כוסות שוקו

לדונאטס:

30 גרם שמרים טריים

4 כפות סוכר

¾ כוס מים פושרים או חלב

½2 כוסות קמח

ביצה אחת

קורט מלח

כף וחצי שמן או חמאה רכה

שמן לטיגון

לצ'וקולטה:

4 כוסות חלב

2 כפות אינסטנט פודינג

100 גרם שוקולד מריר או חלב

6 כפות אבקת סוכר

כפית קקאו

כפית תמצית וניל

לקישוט: כדורי שוקולד, מרשמלו, ריבת חלב, קצפת, פירות, שוקולד מומס וופלים מגולגלים להגשה

מכינים את הדונאטס: שמים את השמרים עם 2 כפות סוכר והחלב יחד, מערבבים ומניחים לעשר דקות. שמים את הקמח בקערה גדולה ועושים חור במרכז. יוצקים פנימה את תערובת החלב והשמרים, ביצה, מלח ושארית הסוכר. מתחילים לערבב וללוש עד שכל הבצק מתאחד ונהיה רך וגמיש, כשלוש דקות.

מחזירים לקערה, מכסים במגבת ומתפיחים כשעה. מרדדים את הבצק לעלה בעובי 2 סנטימטרים, קורצים עיגולים בקוטר 6 סנטימטרים בעזרת חותכן עוגיות או כוס, ובמרכז כל עיגול חותכים עיגול קטן נוסף, כדי לקבל מראה של דונאט. מעבירים את הסופגניות למגש מקומח, מכסים ומתפיחים עוד כעשרים דקות. מחממים שמן לטיגון עמוק ובעזרת מרית מתכת משומנת קלות מרימים בזהירות את הסופגניות ומטגנים אותן על אש בינונית עד שיזהיבו מכל צד. מעבירים לנייר סופג.

מכינים את הצ'וקולטה: מערבבים בסיר חלבי את החלב עם אבקת הפודינג עד שהכול מתאחד. מחממים על אש בינונית תוך כדי בחישה, ומוסיפים את קוביות השוקולד, אבקת הקקאו, אבקת הסוכר ותמצית הווניל. מערבבים היטב ומביאים לרתיחה עד שהכול מתאחד. טועמים, מוסיפים עוד מעט אבקת סוכר אם זה לא מספיק מתוק, ויוצקים לכוסות גבוהות. מוסיפים קש ומניחים עליו עיגול אחד של דונאט. מקשטים בריבת החלב, כדורי השוקולד, גלילי הוופל, הקצפת והמרשמלו ומגישים.

לתגובות: avmyzlik@gmail.com