השבוע בתאריך כ"ט בכסלו חל יום פטירתו של הרב שלמה הכהן, שנפטר בתאריך זה בשנת תרס"ו.
הרב נולד וגדל בעיר וילנא עד להיותו רב העיר במשך למעלה מארבעים שנה. הרב היה מתומכי תנועת 'המזרחי', ובעת ביקורו של הרצל בווילנה, שנתיים לפני פטירתו של הרב, קיבל את פניו ב'ברכת כהנים' ואף מסר לו ספר תורה קטן ואמר לו 'ספר תורה זה יוליך אותנו לארץ ישראל'.
באחת מתשובותיו בשו"ת 'בנין שלמה' חושף אותנו הרב לאירוע מרתק שאירע בעירו.
היה זה במרתף חשוך בעיר וילנא, שם מכרו בחשאי יי"ש, יין-שרף, כדי להתחמק מגזירת הקיסר ירום הודו שהטיל מס על מכירת היין. והנה נכנס הקונה והחל לשבור את בקבוקי היין. המוכר היה בהלם, אך טרם הספיק להתאושש, נכנסו פקידי הקיסר לערוך בדיקה האם נמכרים בקבוקי יין ללא אישור הקיסר. כמובן שהם לא מצאו מאומה, כי כל הבקבוקים היו שבורים והיין ניגר מהם כנחל. כך ניצל המוכר מתשלום רב.
שיחת היום בעיר וילנא נסובה על אירוע זה, כאשר טובי הלמדנים העלו את הקושיה - האם יש לחייב את האדם ששבר את בקבוקי היין כדין מזיק ממון חבירו, או שמא אין לחייבו מאומה כי דווקא בעקבות הנזק נגרמה הצלה, שכן אם פקידי הקיסר היו מוצאים את הבקבוקים בשלמותם היו מחייבים את המוכר בקנס כספי גבוה?
שאלה זו מחדדת את היחס בין המחשבה והכוונה של האדם לבין תוצאת מעשיו, שכן המחשבה הייתה להזיק אך במבחן התוצאה לא נגרם לחברו כל נזק.
אחד מדייני העיר, הרב חיים סגלוביץ, הוציא פסק הלכה ולפיו שובר הבקבוקים אינו חייב מאומה, כי במבחן התוצאה לא נגרם למוכר כל נזק, אך כיון שמחשבתו הראשונה הייתה לרעה, להזיק לחברו, הוא צפוי לעונש בידי שמים.
אחת הראיות שהביא הרב סגלוביץ היא ממכירת האחים את יוסף. לאחר שהתוודע יוסף לאחיו הם חששו מפניו שמא ישיב להם רעה על מעשיהם, אך הוא אמר להם: "אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה". אף שהאחים התכוונו להזיק ליוסף, מכל-מקום אינם נענשים בדיני אדם על מחשבתם כיון שבמבחן התוצאה הוטב ליוסף. אך כיון שמחשבתם הייתה לרעה הם יתחייבו בדיני שמים, אך על כך יוסף לא יכול להענישם, כדבריו: 'אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי', כלומר, אני לא יכול להעניש אתכם על המחשבה המסורה לידי שמים. כך מסכם הרב סגלוביץ את דבריו: 'יצא לנו הדין, כל מקום שאחד כיוון לעשות לחברו היזק או רעה ונהפך לטובה, אז פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים'.
על פסק דין זה חלק רב העיר, הרב שלמה הכהן. לדבריו, יש לערוך הבחנה בין שני סוגי מקרים - במקרה והאדם חשב רעה ובמבחן התוצאה המחשבה לא התממשה, הוא אכן פטור בדיני אדם הדנים על התוצאה וחייב בדיני שמים על מחשבתו הרעה. אך במקרה ומחשבתו הרעה התממשה במציאות, הוא יתחייב גם בדיני אדם.
לפיכך, כוונת האדם ששבר את בקבוקי היין התממשה בעת שנשפך היין, ועל כך הוא חייב בדיני אדם, אף שלאחר מכן התברר למפרע שהכל נהפך לטובה. הרב מוסיף וטוען, שגם אחי יוסף היו חייבים עונש בידי אדם, שכן מחשבתם הרעה התממשה במציאות, אלא שהקב"ה הפך הכל לטובה.
הבחנה זו בין שני סוגי המקרים נמצאת בדברי רבי עקיבא, שהיה בוכה ואומר: "ומה מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אמרה תורה צריך כפרה וסליחה, מי שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה".
כלומר, אדם שהתכוון לעשות רעה, לאכול בשר חזיר, אך מחשבתו הרעה לא התממשה שכן היה זה בשר טלה, הוא אינו נענש בידי אדם אלא בידי שמים על מחשבתו הרעה. אך אם התממשה מחשבתו הרעה, 'נתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר', הוא מחויב גם בדיני אדם שכן התממשה מחשבתו הרעה במציאות.
בכיו זה של רבי עקיבא קשור בהכרח למכירת האחים את יוסף, שכן לדברי הרב שלמה הכהן האחים חייבים גם בדיני אדם כי מחשבתם הרעה התממשה, ועל כך היה רבי עקיבא בוכה, שכן העונש בידי אדם על מכירת יוסף הגיע שנים רבות לאחר-מכן, בהריגת עשרה תלמידי חכמים המכונים 'עשרת הרוגי מלכות', שהם כנגד עשרת השבטים שהיו במכירת יוסף. אחד מהרוגים אלו הוא רבי עקיבא, שהיה כנגד שמעון שהציע להרוג את יוסף 'בעל החלומות'. לכן בכה רבי עקיבא על אשר הוא עתיד להיענש בידי אדם בעקבות המכירה.