
נפילת משטר אסד פתחה את קרב הירושה על סוריה ובעיקר את הקרבות על הטריטוריה. אם חשבנו שמנהיג המורדים וממשלתו החדשה הם אלה שצריכים להדאיג אותנו, הרי שבימים האחרונים עולה ביתר שאת שוב ושוב שמו של מנהיג אחר לגמרי, מישהו שמוכר לנו היטב כבר שנים רבות ולא לטובה, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן.
הנשיא הטורקי, שיחסיו עם ישראל ידעו בעיקר ירידות, זומם כבר שנים להרחיב את ה"אימפריה הטורקית", כפי שהוא מכנה אותה. נפילת משטר אסד נפלה לידיו כפרי בשל. אם יצליח ליצור ציר סוני יחד עם קטאר, הוא עלול להפוך במהרה לסוג של שכן חדש על הגבול, ולא רצוי במיוחד.
ארדואן רואה בעצמו כיום המנצח הגדול בעקבות נפילת המשטר הסורי. הוא ניצל את חולשתה של רוסיה בשל המלחמה באוקראינה ואת המלחמה הישראלית בכל החזיתות כדי להגביר את הנוכחות הטורקית בסוריה. גם המורדים קיבלו את תמיכתו. בתור בונוס הוא קיבל את דחיקתה של איראן אל מחוץ לסוריה, שמשאירה לו חלל עוד יותר גדול להיכנס בו ולהשתלט עליו.
ארדואן מחזיק ביתרון נוסף, קשר הדוק של טורקיה לארגון 'הייאת תחריר א־שאם' בראשות אבו מוחמד אל־ג'ולאני, שהפיל את משטר אסד, תוך מתן גיבוי מלא. בתמורה כנראה הוא יקבל את האפשרות להקים בסיסים צבאיים בשטח סוריה ולקבוע את הגבול הימי בין המדינות מחדש.
התכנון של נשיא טורקיה הוא להשתלט צבאית על צפון־מזרח סוריה, אזור עשיר בנפט, תוך הכרזת מלחמה נגד הכורדים השולטים באזור ונחשבים שנואי נפשו של ארדואן. מה שעוצר אותו מליישם את התוכנית הזאת כעת הוא החשש שארצות הברית תתערב לטובת הכורדים. ארדואן למעשה נסמך על העובדה שטראמפ, בקדנציה הקודמת שלו, זנח את הכורדים ונזכר בהם רק כשהפנטגון הזהיר אותו מפני השלכות קשות שיהיו למיגור הכורדים בסוריה. לפני כמה שבועות אמר כי "אין לארצות הברית מה לחפש בסוריה", אך סנאטורים רפובליקנים כבר אמרו שהם פועלים מול הנשיא החדש כדי לשנות את דעתו. למעשה ארדואן מעריך שהוא ניצב עתה בפני האפשרות להגשים את החלום שלו להקים אימפריה חדשה בסגנון האימפריה העות'מנית, והוא הולך על זה בכל הכוח.
משיקום תשתיות ועד שליטה בשדות נפט
ד"ר חי איתן כהן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה ממרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, אומר שארדואן לוטש את עיניו לסוריה כבר שנים רבות. "מדובר כאן בסוג של השקעה של ארדואן החל משנת 2011. אחרי פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה הוא כבר נקט עמדה מאוד לעומתית כלפי אסד. מזווית הראייה הטורקית השלטון העלווי היה משהו יוצא דופן, כי מבחינה היסטורית סוריה היא אזור סוני. הם ראו באביב הערבי סוג של הזדמנות כדי להחזיר עטרה ליושנה. אם הטורקים לא יכולים לחזור בעצמם לסוריה, הרי האנשים שיהיו נאמנים להם יהיו בשלטון. הם רצו לסלק את האיראנים מהחצר האחורית של טורקיה. אחרי הדחת אסד זה הזמן לקבוע עובדות".
מה בעצם רוצה ארדואן כעת?
"הטורקים אומרים לעצמם, אם השקענו כל כך הרבה משאבים והקרבנו חיילים, עכשיו הגיע הזמן לקצור את הפירות. לכן הטורקים יעמיקו את האחיזה שלהם בסוריה באמצעות שלל פרויקטים של בנייה ושיקום תשתיות, כמו בנייה מחדש של סוריה, הקמת שדות תעופה, הצבת מכ"מים, סלילת כבישים מהירים, הקמת בסיסים צבאיים חדשים, אספקת חשמל וחיפושי גז ונפט. זו בעצם הצהרה ברורה שטורקיה נמצאת בסוריה כדי להישאר", הוא מסביר. "הטקטיקה של האימפריה העות'מנית הייתה תמיד לא רק לשלוח חיילים אלא גם לבנות תשתיות כדי להבהיר שהם הולכים לשלוט במקום מסוים לאורך זמן. ברגע שאתה מספק את התשתיות, לצד בתי אוכל לנזקקים ודברים מעין אלה, אתה משכנע את המקומיים שהנוכחות שלך במקום מועילה, וזה מה שהטורקים עושים היום. הם ממקסמים את האינטרסים שלהם בהשקעה, בחיבור ובניסיון להפוך את סוריה למדינת לוויין שלהם".
אלה רק הצהרות או שיש מאחוריהן גם מעשה?
"ארדואן לא רק מדבר אלא גם עושה. שר התחבורה הטורקי כבר הכריז על פרויקטים שאפתניים מאוד בפריסת תשתיות עבור טלפונים ניידים, בסלילת כבישים ומסילות ברזל, וטורקיה גם הודיעה שהיא עומדת לחפש בים התיכון גז ונפט", הוא מציין. "אפשר לראות דוגמה מלוב. הטורקים התערבו שם במלחמה, ונכון להיום המדינה מחולקת לשני חלקים - לממשלת ההסכמה הלובית תחת השפעה טורקית ישירה, ולצבא הלובי הלאומי. לשאלה אם הטורקים מסוגלים לכך התשובה היא חד־משמעית כן. יש להם גבול יבשתי עם סוריה. הצבא שלהם כבר נמצא באזור. הם מקימים בסיסים צבאיים בכל מיני מקומות בסוריה, וחיל הים הטורקי יקים בסיסים בטרטוס ובלטקיה. וזה אומר הכול".
לדבריו יש כאן עניין נוסף של אינטרסים טורקיים מול יריבות אחרת. "סוריה החדשה כנראה לא תכיר ברפובליקת קפריסין כפי שמשטר אסד עשה. זה עלול להביא לתסיסה קשה בין טורקיה וסוריה לאיחוד האירופי. קפריסין חברה באיחוד האירופי, ואם הסורים לא יכירו בה בהשפעת הטורקים, הם בעצם לא מכירים בריבונות האיחוד".
לפי התיאור שלך ייתכן שטורקיה מנסה לתפוס את מקומה של רוסיה, שהייתה מעורבת עמוק בסוריה בשנים האחרונות?
"המצב של רוסיה עדיין לא ברור. חלק ניכר מהכוחות הרוסים עזבו, אבל הם לא מנתקים את האחיזה שלהם בשני אזורים. הגורל של הבסיסים הצבאיים הללו ייקבע בהמשך. אפשר להבין שהרוסים ינסו להניס את הטורקים, אבל הטורקים רוצים מאוד להחליף את הרוסים והם יעשו הכול לשם כך".
ומה לגבי הכורדים בסוריה? מצד אחד יש להם גיבוי אמריקני, ומצד שני ארדואן רוצה מאוד להחליש אותם.
"אין ספק שארדואן מעוניין לשים קץ למעמד האוטונומי של התנועה הכורדית בתוך סוריה. כרגע אם הטורקים לא פועלים נגדם זה רק בגלל הנוכחות האמריקנית באזור. לכן טורקיה מאיימת בפלישה, תומכת באופן מלא במורדים, והם כמובן מעדיפים להשמיד את הארגונים הכורדים, ואם לא - אז להרחיק אותם משמעותית מהגבול. אם הם לא יצליחו, הם ינסו להפוך את הארגונים לחלק בלתי נפרד מהצבא הסורי החדש, כך שיהיו תחת פיקוח הדוק ולא יוכלו להוות איום עתידי על טורקיה".
שר החוץ גדעון סער הצהיר השבוע כי ישראל תתמוך בכורדים, הצהרה שנשמע ממנה מסר ברור מאוד לטורקיה.
"בממשלת ישראל מדברים המון ולא עושים שום דבר. גדעון סער גורם נזק למדינת ישראל עם הכרזות מהסוג הזה, כי הוא מגביר את העוינות של טורקיה כלפינו. לדעתי הכורדים, מכיוון שאין להם איזושהי גישה לים ויש להם תלות מוחלטת בטורקיה ובממשלה של המורדים - הם לא יוכלו לספק לנו את הסחורה. ברגע שאנחנו מגבשים פה איזושהי מדיניות, אני סבור שחייבים להיות דבקים בריאליזם מוחלט", הוא פוסק. "ממה שאני מתרשם, הצהרות כמו שהיו הן ריקות מתוכן ולא מגובות במעשים. זה מזיק למדינת ישראל וגם גורם אצל הכורדים לציפייה לתמיכה שאנחנו לא נותנים להם. בסוף נפסיד מכל הכיוונים".
וארדואן עצמו לא מדאיג אותנו? כיצד עלינו לפעול מול המהלכים שלו?
"אנחנו יכולים להגיד לממשל טראמפ שיפעיל לחץ כבד על הטורקים, אבל בעקבות ההתפתחויות בסוריה הטורקים עוד ישתמשו בכך מול ארצות הברית כדי להפחית את הלחצים מצידה. הרי בלי טורקיה, לארצות הברית לא תהיה גישה לסוריה החדשה", הוא מחדד. "אנחנו מכירים את טראמפ כאיש עסקים, והוא ירצה למקסם את האינטרסים שלו באזור, ואני לא חושב שיש לו זיקה לעם הכורדי. בשנת 2020 בערך, כשהטורקים דרשו מארצות הברית לסגת מהאזור, דונלד טראמפ קיבל את זה. האמריקנים התקפלו והטורקים נכנסו. בעקבות לחץ של הפנטגון טראמפ עצר את הטורקים. אולי הוא יעשה שינוי בעמדתו, כי כללי המשחק השתנו בסוריה".
ד"ר ינרוג'ק מוסיף שישראל צריכה לקחת בחשבון את כל האפשרויות. "מבחינת ארדואן ישראל היא מדינה שנכפתה על המזרח התיכון על ידי המערב, ואין ספק שהיחסים בין ישראל לטורקיה הולכים להיות מתוחים עוד יותר מאשר הם היום".
שיח דיפלומטי עם המורדים הסורים
ד"ר אלי כרמון, חוקר בכיר לענייני טרור במכון הבין־לאומי ללוחמה בטרור ICT ובאוניברסיטת רייכמן, עקב במשך השנים מקרוב ואף פרסם מאמרים על אישיותו של ארדואן ותפיסותיו האנטי־ישראליות ואף האנטישמיות. מבחינתו די להיזכר בפרשת המרמרה, במקלט הפומבי שנתן ארדואן לבכירי חמאס, בניתוק של יחסי הכלכלה עם ישראל נגד האינטרס של ארצו וגם בניסיונות הטורקיים להתערב בנעשה בהר הבית. "מאז המלחמה בעזה ארדואן תומך באופן מוחלט בחמאס, ולאחרונה נתן להנהגת חמאס בקטאר אפשרות לקבל מקלט בטורקיה, דבר שבעבר חשש לעשות. הוא איים על ישראל לא אחת ועודד מדינות מוסלמיות להתאחד כדי לפעול נגד ישראל. נוסף על כך בעשור האחרון ראינו שהוא מנסה להשתלט על נושא הר הבית מול מדינות ערביות אחרות. הטורקים מימנו שני ארגונים של גברים ונשים שהתפקיד שלהם היה להפריע למתפללים בהר הבית, ורק אחרי שהם הוצאו מחוץ לחוק הדבר נפסק". כרמון מזכיר כי "כפי שאיראן נהגה במשך 30 שנים, ארדואן הקים לעצמו סוג של יחידת שכירי חרב, והם ניסו להקים מסגרת כלל־אסלאמית כדי לפלוש ולהכריע את מדינת ישראל".
לכן לדעת כרמון ישראל חייבת למנוע את האפשרות שהצבא הטורקי יתמקם בגבולה הצפוני. "נוכח כל הנתונים הללו ישראל צריכה להיות זהירה מאוד וגם למנוע מטורקיה, שיש לה צבא חזק מאוד, להפוך למדינה שכנה של ישראל. יש לכונן שרשרת של בריתות בניסיון למנוע את זה".
לטענת כרמון, "הפתרון המרכזי נעוץ ביצירת שיח דיפלומטי, גם פומבי, עם המורדים הסורים, ובביצור וחיזוק האוטונומיה הדרוזית והאוטונומיה הכורדית שיוכלו לבלום זליגה איראנית והשפעות טורקיות שמטרידות כעת מאוד גם את הכורדים והדרוזים עצמם. יש כאן הזדמנות שאם נדע לנצל אותה בחוכמה ובאומץ, ואם נדע לסייע למי שמעוניינים להיות ידידים או ניטרליים, נוכל לשנות את המאזן האסטרטגי באזור", הוא מסכם.
מאז נפילת המשטר בסוריה, במערכת הביטחון עוקבים באדיקות אחרי המהלכים של ארדואן. בישראל מנהלים עדיין קשרי עבודה עם הטורקים מחד, ומאידך מדגישים שהכוח הצבאי של ישראל חזק יותר מזה של טורקיה וכי יש היערכות לכל אפשרות לצד פעילות מדינית וצבאית. בה בעת ממתינים לכניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, שיכולה לשנות את התמונה, לטוב ולרע. טראמפ יכול להמשיך לדבוק בגישה שאין לארצות הברית מה לחפש בסוריה, ולהותיר את הבעיה הזאת לישראל ואולי גם למדינות אחרות. ישראל מצידה תנסה להסביר לו שטורקיה עלולה להיות גרועה יותר מאיראן, שכן התעצמותה בסוריה עלולה לגרום נזק למדינות נוספות באזור, חלקן יריבות מושבעות של טורקיה, ודווקא בשל כך על טראמפ לפעול ככל יכולתו ובכל אמצעי הלחץ העומדים לרשותו כדי למנוע מהטורקים להשתולל ולהשתלט על סוריה.