במסגרת פרויקט 'בימים ההם בזמן הזה', סיפורי ניסים בני ימינו לחג החנוכה, שוחחנו עם נצ"מ אבי לוי ששימש בשבעה באוקטובר כמפקד יחידת יואב - יחידת יס"מ הגדולה במרחב הדרומי.

לוי מספר על יום שכולו רצוף בניסים מבחינתו. "בשבעה באוקטובר פגעו בנו בצורה קשה מאוד. למרות שנהרגו מאות ראינו ניסים גלויים. פגע בי צרור של שלושה כדורים. אחד פגע בקת של הנשק, אחד פגע במחסנית ושינה כיוון והשלישי פגע באפוד. אלו כדורים שמטווח כזה קצר - בפגיעה ישירה - אמור לחדור את האפוד. הוא פגע בי ממש בקצה של האפוד וריסק את הפלטה הקרמית אבל לא שבר אותה.

אני זוכר שהכנסתי את היד ולא הבנתי. הסתכלתי למעלה לשמיים ואמרתי: 'וואו'. המשכנו להילחם. הרופא שראה אותי היה בטוח ששברתי את עצם הבריח. זה נס אמיתי שאין לי מושג איך קרה. בטווחים האלה - זה היה אמור להסתיים במוות", הוא משחזר.

לוי ממשיך ומתאר את אירועי היום הקשה. "אחר כך ראינו עוד ניסים. בגלל שהיו הרבה מאוד כוחות בשדרות, בדגש על יחידות משטרתיות מיוחדות, האתגר הגדול ביותר שהיה בנוסף למחבלים הוא ליצור סוג של שפה משותפת בינינו לבין הצבא כדי שלא נפגע אלה באלה. בתחילת הלחימה היו הרבה מאוד מקרים של ירי דו צדדי והאירועים הסתיימו ללא נפגעים".

לדעתו, כל מי שנלחם באותו יום, מסמל את הגבורה היהודית. "המפקדים והלוחמים רצו לזירות בלי לקבל פקודה והובילו את השוטרים. המשטרה עשתה ב-7 באוקטובר משהו נגד ההיגיון. השוטרים פשוט רצו לתופת. החיילים, השוטרים, כיתות הכוננות, האזרחים שנרתמו להילחם, אלה המכבים של ימינו.

המחבלים הפתיעו אותנו בכל רובד. לראות שוטרים ושוטרות רצים לעבר מחבלים עם קלצ'ינקוב ו-RPG, הרי זה הפסד ידוע מראש. אבל לנו היתה רוח ונחישות, שאי אפשר לקחת מאיתנו. מי שנלחמו - הם היו הגיבורים - שעשו משהו בלתי יאומן נגד ההיגיון והצליחו בסוף", הוא מסכם.