באופן רשמי, יו"ר האופוזיציה בישראל נחשב ל"סמל שלטון". לא ברור מה בדיוק עומד מאחורי צמד מילים זה, מלבד מאבטחים ומלבד הזמנות להשתתף באירועים ממלכתיים מסוימים ולשאת בהם דברים. אבל, מעבר לכיבודים, יש גם חובות הנובעות מן התואר "סמל שלטון".
אמנם לא מדובר בתפקיד ביצועי, אבל יאיר לפיד, כמי שרואה את עצמו כמועמד לראשות הממשלה, יכול היה לצקת תוכן לתפקיד, תוכן ואחריות. במילים אחרות, מן הראוי להזכיר לו את דברי הלל הזקן: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".
בהקשר זה חשוב לזכור את מנחם בגין, שלא נשא בתואר "סמל שלטון" או בתואר יו"ר האופוזיציה, אבל גילה אחריות, התעלה לגודל השעה (יחד עם חברו יוסף ספיר), וערב מלחמת ששת הימים הצטרף לממשלתו של ראש הממשלה דאז, לוי אשכול. מעשה זה – ללא תנאים וללא חישובים קטנוניים של תיקים וכיבודים – נסך רוח חדשה בעם ותרם לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים.
יאיר לפיד איננו מנחם בגין. הוא רחוק שנות אור ממי שהוביל את האופוזיציה במשך 29 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. הוא לא תרם את אשר יכול היה לתרום למדינת ישראל מאז שסיים את כהונתו הקצרצרה והחיוורת כראש ממשלה. הוא, הדמוקרטור, סירב ומסרב להכיר בפסק דינו של הבוחר. תוצאות הבחירות האחרונות, מלפני כשנתיים, קבעו שראש הממשלה הוא בנימין נתניהו.
אבל, תוצאות הבחירות אילצו את נתניהו לשלם מחירים מופקעים לשותפיו הקואליציוניים, ולכלול בממשלתו (וגם ברשימת הליכוד) שרים בלתי ראויים. יותר מכל אדם אחר יודע נתניהו עד כמה הם בלתי ראויים לתפקידיהם, שרובם מיותרים. רק השבוע קיבל נתניהו סטירה מצלצלת ומשפילה מן הקולני שבהם, ועדיין איננו עושה את הצעד המתבקש, הדחתו של איתמר בן-גביר, השור המועד. התנהגותו של איש זה מבזה את הימין וסופה להמליך את השמאל, על כל המשמעויות הכרוכות בכך. למעשה, איש זה אינו ימין.
כאמור, תוצאות הבחירות אילצו את נתניהו לשלם מחירים מופקעים לשותפיו הקואליציוניים. אבל, יאיר לפיד לא התעלה לגודל השעה, התעלם מתוצאות הבחירות, ולא עשה את מה שהיה ביכולתו לעשות עם הקמת הממשלה: להצטרף לממשלת נתניהו, ללא תנאים.
ההתניה שהצטרפותו מחייבת את אי-הכללת הימין שמעבר לליכוד בממשלה הייתה תנאי שראש הממשלה לא יכול היה לקבל, מבחינה פוליטית. כך דחק "סמל השלטון" את נתניהו לזרועותיהם של איתמר בן-גביר, בצלאל סמוטריץ' ויצחק גולדקנופף. כך החמיץ "סמל השלטון" את ההזדמנות להשפיע על תפקוד הממשלה, מתוכה. כך החמיץ "סמל השלטון" את האפשרות לקדם רפורמה משפטית מחויבת המציאות, בהסכמה רחבה והכרחית.
הזדמנות שנייה ניתנה ללפיד עם פרוץ המלחמה הנוכחית, בשמחת תורה תשפ"ד (7 באוקטובר 2023). ישראל נקלעה למלחמה קשה ואכזרית ביותר, אבל לפיד המשיך במשחקיו הילדותיים והקטנוניים. בני גנץ, יחד עם חבריו, חבר לממשלה מיד עם התחלתה, ומאז האפיל במידה רבה על יו"ר האופוזיציה בתואר, אך לא בפועל. חבל שנתניהו וגנץ לא השכילו להמשיך את שיתוף הפעולה ביניהם.
הזדמנות שלישית ניתנת ללפיד היום, ערב מלחמה קשה מול איראן ועל רקע החובה למנוע את ראש הממשלה מלרוץ לזרועות החרדים עם חוק ההשתמטות הבזוי. לשם כך על לפיד לספק לנתניהו רשת ביטחון אמינה והתחייבות של ממש להמשיך בשותפות בממשלה עד לקיום הבחירות במועדן. אם לפיד לא יעשה כך, הוא יהיה אשם – לא פחות מנתניהו – בקרע הנורא בעם, שינבע מהנצחת ההשתמטות ומימונה בכספי המשרתים בסדיר ובמילואים. האם לפיד יחמיץ גם את ההזדמנות השלישית?!
ובנוסף ל- 3 ההזדמנויות הגדולות הללו. שום דבר לא היה נגרע מכבודו של לפיד – ההפך הוא הנכון – אם היה מפגין קצת גדלות ואם היה מתקזז עם ראש הממשלה במקום להטריחו מבית החולים. מעשה אצילי כזה היה מוסיף כבוד ללפיד. אבל, לפיד כמו לפיד, וכמו בן-גביר, העדיפו להיות ננסים.
הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי