אבינועם הרש
אבינועם הרשצילום: אוריאל בן יצחק

הלל, אני לא באמת מאמין שיש לך השבת בר מצווה. כאילו רק אתמול ישבתי מול האינקובטור שלך בפגיית 'שערי צדק':

אב טרי. נבוך. אבוד. מבועת. לא מבין איך הוא בכלל נקלע לחלום הבלהות הזה ומה הוא קשור בכלל ליללות המוניטורים המצמיתות שלוחשות את צליל החיים והמוות. מסתכל על הילד הבכור שהרגע נולד לו, קילו וחצי סוכר. בחיים לא אשכח איך הבחנתי בך בוכה.

בדממה. כי אפילו קול לא היה לך בגלל כל הצינורות שיצאו מהגרון שלך. הסתכלתי עליך וחשבתי על אמרתו של הקוצקער: "לפעמים הזעקה הגדולה ביותר זו השתיקה". ונדרתי נדר לקב"ה שאם הוא יוציא אותך מזה אני אעשה הכול. אבל הכול. רק שתחיה. ובכל פעם שאתה מתנהג כמו שמתבגרים מתנהגים אני משתדל להזכיר לעצמי איך לפני לא כל כך הרבה זמן הייתי מוכן לתת הכול בשביל לזכות ולהגיע לרגע הזה שאשמע אותך מתווכח כמו שמתבגרים נוהגים.

אז לרגל היכנסך בעול מצוות, קבל ממני כמה תובנות לחיים. מקווה שיום יבוא ותבין למה ניסיון החיים הזה שווה הרבה יותר ממנוי למשחק של הפועל ירושלים על הפרקט ב'ארנה' או מטיסה לפורטלנד למשחק של דני אבדיה.

בכל יום לפני שאתה נכנס לישיבה תבדוק שהלב, המוח ועמוד השידרה שלך נמצאים במקום הנכון.

הלב: בבוקר כשאתה מגיע, אל תשכח להגיד 'בוקר טוב' לשומר. עם כל הלב. עם חיוך ענק. תן לו את הכבוד הראוי. תתחיל את היום שלך בלשמח את האדם היקר הזה. יש שומרים שמחכים רק לרגעים האלו. אחר כך תרגיש שכבר התחלת טוב את היום שלך. ככה לא משנה מה יהיה בהמשך, היום שלך כבר לא יהיה מבוזבז. רגע לפני שאתה טס הביתה בסוף השיעור , תעצור רגע ותחשוב על המנקה שיכולה להיות סבתא שלך ותרים כיסא. שריר תלת ראשי הוא דבר חשוב אבל שריר החמלה חשוב הרבה יותר. יודע מה? נסה להגדיל ראש ולהרים גם לכלוך אחד. משהו שיראה לך שאתה לא מתעלם מהעבודה של המנקה. שהיא לא שקופה בעיניך.

המוח: כמחנך, קשה לי לראות תלמידים שממלמלים תפילה והופכים אותה למשהו טכנוקרטי. בכלל קשה לי עם תלמידים שלא שואלים יותר מידי שאלות. שמקבלים הכול כמובן מאליו. הכוזרי כותב על זה במאמר שני: "וְזוּלַת זֶה, אֶלָּא כְּצִפְצוּף הַזַּרְזִיר וְהַתֻּכִּי" – אלו שבמקום לכוון בתפילה מצפצפים אותה. בלי מחשבה. על אוטומט. עזוב אותך מזה. תעצור רגע. תחשוב. מה המילים של התפילה אומרות לך? מי אתה? מי זה אלוהים? מה אתה בכלל עושה בעולם הזה? מה התכלית שלך? מה החלומות? מה המטרות? לאן אתה רוצה להגיע? זה הזמן הלל להתחיל ולשאול שאלות. לברר. ללבן. להבין. היהדות מספיק חזקה ועמוקה בשביל להתמודד איתן. תתחיל במסע האמוני האישי שלך. אני איתך.

עמוד השידרה: זה יכול להיות שיימינג בקבוצת הווטסאפ השכבתית או בכיתה או בסניף. הכי קל להיות טונה שנסחפת אחרי כולם. תהיה כריש! קילר שלא רואה ממטר. ראית פעם את כריסטיאנו מוותר למישהו על פנדל בעיקר שמדובר בשיוויון בדקה ה99? וגם אם הוא יחמיץ הוא יהפוך את העולם לקחת את הפנדל הבא. כולי תפילה הלל שאם תראה שעושים לחבר שלך שיימינג יהיה לך את האומץ והכוח לעזוב את הקבוצה ברעש גדול. בפיצוץ. שלא תסכים לעבור הלאה על הלבנת פנים! זה ממש דיני נפשות! איך תהפוך לאריה? עם עבודה קשה והכוונה. בדיוק כמו שעובדים על כל שריר אחר בגוף.

תזכור הלל שזה לא משנה אלו קלפים אלוהים חילק לך. מה שמשנה זה מה שאתה מתכוון לעשות איתם. תראה את לברון או את אנחל די מריה ותבין לאן אפשר להגיע עם נחישות.

סבא רבא שלך, הרב אליהו גלייכמן זצ"ל שאיבד את משפחתו בשואה והקים משפחה חדשה בארץ אמר תמיד: אף פעם אל תקנא בבן אדם חי. באף אחד. וזה לא משנה אם זה חבר שיש לו אייפון 98 פרו או בזה שההורים שלו יקנו לו ליום ההולדת ה18 פרארי אדומה. אתה לא באמת רוצה להתחלף עם אף אחד.

לסיום הלל אל תשכח את מה שאמר רבי שמחה בונים מפְּשיסחָה:
לכל אחד צריכים להיות שני כיסים, ובהם ישתמש כשיצטרך לכך.
בכיס אחד יהיה כתוב – "בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם" ובכיס השני – "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" .

קח כל דבר בפרופורציה. לא שווה להתעצבן יותר מחמש דקות מדברים שקרוב לוודאי תשכח אותם בעוד חמש שנים.

תשתדל לא לעוף על עצמך ומצד שני, תזכור שהקב"ה נתן אך ורק לך את השליחות המיוחדת שלך בעולם . שליחות שרק הלל הרש יוכל לעשות!

ואת זה אף מכתב קבלה מישיבה או אניברסיטה או יום סיירות לא יוכל לקחת לך.

תשמור על המשפחה שלך. בסוף הם הכוורת הפרטית שלך.

התברכת בצוות חינוכי מסור ונהדר בישיבת 'נחלים'. ראש הישיבה. המחנך. תעריך כל רגע כי הזמן הקסום הזה טס.

המון מזל טוב, סייעתא דשמייא ושמחה בזכות שיש לך להתחבר ללפיד של שרשרת הדורות המופלאה של העם היהודי הקסום.

אוהב אותך ילד.

אבא.