בלינקן בישראל
בלינקן בישראלצילום: דיוויד אזגורי, שגרירות ארה"ב בישראל

פרופ' איתן גלבוע, מומחה ליחסי ישראל ארצות הברית, מגיב לראיון הפרישה של מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן, לניו יורק טיימס.

"מההתחלה האמריקאים לחצו על ישראל להכניס סיוע הומניטארי לעזה. זה היה כבר כמה ימים אחרי טבח השבעה באוקטובר, כשהצהרות מנהיגי ישראל היו שלא ניתן להכניס כלום לעזה, אבל האמריקאים לחצו לעשות זאת. בלינקן מגלה שכשהוא הכין את הביקור של ביידן הוא הזהיר את נתניהו שאם הוא לא מכניס סיוע ביידן לא יבוא. זה סיפור מעניין. אני סבור שבאותו זמן אפשר היה לעשות את מה שהמנהיגים אמרו שיעשו, להעביר את הכדור לצד השני. פספסנו כאן משהו, כי ניתן היה להגיד, כדי לגייס דעת קהל בעולם, שאין סיוע הומניטארי עד שמשחררים את כל החטופים. עם בריון מתנהלים בבריונות. זו הייתה בעיה במדיניות האמריקאית".

"בלינקן צריך לבוא בטענות לעצמו ולמדיניות ארה"ב בשני הנושאים האלה, כי בשתי הסוגיות הללו נראה שהמדיניות האמריקאית הייתה שגויה", אומר פרופ' גלבוע הקובע כי גם אם מניעת הסיוע מנוגדת לחוק הבינלאומי הרי שגם החזקת החטופים מנוגדת לאותו חוק.

אנחנו שואלים את פרופ' גלבוע אם ישראל יכולה הייתה להציב עמדה כזו מול ארה"ב, לה היא נזקקת, הן כמטרייה דיפלומטית והן כספקית אמל"ח ותמיכה. "לא יכולנו לעשות זאת", משיב גלבוע הסבור משום כך שזו אכן היתה הטעות האמריקאית שגרמה ליותר הרס והרג של אנשים. "כל הכוונות הטובות הללו מניבות תוצאות לא טובות. האמריקאים לחצו בעניין הסיוע לאורך כל המלחמה".

"אני חושב שהעסקה הראשונה התאפשרה כי עד אז עברו רק מאתיים משאיות בכל יום וחמאס חשש מאוד שעצירת הדלק המים החשמל והמזון יביא למרד של האנשים, וזה מה שתרם לשחרור חטופים במסגרת העסקה הראשונה. האיום על ישראל שהנשיא לא יבוא אם לא יוכנס סיוע היה בעיה".

"לגבי שחרור החטופים, בלינקן אמר דבר מעניין, שבכל פעם שחמאס חשב שארה"ב לוחצת על ישראל הוא הקשיח את העמדות שלו. זה לא אומר שהמדיניות הישראלית הייתה נכונה, אבל זה אומר שצריך לבוא בטענות למדיניות האמריקאית", אומר גלבוע המציין כי בלינקן אמנם מסביר את התנהלות הממשל בהקשר זה וטוען שהממשל פרסם פחות מהלחץ שהופעל על ישראל על מנת למנוע מהחמאס עוד הקשחת עמדות, אך גלבוע עצמו סבור ש"הם מספיק פרסמו לחץ על ישראל שגרם לחמאס לסגת מסעיפים שלגביהם הוא כבר הסכים".

איך קורה שמזכיר מדינה מתבטא באופן כזה המתפרש כ"הפללה" של התנהלות הממשל? "מזכיר המדינה בארה"ב הוא לא כמו בארץ. מי שקובע הוא הנשיא ומזכיר המדינה יכול רק לייעץ לנשיא. אנחנו יודעים שיש במשרד החוץ האמריקאי גורמים אנטי ישראליים. נכון שהנשיא האמריקאי הגיע לכאן ואיים על חיזבאללה, מה שלא היה רציני כי חיזבאללה פתח במלחמה נגד ישראל, אולי ביחס לאיראן זה עזר במידה מסוימת, אבל ה'דונט' שלו היה מופנה גם כלפי ישראל כשעלתה השאלה האם היינו צריכים לצאת למתקפת מנע נגד חיזבאללה ב-11 באוקטובר, מה שהיה מצמצם את הפגיעות בישובי הצפון. ככל שהזמן עבר הפכנו תלויים יותר בארה"ב בחימושים והגנה דיפלומטית מול ארגונים עוינים והיכולת לתמרן מול ארה"ב פחתה בצורה ניכרת. בלינקן לא חושב שהם עשו טעויות".

"הוא אומר שהם לא פרסמו לחצים ואי הסכמות עם ישראל כדי שחמאס לא יחשוב שיוכל להקשיח את העמדות שלו, אבל אני מסתייג מכך וחושב שמספיק פורסם על הלחצים האמריקאים כדי לגרום ללחצים, ומה הוא חושב שניתן היה לפרסם עוד שהיה גורם לנזקים... הוא אומר שהמדיניות האמריקאית גרמה לנזקים. הוא לא מודה בכך אבל זו הפרשנות שעולה מכך".

אמירה נוספת של בלינקן היא הביקורת שהוא מטיח בעולם שלא לחץ על חמאס להוריד את נשקו ולמעשה התנהל כמי ששכח את טבח השבעה באוקטובר. פרופ' גלבוע רואה בכך האשמה של בלינקן את כולם לבד מאשר את עצמו בסוגיה בה נכון היה לו לחוש האשמה עצמית.

"הוא צודק באמירה שלו. זה מה שראינו בקהילייה הבינלאומית. עד היום האו"ם לא גינה את טבח השבעה באוקטובר, גופי האו"ם התכחשו בכלל לפשעי מין שהיו פה, דברים מטורפים, גם מנהיגים, דעת הקהל והתקשורת באירופה המערבית, נהגה כך ואליה הוא מפנה את הטענות שלו, על שלא דרשו מחמאס את מה שדרשו מישראל. דרשו מישראל לצמצם את המלחמה, להגמיש תנאים ושום דבר לא דרשו מחמאס. זו חוצפה, אבל הטענה שלי לממשל ביידן כולל בלינקן היא למה הם לא פעלו יותר בהקשר הזה כשהם ראו התעלמות מוחלטת מחמאס והפשעים של חמאס, כשהם רואים שרק מדברים על הריסה והרג בצד הפלשתיני והם לא אמרו מספיק פעמים שחמאס לוקח אזרחים כמגן אנושי ולא מבחין בין אזרחים ללוחמים. התקשורת האמריקאית מצטטת ממשרד הבריאות בעזה כאילו מדובר במשרד לגיטימי כשברור שהוא לא לגיטימי. זו תעמולה של חמאס".

"הטענה שלי היא שאם זו המציאות, למה בלינקן והנציגה שלו באו"ם לא הפריכו את הדברים האלה. בלינקן מבקר את האחרים ואני מבקר אותו ואת מדיניות המשרד שלו שלא עשו מספיק כדי לגרום לכך שיבינו יותר את הקונטקסט של פעילות ישראל. בלבנון זה חומר יותר כי הרי ישראל לחמה נגד שלוחות איראן ולא נגד לבנון, אבל הם האשימו את ישראל כאילו היא מתקיפה את לבנון וכבשה שטחים בלבנון. זה נובע מעוינות שרואה את ישראל כאשמה במה שבא עליה, שזו גישה אנטישמית הכי ברורה שיש".

מוסיף פרופ' גלבוע ומציין שבמחלקת המדינה "יש גרעין עוין לישראל. הרבה דיפלומטים שמשרתים בעולם הערבי חוזרים לארה"ב ומייצגים את התפיסה הערבית בארה"ב במקום להיפך. הטענה שבה הם מפנים את כל הביקורת כלפי ישראל ומתעלמים מהחמאס זה בעיניי סוג של אנטישמיות".