המלתחה שלכם ברובה מיותרת. מוסיף אחיינים מוסיף דעת, בוודאי כשיש 90 אחיינים (לא כולל בני זוג). חלקם בתפקידים מובילים בציבוריות הישראלית, ואחד מהם כתב לאחרונה מאמר הלכתי מדעי בנושא עיקרון פארטו.
עד שקראתי את המאמר לא הכרתי את המושג עיקרון פארטו, הידוע גם בשם כלל 80-20.
מתברר שזהו כלל שנוסח על ידי הכלכלן האיטלקי וילפרדו פארטו, שגורס כי בתופעות רבות 80 אחוזים מהפעילות מקורם ב־20 אחוזים מהגורמים הפעילים.
פארטו מצא כי 80 אחוזים מהעושר ומהקרקעות באיטליה נתון בידיהם של 20 אחוזים מהאוכלוסייה. בעקבות זאת הוא בדק את המצב במדינות נוספות, ולהפתעתו מצא כי ההתפלגות במדינות אלה דמתה לזו שבאיטליה.
אך מתברר שזה לא רק עניין של כסף וקרקעות. עיקרון זה בא לידי ביטוי בדוגמאות מתחומים מגוונים: אנחנו לובשים במשך 80 אחוזים מהזמן 20 אחוזים מהבגדים שלנו, וב־20 אחוזים מהזמן את שאר 80 האחוזים.
בדרך כלל גם אם המלתחה מתפוצצת, אנחנו נלבש את אותם בגדים מדי שבוע, ורוב המלתחה תמתין לשבת. ועוד, בעסק ממוצע כ־20 אחוזים מהלקוחות מייצרים כ־80 אחוזים מההכנסות לעסק. וזה נכון גם בקנה מידה ארצי: 80 אחוזים מהכנסות המדינה ממיסים מקורן ב־20 אחוזים מהאוכלוסייה. 80 אחוזים מזמן השירות ללקוחות נצרכים על ידי 20 אחוזים מהלקוחות. 80 אחוזים מההחלטות מתקבלות ב־20 אחוזים מזמן ישיבת ההנהלה. וזה לא הכול: שוב בקנה מידה עולמי, דוח של האו"ם שפורסם בעבר קבע ש־20 אחוזים מעשירי העולם שלטו בכ־80 אחוזים מההכנסות. אז כנראה שחוץ ממקרים יוצאים מהכלל, עיקרון פארטו פשוט נכון.
לעיקרון פארטו יש יישומים רבים בתחומים כמו בקרת איכות, מינהל וכלכלה, שבהם קביעתו כברירת המחדל תקל לזהות את הגורמים התורמים ביותר להיווצרותה של בעיה ואת האחרים שאינם מפריעים באמת. ומי שמצליח לזהות את 20 האחוזים הטובים, ולשפר ולחזק אותם, יכול באמת להגיע רחוק.
הערה קטנה, תיקון גדול. זה נכון גם לגבי ציבור. רק כ־20 אחוזים מהאנשים יעשו מעשה ויביעו את דעתם על תופעה שזקוקה לתיקון. בנושא הזה אני שייכת ל־20 האחוזים שלא מכירים מה זה להיות ראש קטן. יש לי תיקייה עם מאות מכתבים שכתבתי בתחומים שונים לנותני שירות ובעלי דעה, חלקם באים לשבח ולחזק וחלקם באים לתקן. אני חושבת שמה שנצרך כדי להיות ראש גדול זה קורטוב של אכפתיות וגם קצת גבורה. יש לי חברות רבות שמרגישות כמוני בנושאים שונים אך מעדיפות שאני אייצג אותן בפורומים ציבוריים ואחרים, כי לא מתאים להן להיות בפרונט והן מעדיפות להיות תומכות לחימה. אז העולם צריך לבורסקאים וגם לבעלי דעה עם ראש גדול ופה שמותאם לראש. לפעמים הערה יכולה לגרום לתיקון גדול.
בעלי היה נוהג לומר לילדים: גם אם שם המשפחה שלכם הוא קטן, תהיו ראש גדול, קחו אחריות. זה נכון גם במיקרו וגם במאקרו, החל באירוע משפחתי שבו תמיד יהיה אחד שידאג לסידור המקום בסוף האירוע, וכלה באירועים כלליים שתמיד יימצאו בהם העוסקים בצורכי ציבור באמונה. בכל מצב שבו לא נראה פתרון באופק, צריך מישהו שיקום ויעשה מעשה. לקיחת אחריות כוללת גם מקרים קטנים, שכל אחד עומד בפני עצמו, אבל מעשה מצטרף למעשה ויחד הם מתקנים את העולם.
כך פועלת השדולה למען האישה החרדית והדתית בכנסת, שקיימה בחנוכה האחרון כנס בנושא "על הניסים ועל הגיבורות - גילויים של עוצמה נשית־יהודית במלחמה", ובו ציון גם יום השנה לפעילות השדולה. בשנה שחלפה כבר הספיקה השדולה לעסוק בנושאים רבים בתחום החינוך, הרווחה, הביטחון, הבריאות והפוריות, הפרעות אכילה, מוגנות, ועוד רחבה היריעה.
הכנס היה מרגש ומעצים. את השדולה מובילות שלוש נשים לוחמות, שבראשן חברת הכנסת לימור סון הר־מלך, בניהולן של מלכהלי בלוי־חנוכה וענת גופשטיין, עם מערך שלם של תומכות לחימה. ניכרת סייעתא דשמיא גדולה, כי כל הפעילות באה מכוחה של האמונה. כמו יוסף המשביר שכל אשר יעשה יצליח, כי שם ה' שגור על פיו.
הפצע נפתח מחדש. השנה פגשנו נשים גדולות, אלמנות המלחמה, עם גובה שלא ידענו שקיים ושם ה' שגור על פיהן. בעיניי הן מותחות את גבולות הרקיע, כאשר הן לומדות לאט לאט את המציאות החדשה עם המון כאב אבל גם המון גבורה. יש אלמנות שמספרות שבתום שנת האבל והציון של יום השנה, עם העלייה לקבר, ההספדים והטקסים - נפתח פצע שהיה נדמה כי הגליד. את זאת שמעתי מפיה של הדס לוינשטרן המדהימה, שהשתתפה בתוכנית 'עשר בעשר' של הרב אנגלמן, ממש דקות אחדות לפני שיצאה לאזכרה של בעלה, שעלה למרומים בחנוכה שעבר. הרב אנגלמן הביא מטאפורה למצב שהיא תיארה. בקטועי גפיים שנמצאים בתהליך שיקום, כשמתכננים בניית פרוטזות, הגדם שוב ושוב עובר חשיפה ושינוי כדי להתאים את עצמו למבנה החדש. לפעמים הכאב הוא חלק מתהליך השיקום. וזה לא קל, אבל זה חיוני לריפוי.
חזון העצמות. גדיעת איבר אף פעם אינה דבר קל ופשוט, ונבצע אותה רק כשממש אין ברירה במקרה שהשארת האיבר הפגוע מזיקה או מסוכנת. עם העלייה במספר קטועי הגפיים, הרפואה מנסה להתאים פיתוחים מדעיים עדכניים שיסייעו במקרים מסוימים במניעת קטיעה. אולם קיימת שיטה אחת שעשויה למנוע קטיעת גפיים במקרים רבים, והיא תרומת עצמות מן המת. מתברר שכבר עשרות שנים בישראל ובמרכזים רפואיים אחרים בעולם קיימת שיטה שבה במקום לגדוע איבר פגוע מאוד – משאירים כמה שיותר רקמה ושריר, אך מחליפים את העצם הפגועה בעצם דומה שניטלה ממת. זה מזרז את תהליך ההבראה, חוסך ניתוחים והרדמות, ולפעמים אפילו מונע גדיעה. הלכתית הוכרע כי אין הבדל בין נטילת קרנית או כליה לנטילת עצם ממת. וזאת בשורה: בטיפול נכון אפשר להציל רגל של פצוע מלחמה או תאונה, פעמים רבות באמצעות תרומת עצם מחייל אחר שנפל. אין ספק שהטיפולים הרפואיים המתקדמים שמתחדשים בדורנו גם גורמים לכך שיש יותר פצועים, כי בעזרת הטיפול הרפואי המיטבי הפצועים הללו ניצלים ממוות. ויחד עם זאת, מתפתחות כל העת שיטות חדשות כדי לשפר את איכות חייהם.
אפשר לומר שאכן פחות מ־20 אחוזים מהציבור נושאים על כתפיהם יותר מ־80 אחוזים מהמאמץ המלחמתי, ומקדמים במסירות נפש את בוא משיח צדקנו. שיבוא.
לתגובות: chanakatan@gmail.com