הנגיד ממשיך להתייחס למצב הכלכלי של המשק כמסמר, רק כי יש לו את פטיש הריבית ביד.
כפי שציינו כאן בעבר, עליית המחירים הנוכחית נובעת בעיקר מבעיות היצע – חברות תעופה שלא מגיעות לישראל והמחסור בעובדים זרים שמייקרים את מחירי הטיסות והמוצרים התלויים בעבודת כפיים, כגון דירות ופירות.
עליית המחירים הנוספת הצפויה נובעת מהחלטות מיסוי ובראשן עליית המע"מ. אלה לא סוגים של עליות מחירים שניתן למנוע באמצעות ריבית גבוהה.
כלי הריבית יעיל נגד עליית מחירים הנובעת מעודף ביקושים, שנוצר בדרך כלל כתוצאה מהחלטות ממשלתיות על הזרמת כספים לשוק – החל מהדפסת כסף למימון הוצאות הממשלה וכלה בהחלטה על העלאת שכר רוחבית לעובדי המדינה. במקרה כזה העלאת הריבית מקשה על הציבור לקחת הלוואות, כמות הכסף שבידי הציבור קטנה, הביקוש למוצרים קטן והמחירים יורדים. זה לא המצב במקרה שלנו.
פרט לעובדה שאין צורך להקטין את הביקושים באמצעות גזרת הריבית שתקשה על הציבור, ושמדובר בכלי לא יעיל, לדעתי הוא גם צפוי לפגוע במחירים, שכן הוא מקשה על עסקים לצמוח, להתרחב ולספק פתרונות יצירתיים לקשיי ההיצע, מה שיגרום להיצע להישאר נמוך תקופה ארוכה מדי.
פרט לכך, חשוב לזכור שריבית גבוהה פוגעת בצמיחה הכלכלית של המשק. הנגיד נמדד אך ורק בשיעור האינפלציה, כפי שהיא באה לידי ביטוי במחיר הנומינלי, כלומר המחיר כפי שהוא נקוב בשקלים. אבל את הציבור המחיר בשקלים פחות מעניין. הרבה יותר מעניין אותנו אם אנחנו מסוגלים לקנות או לא. כלומר, המחיר הריאלי.
פגיעה בצמיחה היא פגיעה בהכנסות של החברות ובהכנסות המדינה ממיסים, מה שמביא לפגיעה בשכר שהציבור מקבל מהחברות ובשירותים שהציבור מקבל מהממשלה. עצמאות בנק ישראל היא חשובה, אבל כל עוד בנק ישראל נמדד רק במחירים בצורתם הפשטנית ביותר, ולא נמדד גם בצמיחה, החלטותיו ימשיכו להיות לא מאוזנות.
הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG
לתגובות: amatzia@tlv-consulting.com