הגיוון בברכות יעקב
ברכות יעקב לא בישרו רק טוב. ראובן, שמעון ולוי זכו לביקורת חריפה מאביהם, כל אחד וענייניו.
יעקב אבינו לא חילק את ברכותיו במידה שווה, וכל אחד מן האחים זכה ליחס מיוחד.
איננו יודעים אם הדבר נעשה על פי מעשיהם בלבד או גם על פי אופיים: יהודה זכה במנהיגות, יין וחלב, זבולון בסחר ימי, יששכר בחיים יציבים ושכר קבוע, דן במשפט, גד בחיי צבא, אשר בייצור שמן, נפתלי – כוחו במילים, יוסף המנהיג זכה לברכת הארץ ובנימין הצייד נמשל לזאב.
החלוקה המפורטת הזאת מצביעה על שתי תובנות כלכליות. התובנה הראשונה היא שהברכה מצויה בגיוון ולעולם לא במקור פרנסה אחד. משק צריך להיות מגוון, לא רק בשל הסכנה שתחום ייחודי עלול לקרוס. הוא צריך להיות משק אורגני, שכל חלק בו משלים ומגרה את חברו, ומעודד אותו ליצירתיות ושגשוג.
התובנה השנייה היא תובנה סוציאלית־פסיכולוגית: ההצלחה טמונה בביטוי עצמי. כל שבט ושבט יתברך כאשר ימצא את אופיו וכישוריו, את ייחודו. זו הסיבה שחלק מהשבטים נמשלו לחיות המאפיינות אותם, כל חיה ואופייה המיוחד - יהודה לאריה, יששכר לחמור, דן לנחש, נפתלי לאיילה ובנימין לזאב. ביטוי האישיות המיוחדת הוא המבטיח את הגיוון החברתי והעסקי.
כמה שונה תפיסה זו מן הניסיון הרווח בימינו לרכוב על הצלחת מגזרים תעסוקתיים מסוימים. לא כולם מתאימים להיי־טק, לא כולם לרפואה ולא כולם למשפטים. סוד הברכה טמון בביטוי האישי ההולם את הכישורים והאופי המיוחד לכל אדם.
הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה ומחבר הספר 'כלכלה וערכי היהדות'