עם כל הכבוד לנו הישראלים, ועוד יותר כבוד למורשת היהודית שהשפיעה על העולם כולו באלפיים השנים האחרונות, במבט קצר טווח, שהוא בעל השלכות משמעותיות על חיינו העכשוויים, אי אפשר להתעלם מההשפעה התרבותית שאנחנו סופגים מארצות הברית לטוב ולמוטב.
בעשרים השנים האחרונות הייתה זו התפיסה המכונה באנגלית DEI, שהגיעה אלינו משם וחדרה לכל שדרות החברה והממסד הישראליים.
DEI מציין את ראשי התיבות diversity, equity, inclusion. בהמשך אשתמש בגרסה העברית של המונח, תוצרת בית: גיש"ה (גיוון, שוויון והכלה). שיטת גיש"ה גורסת שיש אוכלוסיות מיעוט מגוונות שקופחו בעבר, שצריכות לקבל ייצוג מספרי שוויוני בחברה באמצעות הכלתן בממסד וקליטתן בתפקידים בעלי השפעה.
בארצות הברית קודמו על סמך ערכי גיש"ה שחורים בפרט ומיעוטים אתניים אחרים, וכן מגוון רחב של להט"בים. קידומם נעשה באופן רשמי, וגופים גדולים התהדרו בהישגיהם ובהטמעת ערכי גיש"ה בגיוס עובדים חדשים. לאחרונה, עם בחירת טראמפ, שיטת גיש"ה ספגה בארצות הברית מהלומה קשה והיא בנסיגה. טראמפ ומאסק הודיעו שהם יבטלו אותה במשרדי הממשלה, וגם צוקרברג עשה פניית פרסה וביטל באופן רשמי כל הנחיות גיש"ה שהיו תקפות בהעסקת עובדי פייסבוק עד כה.
מהי הבעיה עם שיטת גיש"ה? ובכן, התשובה פשוטה מאוד. מטבע הדברים, אם קריטריוני גיש"ה הם הדומיננטיים בהחלטה את מי לקבל ואת מי לא לקבל לעבודה, אזי קריטריונים חשובים ואחרים באים רק במקום שני. זו אינה תוצאה משוערת אלא תוצאה הכרחית של שיטת גיש"ה, כי הרי זה עצם הגדרתה. אשר על כן, בכל תחום מקצועי שבו מיושמים ערכי גיש"ה, קריטריון המקצועיות והתאמה נמצא רק במקום השני. כתוצאה מכך, אם שני אנשים יגישו מועמדות למשרה מסוימת, האחת לסבית מוצהרת ממוצא אסקימוסי עם רקורד מקצועי בינוני, והשני גבר לבן רגיל עם רקורד מקצועי מעולה, אזי האסקימוסית תזכה.
סביר להניח ששיטת גיש"ה היא גם אחת הסיבות מדוע שירותי הכבאות של לוס אנג'לס לא הצליחו להתגבר בימים אלה על השריפות הגדולות ביותר שפרצו בעיר אי פעם. מפקדת הכבאות, לסבית מוצהרת, קידמה באופן רשמי לחלוטין (והכול כתוב ומתועד!) את העסקתם ואת קידומם של 3,400 כבאי העיר על בסיס שיטת גיש"ה. כללו של דבר, קבלת עובד או מנהל על סמך קריטריוני גיש"ה – או על סמך תמיכתו הנלהבת בערכי גיש"ה – גוררת בהכרח ויתורים בתחום האיכות המקצועית של הפרסונל.
ראוי לציון שכבר אריסטו ניסח עקרונות המדגימים את מה שהיה צריך להיות מובן מאליו - העדפת המקצועיות בכל תחום על פני ערכים אחרים. ואלה דבריו בתחילת ספר האתיקה שלו: "הרפואה תכליתה בריאות, הספנות תכליתה בניית ספינות, האסטרטגיה (הצבאית) תכליתה ניצחון, הכלכלה תכליתה עושר". בהמשך מבהיר אריסטו שייתכן שיהיו גם תכליות משניות בכל אחד מהתחומים שציין – למשל לימוד רכיבה על סוס בצבא – אולם התכלית המשנית תהיה לעולם כפופה לתכלית הראשית. כך למשל (דוגמה שלי), לא כדאי שהחיילים יתאמנו ברכיבה אומנותית אלא דווקא ברכיבה מלחמתית המשרתת את מטרת העל של הצבא, שהיא כאמור ניצחון.
נחזור למציאות בארצנו הקטנה בעשורים האחרונים, שגם בה צפצפו על אריסטו המיושן והנהיגו את שיטת גיש"ה האנטי־מקצועית שקודמה אצלנו בעיקר בתחום הפמיניזם ובתחום הלהט"ב. תגובת הנגד ששוטפת כבר היום את ארצות הברית טרם הגיעה אלינו. היא תגיע כנראה בדיליי, כמו כל דבר שקורה מעבר לים.
בינתיים, אם כן, שיטת גיש"ה ממשיכה להשתולל במחוזותינו ללא הפרעה. כך למשל בצבא. בשל הטמעת ערכי גיש"ה בשני העשורים האחרונים, הצבא היה עסוק עד האוזניים בשבירת תקרות זכוכית: האישה הראשונה שאיכשהו מגרדת את שלבי הקבלה האחרונים לסיירת מטכ"ל (עם הורדת הרף שאותה מנסים להסתיר), הטייסת הראשונה שבשבילה השמיים הם הגבול, ההומו המוצהר הראשון שמונה לתפקיד פיקודי זה או אחר, הטרנסג'נדר(ית) הקרבי(ת) המעורר(ת) השראה וכן הלאה.
אני לא הראשון שמצביע על כך, ואני גם לא הראשון שנתקל בתגובה, ההגיונית במבט ראשון, שעליי להביא הוכחות מוצקות לנזקים קונקרטיים בעקבות הטמעת ערכי גיש"ה בצה"ל. ובכן, אני מניח שהחקירה בנושא עוד תבוא, אבל דבר אחד ברור כבר עכשיו: אין מצב שזה לא השפיע. אם הקשב והמשאבים הולכים בכיוון מסוים, הם בהכרח חסרים בכיוונים אחרים. זה חוק טבע. אם המילה ניצחון הוצאה – והיא הוצאה – מהקוד האתי של צה"ל, לטובת ערכי גיש"ה, שאף אחד לא יספר לנו שאין לכך השפעה. אם לא הייתה לכך השפעה, אזי למה צה"ל בכלל צריך קוד אתי, אם הוא לא משפיע על אף אחד?
ובחזרה לאריסטו. כל מקצוע שואף או אמור לשאוף להשיג את התוצאה האופטימלית בתחום פעילותו דווקא, ולא בתחומים אחרים. אם תכלית הרפואה למשל תהיה עושר, אזי הפציינטים יקבלו טיפול שמעשיר את חברות התרופות ואת הרופאים במקום טיפול שישפר את הבריאות שלהם. אם הצבא יתעדף ערכים אחרים על פני ערך הניצחון - מה שמנסחי הקוד האתי של צה"ל ניסו ובמידה רבה גם הצליחו להכתיב לו - אזי הוא יתקשה לחתור לניצחון.
הצבא הוא רק דוגמה, אם כי במחוזותינו זוהי דוגמה גורלית לקיום שלנו. אשר על כן, כדאי להתחיל את התיקון בו.