

אבל אשמים אנחנו
כבר יממה מדינת ישראל סוערת לאחר פרסום שמות הארכי רוצחים שישובו לבתיהם כגיבורים מנצחים, אבל המחיר היה ידוע מראש. במשך שנה וחצי התנהל כאן קמפיין "בכל מחיר" מופקר, אבל מהצד השני של המפה הפוליטית לא היתה אף תגובה שעצרה את השתלטות הנרטיב המסוכן. האם הפעם נלמד את הלקח?
- 2 דקות

ביממה האחרונה סוערת מדינת ישראל בעקבות פרסום שמות הארכי טרוריסטים, שצפויים להשתחרר בעסקת הדמים למען השבת חטופים.
רבים שואלים את עצמם איך הגענו למצב הנוראי הזה, בו מדינת ישראל מוכנה לשלם מחיר הזוי ובלתי נתפס שכזה עבור חלק קטן מאד מהחטופים, בעוד שעל פי תקדימי העבר הלא רחוק אותם מחבלים ישובו לרצוח יהודים ולעסוק בטרור.
יתירה מכך הפעם מדובר בהנהגה הבכירה של ארגוני הטרור,במחבלים הנתעבים והסדיסטיים ביותר. לא סינוואר אחד משתחרר כעת, אלא מאות סינווארים. זכריה זביידי שרצח 42 ישראלים, המחבל עטללה שגם בכלא אנס סוהרות, מוחמד ברגותי ועוד מחבלים שנידונו לעשרות מאסרי עולם(!!) ישובו בקרוב לבתיהם בג׳נין וטול כרם ויתקבלו כגיבורים. הם יסתובבו חופשיים בעוד קורבנותיהם קבורים עמוק באדמה ומשפחותיהם מפורקות. בין אותם מחבלים נוראיים ישנם גם כאלה שריצו פחות מעשר שנים ממאסרם על רצח.
ככה נראית תמונת הניצחון של הטרור. הם רצחו, אנסו, ערפו ראשים, וכעת משתחררים כגיבורים ומעבירים מסר שבמדינת ישראל משתלם לרצוח יהודים. כל מחבל צעיר בשכם יודע היום שהוא יכול לרצוח, לטבוח ולאנוס, אבל בסוף מדינת ישראל לא תמצה איתו את הדין והוא ישוחרר.
אלה לא רק מחבלים שפלים שרצחו בעבר, אלא מי שמהווים גרעין ההנהגה של מסעות הטבח הבאים. אלה המנהיגים של האינתיפאדה של מחר.
כבר חודשים אנחנו זועקים נגד עסקת הדמים הנוראית הזו. כבר חודשים ברור לנו שעסקה "בכל מחיר" היא עסקה מזעזעת ומסוכנת. לי ולחבריי היה ברור מהרגע הראשון שהעסקה הזו תהיה עסקת דמים נוראית, שתסכן את ביטחון ישראל ותקרע את החברה הישראלית.
אבל הציבור הימני התמכר לקמפיין החטופים של השמאל, כמו שהציבור הישראלי כולו התמכר לשקט. שלום עכשיו - ומלחמה אחר כך. העיקר שלא נצטרך להתמודד עם הכאב המיידי.
את עצרות יום שלישי בכיכר החטופים מילאו רבים מקרב הציבור הימני, חובשי כיפות סרוגות ואנשים טובים ותמימים. זה גם הקהל שהגיע לכל ערבי "החיבור" וה"שיח" עם מטה החטופים, שתחת איצטלה של חיבור ואחדות הכינו את הקרקע לעסקה הנוראית. המיסו את לב הציבור כדי שברגע האמת אף אחד לא יזעק שהמלך עירום. במקום להפגין נגד עסקת דמים נוראית ולזעוק "לא בכל מחיר", הציבור הימני נסחף בקמפיין "בכל מחיר". והיום כולנו רואים מה המחיר הנורא.
את מי חשבתם שישחררו בעסקה הזו, ליצנים רפואיים ומנחי חוגי מדיטציה, או את רבי המרצחים הגדולים ביותר?!
אבל קולו של הציבור הימני נדם, כולל בימים האחרונים, כשהיה ברור שרק לחץ נגדי יעצור את העסקה המטורפת. המשפחות השכולות הגיבורות של פורום גבורה ומשפחות החטופים הגיבורות של פורום תקווה, קראו לציבור הימני להגיע לירושלים למחאות נגד העסקה המסוכנת, אבל רק אלפים בודדים נקראו למחאה. ואני שואל איפה כל אותם אנשים יקרים שהיו בכיכר החטופים כל יום שלישי? איפה כל אותם רבנים שטרחו להגיע למפגשי פיוס ושירה שהכשירו את הלבבות לעסקה, אבל כשכבר היה ברור מחירה הנוראי קולם נדם? איך קרה שלא נשמעה דעת תורה ברורה ממאות רבני הציונות הדתית, גדולי ישראל האמיתיים המבינים מהי מדינת ישראל ומהו עולם המעשה והלכות מלחמה, אלא רק מקומץ רבנים בודדים שהשמיעו את קולם? האם זו דרכה של תורה?
אני שואל כל אחד, אם היתה ניתנת לו האפשרות לחזר ל-2011, ערב אישור עסקת שליט, האם בדיעבד לא היה נכון להפיל את הממשלה ולעצור את העסקה המזעזעת שהביאה עלינו את טבח 7.10?! נראה שהתשובה ברורה.
אבל הלב הטוב והרחום של הציבור הימני לא עמד בקמפיין הרגשי ובהאשמות הנוראיות שהטיחו בנו כאילו לא אכפת לנו מהחטופים. אנשים רבים אמרו לי כי המחיר ברור להם, אבל אין בהם את הכוחות "לצאת נגד שחרור חטופים", כשהם מדחיקים את המחיר הכבד, ובעצם גם מאמצים את הטעות היסודית הנוראית כאילו רק עסקת דמים היא הדרך היחידה לשחרור חטופים.
היום ברור שמחיר הדמים הנוראי הזה מתאפשר בזכות אותו קמפיין מופקר שזעק במשך שנה וחצי "עסקה בכל מחיר" לצד קריאות "עכשיו, עכשיו, עכשיו". אבל הלחץ האדיר הזה, שגובה בקמפיין בעלות מאות מיליוני שקלים ומשרדי פרסום שכבשו את המדינה, לא נענה באף תגובת נגד.
למרבה הצער הציבור הימני עדיין לא התבגר ועדיין לא מבין למה כבר 50 שנה הוא צודק בכל התחזיות, אבל נכשל פעם אחר פעם ביישומן. נכשלנו בעצירת הנסיגה מסיני, נכשלנו בקמפיין לעצירת אוסלו, נכשלנו בגוש קטיף, בבריחה מלבנון, בעסקת שליט, נכשלנו ברפורמה וכעת נכשלנו שוב בניסיון למנוע עסקת דמים, ששוב מי שישלם את מחירה יהיו אזרחים תמימים.
הסיבה לכך היא שלא השכלנו להבין איך נראה מאבק ציבורי אמיתי. בשמאל הישראלי כבר הבינו מזמן שמי שקובע את עתיד המדינה הם לא 120 חברי כנסת, אלא מי שמשפיע עליהם. הם מגייסים מאות מליוני שקלים לקמפיינים, בעוד שאצלנו אנשים לא מבינים מדוע יש לתרום לארגונים חוץ פרלמנטריים ותנועות מחאה.
ובעיקר הם פועלים בנחישות מהיום הראשון למסמס כל התנגדות רעיונית - ואנחנו למרבה הצער יושבים בבית. אנחנו טובים בגיוס לצה"ל ובשירות משמעותי במאות ימי מילואים, בהקמת גרעינים תורניים בפריפריה ובארגוני חסד מפוארים, בהקרבה ומסירות נפש בכל האפיקים למען מדינת ישראל, אבל עדיין לא בוגרים מספיק כדי להבין איך קובעים ומובילים את סדר היום. הלוואי וכעת נלמד.