בשיעור מיוחד שמסר בישיבת בית אל התייחס ראש הישיבה, הרב זלמן ברוך מלמד, לסוגיה המורכבת של עסקת שחרור החטופים בתמורה לנסיגה ושחרור מחבלים.
הרב פותח בנימה אופטימית ומזכיר את העיקרון לפיו 'עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע' והמשמעות לפיה גם מצרתו של עם ישראל תבוא לו ישועה, "הצרה גורמת שיש ישועה והעסקה שנחתמה עם הרשעים הארורים, החמאס, שיחזירו את החטופים ואנחנו נשחרר אלפי מחבלים רוצחים וניסוג מעזה בעיניי ובעיני רבים היא עסקה רעה מאוד מאוד, זו צרה, ממנה ייוושע אבל היא צרה ואני מרגיש צער תסכול ובושה. אני מרגיש שכבוד ישראל הושפל, וכבוד ישראל הוא כבוד שמיים".
הרב מציין שלמעשה ישראל נאלצה להיכנע לתכתיבי החמאס שהגיע למטרותיו בשל הרגישות של עם ישראל לאנשיו החטופים. "הוא השפיל אותנו ביום שמחת תורה, פגע בנו בצורה אכזרית ומרושעת שזעזעה את העולם כולו. הרשעות הברברית שלו הייתה נוראה. המטרה הראשונה שלו הייתה להשפיל אותנו, המטרה השנייה שלו הייתה לחטוף חטופים, חיילים ואזרחים, וכך לשחרר את המחבלים הארורים הרוצחים וגם את המטרה השנייה הוא השיג".
גם המכות שהוכה החמאס לאורך תקופת המלחמה לא שינו דבר, מאחר ומה שמוביל את החמאס הוא הרצון לפגוע בישראל, "וכעת הוא חוגג כי הוא הצליח במשימות שלו ואנחנו מושפלים", אומר הרב ומזכיר את בקשת דוד בקינת שאול שלא לספר בגת ובאשקלון כדי שלא ישמחו שם. "אויבים שלנו מכירים את נקודת התורפה שלנו, שכל נפש יקרה לנו ובנקודה הזו הם יודעים שכאשר הם מחזיקים חטופים הם יוכלו להשיג כל מה שהם רוצים, להכניע אותנו שנקבל את כל התכתיבים שלהם".
הרב מזכיר כי כעת, אחרי השחרור, ההבנה של אותם מחבלים היא שניתן לשוב לטרור וגם אם ייעצרו וייכלאו הם ישוחררו לאחר שארגונם יחטוף שוב ישראלים.
בדבריו מציין הרב את דבריו המפורסמים של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל לפני מלחמת ששת הימים כשסיפר על תחושתו הקשה כשהוכרז על חלוקת ארץ ישראל. הרב צבי יהודה סיפר שלא יכול היה לשמוח וחש קרע גדול כשאת ארצי חילקו ושאל כזכור איפה שכם יריחו ובית לחם. "הרב זעק ואנחנו נחרדנו מצורת הדיבור הזו של הרב", אומר הרב מלמד ומזכיר את המשך דבריו של הרב צבי יהודה שסיפר על השיחה שקיים לאחר מכן עם הרב חרל"פ כיצד באותה שיחה עודדו זה את זה באמירה ש"מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו".
דברים אלה נאמרו כשבארץ כולה חגגו ורקדו את ההכרזה על הקמתה של מדינה ליהודים, אבל הרב צבי יהודה לא יכול היה לשמוח בשל חלוקתה וקריעתה של הארץ.
מכאן עובר הרב לאירוע היסטורי אחר שגם אותו הוא זוכר ברוח זו, הסכם השלום עם מצרים, כאשר הציבור הרחב בישראל חגג את ההסכם שנועד להביא שלום ונחתם על ידי מנהיג הימין, מנחם בגין, בתקווה שבכך יחל עידן של שלום עם האזור כולו. "אנשים הלכו לראות את טקס ההכרזה על הסכם השלום ואני לא יכולתי לשמוח. ההחלטה של הסכם השלום הייתה כרוכה בכך שנעזוב את סיני והחלטה על אוטונומיה בשטחי יהודה ושומרון. הרב צבי יהודה מאוד כאב את זה", אומר הרב מלמד ומעיר כי מאחר ומי שהוביל את המהלך היה מנהיג הימין בחר הרב צבי יהודה שלא לצאת נגדו פומבית כפי שהתנגד במקרים אחרים.
עוד מזכיר הרב מלמד את עסקת שליט שבה ראש הממשלה יצא לקבל את פניו והשמחה הייתה גדולה על אף שחרורם של מעל אלף מחבלים. "לא ידענו על מה השמחה. ידענו שמהדבר הזה תצא צרה גדולה".
בהתייחס לעסקת החטופים מזכיר הרב מלמד את דעתו של אחד הרבנים שקבע ששחרור החטופים הוא פיקוח נפש עכשווי וודאי ולכן דוחה פיקוח נפש עתידי שבספק. "ההשקפה הזו נובעת משיקולי פיקוח נפש פרטיים, של אחד מול אחד, אבל אנחנו צריכים לשקול שיקולים של כלל ישראל. אנחנו היום ציבור ולציבור יש גדרים אחרים ופיקוח נפש של ציבור הוא אחר לגמרי". משום כך, מבהיר הרב, עם ישראל יוצא למלחמה על אף שכרוך בה פיקוח נפש, גם כאשר מדובר ביציאה למלחמה שאינה מלחמת מצווה אלא מלחמה שעניינה כלכלי. כאשר מדובר בעם ומטרותיו השיקולים הם אחרים. למצב כלכלי קשה של ציבור יש השלכות של סכנה, מה שאין כן אצל האדם הפרטי.
הרב מספר על מפקד שנפל בשבי במלחמת יום כיפור ולאחר שחרורו מונה לפקד על אגד תחזוקה והרב עצמו מונה אז להיות רב האגד. הרב הפגיש בינו לבין הרב צבי יהודה ובפגישתם זו שאל אותו מפקד אם כמפקד היה צריך למסור את נפשו ולהיהרג כדי שלא ליפול בשבי, והרב צבי יהודה השיב ואמר ששאול הרג את עצמו כדי שלא ליפול בידי רודפיו ובכך להביא לביזוי עם ישראל. אותו מפקד סיפר שלא היה בסיטואציה שתאפשר לו ליטול את נפשו, אך מהמפגש עלתה בבירור המסקנה שעל מנת למנוע ביזוי כבוד ישראל צריך אדם למסור את נפשו. לעומת זאת כיום התחושה היא שכבוד ישראל אינו נחשב כלל ועיקר, כפי שניתן לראות ביחס המבזה לו זוכים שרי ישראל, ראש ממשלה ונשיא. "זה מגיע מהתפיסה הפוסט מודרנית שבה היחיד הוא העיקר וכל הציבור הוא בשביל היחיד ואינו חשוב בפני עצמו".
עוד מציין הרב דבריו של אחד הרבנים שאמר בדרשתו שהתורה ניתנה במעמד הר סיני לכל אחד ואחד מישראל באופן פרטי, אך בשל חשיבותה של מסירת התורה לכל אחד ואחד הדבר נעשה במעמד של שישים ריבוא. הרב מלמד אומר גם על כך שהרעיון יפה אך אל לנו לשכוח שאנחנו ציבור, עם, והתורה ניתנה לעם ישראל, ומעלתו של כל יחיד היא בהיותו חלק מעם ישראל.
"אנחנו שייכים לבית מדרש שיודע שכלל ישראל הוא ההופעה האלוקית וכל יחיד ויחיד יודע שהוא חלק מכלל ישראל, מגודל ההופעה האלוקית, ושיקול של ציבור הם שיקולים אחרים לגמרי. אלה אינם שיקולים של הפרט", אומר הרב ומזכיר את דבריו של הראי"ה קוק ב'משפט כהן' על שני ספרי התורה שבידי המלך, ספר אחד לו, ומתוך ספרו השני הוא לומד את הלכות ציבור שנשכחו לאורך השנים, ומדובר בהלכות שונות מהלכותיו של הפרט.
משום כך הראייה של הלכות בניין המקדש שונות וגם אם בניינו כרוך בפגיעה בפרט בונים את המקדש משום שעניינו הוא עניין כלל ישראל וכלל העולם. כך גם בסוגית ישוב ארץ ישראל שמתקיימת גם אם היא כרוכה בסכנה. "מהלכים ציבוריים הם מהלכים שעושים טוב לכל הפרטים ולכן צריכה להיות הסתכלות ציבורית".
במבט כלל ישראלי, אומר הרב, העסקה הנוכחית מביאה לחילול כבוד ישראל. עם המחבלים אין מקום לעשות עסקאות אלא רק להרוג אותם ולסלק אותם מהעולם, "על אחת כמה וכמה כשאנחנו נאלצים לקבל את התכתיבים שלהם. לכן בעיניי ובעיני רבים זו עסקה רעה מאוד מאוד, לא רק בגלל הסכנות, אלא בגלל הפגיעה בכבוד שמים ובכבוד ישראל".
ועם זאת, "אנחנו אנשי אמונה ואנחנו יודעים שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה ומה שלא מבחירתנו הוא הנהגה אלוקית שהא תמיד לטובה", אומר הרב ומזכיר את הדרך בה מקבל אדם את הדין מתוך שמחה כפי שהוא מברך על הטובה בשמחה. "צרה, כאשר היא באה מריבונו של עולם היא לטובה". כך היה גם כאשר חולקה הארץ, וצערו של הרב צבי יהודה היה גדול ואולי צעקתו של הרב הביאה למלחמת ששת הימים שהתחילה מיד לאחר מכן ובעקבותיה התרחבה ארץ ישראל. "אנחנו רואים כיצד מכל צרה יוצאת ישועה".
הרב מדגיש שאין בכוונתו לעסוק במציאת אשמים ובמה שעל הממשלה לעשות. "כולנו אחד וכולנו נמצאים במצב הזה. אנחנו צריכים לקוות שמה שיקרה הוא שנכריע את החמאס ונסלק אותו מעזה ולא יהיה שם שלטון שיבוא איתנו שוב במלחמה, כך לפחות בשלב הראשוני, ואחר כך בעזרת ה' הקב"ה ירחיב את גבולנו ונזכה במהרה לגאולה שלמה".