אומנם כעת אני עומד כאן בוושינגטון ומשתתף במעמד השבעת הנשיא דונלד טראמפ, אבל צריך להיות ברור - הכתובת העיקרית והראשית שלנו היא ירושלים. ממשלת ישראל היא הריבון והיא האחראית לקדם ולהוביל כל מהלך הנוגע לארצה ולעתידה.
באולם שבו הוכתר נשיא המעצמה האמריקנית זכיתי לייצג את תושבי בנימין וכל תושבי יהודה ושומרון. ההזמנה למעמד המפואר ביותר של ארצות הברית משקפת את ההערכה שיש לבכירי הממשל ולצוות הבכיר של טראמפ ליהודה ושומרון בפרט ולישראל בכלל, ומטילה עלינו חובה לאחוז בהזדמנות החשובה הזאת. עלינו לעשות ככל הניתן כדי לתרגם את ההערכה הזאת להישגים יוצאי דופן שישנו את עתיד ההתיישבות והמדינה.
חובתנו לעמוד שם ולהיות הכי רלוונטיים שרק אפשר, כדי לנצל את התנאים לצעדים גדולים. אין לנו אשליות, מטבע הדברים הנשיא טראמפ ייתן עדיפות לאינטרסים של ארצות הברית, ואף אחד לא מבטיח שתמיד נראה עין בעין את הדברים או שיחסי ישראל וארצות הברית יהיו נטולי אתגרים בנושאים שקרובים אלינו, אך יחד עם זאת אין חולק כי אנו ניצבים בפני הזדמנות.
העת להחלת הריבונות
לכל דור ישנם ההזדמנות שלו וצומת הדרכים המכריע שנקרה בדרכו. אם מנהיגי ההתיישבות בדור הקודם זכו לממש הזדמנות היסטורית, לעלות לקרקע ולהיאחז בה, נראה שעל כתפינו בדור הנוכחי מוטלת ההזדמנות לא רק לפתח את האזור בראייה רחבה של צמיחה, אלא לקשור אותו למדינת ישראל בחבלים בלתי ניתנים לפרימה. זו הדרך לצדק היסטורי ולשגשוג ההתיישבות והמדינה, ולשם כך יש להחיל ריבונות ישראלית על שטחי המולדת שלנו ביהודה ושומרון.
את הדרישה הזאת אנו מפנים בראש ובראשונה לממשלת ישראל ולראש הממשלה נתניהו שבידיו הדבר, ושהאחריות לעתיד המדינה ולביטחונה מוטלת עליו.
בסיכום הפגישות והשיחות עם הדמויות הבכירות אני יכול לומר בביטחון מלא כי אם ראש הממשלה יעמיד את סוגיית הריבונות בראש סדר העדיפויות ויבוא נחרץ אל הנשיא טראמפ, קיים סיכוי טוב שבעוד זמן לא רב נוכל לעשות צעד גדול בנושא.
בממשל ובבתי הנבחרים יש כר פורה למגמה הזאת כפי שראינו, וכמו תמיד מה שחשוב הוא מה שיחליטו בהנהגת מדינת היהודים.
אנחנו, משלחת מועצת יש"ע ובה אני וחבריי יוסי דגן, אור זומר־פירון, עומר רחמים ואליענה פסנטין, כאן כדי לסייע ולתווך בצורה בלתי אמצעית את יהודה ושומרון לאמריקה.
לבכירי הקונגרס והסנאט השפעה רבה, הם מייצגים קהילות וזרמים כשמאחוריהם עשרות מיליוני אמריקנים, ומשמיעים קול דומיננטי בעיצוב המדיניות האמריקנית. רבים מהם רואים בנו ממשיכי מורשת התנ"ך ומחזיקי ארץ ישראל על פי הצו האלוקי, חלקם פשוט מבינים מי הטוב ומי הרע במזרח התיכון ובעולם ויודעים היטב שההתיישבות ומדינת ישראל הן חזית העולם החופשי מול ציר רשע מאיים.
בשלוש השנים האחרונות עמדנו בקשר עם כמה מהם, ובין השאר הצפנו את החובה לבטל את הסנקציות שהטיל ממשל ביידן על אנשים וארגונים ביהודה ושומרון. החברים היקרים הללו עשו את שהבטיחו לנו, ובחצי השעה הראשונה לישיבתו על כס הנשיאות חתם הנשיא טראמפ על צו נשיאותי שמורה לבטל את הסנקציות, ובכך העביר מסר בנוגע לסוגיית יהודה ושומרון.
לא פעם אני מקנא בראשי רשויות בתחומי ישראל הקטנה ובפריבילגיה שלהם לנהל אתגרים מוניציפליים במרחב ובכלים המוניציפליים. בהיותי ראש רשות אזורית ביהודה ושומרון ההתמודדות שלי שונה לגמרי כשאני פועל במרחב עם ממדים בין־לאומיים ומשוכות בסדר גודל אחר לגמרי.
כשאנחנו דוחפים לסלילת כבישים, להסדרת יישובים, להקמת אזורי תעשייה, להקמת מבני חינוך או לחלוקת הכנסות ומשאבים עם רשויות שכנות בתוך הקו הירוק, אנחנו נתקלים בזירה בין־לאומית שמכירה היטב את הנעשה ומגלה מעורבות עד לרמת הפרטים. כשאתה רואה כיצד מהלכים משמעותיים לחיי התושבים ולעתיד האזור הזה נבלמים על ידי זרועות הממשל היוצא בשיתוף ארגוני שמאל פרו־פלשתיניים, אתה מבין שאם אתה לא תהיה בזירה הזאת, אף אחד לא יעשה את העבודה במקומך.
ואכן, במשך שנים רבות השיח הבין־לאומי על היחס לעתיד חבלי הארץ שלנו ביהודה ושומרון נוהל מעל הראש שלנו. גורלנו נדון בחדרים סגורים שבהם לא היינו נוכחים. לא עוד. כיום אנחנו שם ומדברים איתנו. ועדיין, עין לציון צופייה וממנה ורק ממנה תצא הבשורה. הגיעה העת למלחמה צבאית בחזיתות השונות, להניף אל מול ידידינו בעולם החזון והמעשה את דגל הריבונות הישראלית על שטחי בנימין, יהודה ושומרון.
הכותב הוא ראש המועצה האזורית בנימין ויושב ראש מועצת יש"ע