יורים ומשתחררים

הטלפון במחלקה הנוירוכירורגית בבילינסון צלצל. מן העבר השני נשמע קולו של נציג המשטרה: "רציתי לברר אם ידידיה וסרטייל שמאושפז אצלכם הוא בר שיח".

איש הצוות שקיבל את השיח נאלם דום נוכח השאלה. ההגדרה האלגנטית "בר שיח" הייתה מנותקת לחלוטין ממצבו של ידידיה, שדווקא מחובר לצינורות למכביר ולמכונת הנשמה ומורדם כבר יותר משבוע.

כדור שירה אל ראשו שוטר מטווח אפס סמוך לרמת גלעד, לאחר אירוע שהסתיים בכפר פונדוק בשומרון, כמעט קיפח את חייו.

אלא שבמשטרה איש לא ראה לנכון להתעניין במצבו מאז אירוע הירי, ולא בהוריו ובני משפחתו המתפללים וחרדים לשלומו. רק זאת, לדעת אם הוא "בר שיח", וככל הנראה אין הכוונה לשוחח עימו על כוס קפה בענייני האקלים בגרינלנד.

שני פצועי ירי נוספים מאותו אירוע זכו לביקור של שוטר בבית החולים שבדק את כשירותם לדבר, ונראה שברגע שיתחולל הנס שישיב אותם לכשירות – המשטרה תמהר למלא את תפקידה ביעילות בלתי מצויה.

אפילו שמץ מן היעילות הזאת לא ניתן היה למצוא השבוע במסדרונות מח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים. החליפו אותה אדישות, גרירת רגליים ורשלנות בכל הנוגע לחקירה הדחופה ביותר – זו שבסופה צריך להיות מוגש כתב אישום חמור נגד שוטר שירה על מנת לפגוע בארבעה בחורים ופצע אותם אנוש וקשה. על אף הנסיבות החמורות, שכמעט הסתיימו במותו של אחד הבחורים, השוטר שוחרר לאחר חקירה למעצר בית של כמה ימים, הורחק לשמונה ימים מתחנות המשטרה וממתקנים משטרתיים, ונאסר עליו ליצור קשר עם המעורבים באירוע. במח"ש אמרו כי "החקירה נמשכת".

חבר הכנסת משה סעדה מהליכוד, לשעבר סגן ראש מח"ש, קרא את הדיווחים וחווה תחושת דז'ה וו. רק לפני כארבע שנים נחשף להתנהלות כמעט זהה, כשהוא בשר מבשרה של המערכת. אז היה זה הנער אהוביה סנדק שנהרג בתאונה בידי שוטרי ימ"ר ש"י, וחקירתם טויחה וזוהמה במח"ש מראש ועד סוף. סעדה, אז סגן ראש המחלקה, יצא נגד ראש מח"ש קרן בר מנחם וחשף את ההתנהלות הפושעת של מח"ש בפרשה, שהובילה לסגירת התיק נגד השוטרים. מהאירוע האחרון מריח סעדה ריח חריף וקשה פי כמה.

"ברור שהחקירה מתנהלת בצורה מחפירה, ככה לא חוקרים", זועם חבר הכנסת סעדה. "השוטר לא היה בסכנת חיים, הוא לא חש מאוים ואיש לא עמד לפגוע בו, ואף על פי כן ביצע ירי לעבר הראש של האנשים! זה אפילו לא היה ירי אזהרה אלא ירי על מנת להרוג. דבר כזה עושים רק במצב של סכנת חיים ברורה ומיידית. גם כשרוצים לעצור מישהו, אין סמכות לירות לו לראש. מדובר כאן בירי שלא כדין שכמעט גרם למוות", אומר סעדה, לאחר שקיים שיחות עם עורכי הדין ומקורבי משפחות הפצועים.

לדבריו, חקירה רצינית צריכה להתבצע בתנאי מעצר כדי למנוע שיבוש הליכי חקירה, למשל שהשוטר לא ידבר עם אנשים נוספים שהיו באירוע ויתאם עימם גרסאות. "ופה מדובר בחקירה שאמורה להיות רצינית, כי היה פה ירי כשאין אפילו עילה למעצר, אין סכנת חיים, יש פה חבלה חמורה וניסיון הריגה, אירוע שכמעט הסתיים ברצח. מדובר בעבירה ברף הגבוה ביותר, שעונשה יכול להגיע לעשרים שנות מאסר. צריך פה חקירה עמוקה ויסודית ולצערי מח"ש לא מנהלת אותה".

סעדה מזכיר כיצד התריע בזמנו נגד אותה רשלנות פושעת בחקירת הריגתו של אהוביה סנדק, כאשר גם אז השוטרים לא נעצרו לחקירה. "הדבר הזה גורם לכך שאי אפשר להגיע לחקר האמת. כאשר התרעתי על כך אז, התגובה הייתה שאמרו לעובדי מח"ש לא לדבר איתי. יש פה מערכת שכשלה פעם אחת וכעת חוזרת על אותה טעות באותו מקום". סעדה הצטרף לחברת הכנסת לימור סון הר־מלך בדרישה לקיים דיון דחוף בוועדה לביטחון לאומי כדי לפקח על החקירה. "ביקשנו את זה כי ברור לי שאין חקירה וברור שצריך כאן חקירה יעילה ומהירה מאוד, וזה לא קורה. אני מאוד חושש שגם בתיק הזה לא נגיע לחקר האמת והעננה הזאת תרבוץ על כולנו".

תקדים מתבקש נוסף הוא הירי שביצע שוטר לעבר סלומון טקה, בן העדה האתיופית, שנהרג מקליע שניתז אליו מהקרקע. גם בהשוואה הזאת, שעליה מצביע סעדה, התוצאה היא לרעתה של מח"ש ובפער גדול. שם הנסיבות היו של שוטר שאכן הותקף, ולטענתו גם חש בסכנת חיים, ובנוסף לכך הירי שביצע היה ירי אזהרה לכיוון הקרקע. עם כל זאת, מח"ש התייחסה לתיק בחומרה רבה יותר, עצרה אותו לחקירה ולא אפשרה לו ליצור קשר עם הסובבים אותו כדי שהחקירה לא תשתבש. "ובמקרה שלנו, כשהנסיבות והירי חמורים הרבה יותר, שחררו אותו באופן שיכול לגרום לשיבוש החקירה".

סעדה לא יכול שלא לתהות על ההבדל: "אני שואל את עצמי אם זה לא נובע מדעה קדומה של מנהלת מח"ש על נוער הגבעות, ואם היא לא לוקחת את תפיסות העולם שלה ומשליכה אותן על העבודה המקצועית שלה. הדבר הזה פוגע במקצועיות של מח"ש. כדי להגיע לחקר האמת חייבים מצפן ערכי ולא תפיסת עולם פוליטית".

ומה עושים כשמח"ש אינה מתפקדת כראוי? סעדה נושא עיניו אל הגורמים האחראים – היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה. אלא שגם שם תלוי ועומד הסירחון של איפה ואיפה, וסעדה מביע חוסר אמון גלוי: "לאור ההתנהלות שלהם בחודשים האחרונים, ספק אם יש לי אמון בשניים הללו. בתיק כזה, שבו כמעט נרצחו בני אדם, הם חייבים להיות מעורבים", אלא שנראה כי פרקליט המדינה בוחר את התיקים שבהם חשוב לו להיות מעורב.

סעדה מזכיר את חקירתם של סער אופיר וישראל ביטון, שנחשדו בהרג מחבלי נוח'בה ב־7.10. שם הניח פרקליט המדינה עמית אייסמן את כל כובד משקלו, השניים נעצרו לחקירה על דעתו, ולבסוף התרסק התיק מחוסר אשמה. "במקרה שלהם היה מדובר בירי במחבל נוח'בה כפות, כאשר הם הגיעו להציל אנשים בעוטף. הפרקליט ניהל חקירה משמעותית, כולל חיפושים ומעצרים. בית המשפט אמר שאין תשתית עובדתית מספיקה, ואז פרקליט המדינה הוביל לערעור על גבי ערעור, נלחמו על התיק בכל הכוח כשאין אפילו גופה של המחבל. כאן יש לנו אירוע של יהודים פצועים קשה מאוד, אבל אין מעצר, אין הארכת מעצר והבאה בפני שופט, אין חקירה משמעותית ומאפשרים שיבוש וזיהום החקירה. תיק חמור מסוג זה כמעט תמיד מלווה על ידי פרקליט המדינה", קובע סעדה ותוקף: "אז איפה הוא ואיפה היועמ"שית?"

טבילת אש

בצה"ל ככל הנראה לא יאהבו את האייטם הבא, שעלול לפגוע בפרויקט הדגל של גיוס החרדים. חטיבת החשמונאים החרדית עדיין עושה את צעדיה הראשונים, ובמגזר החרדי עוקבים בשבע עיניים אחר המתרחש שם, כדי לבדוק האם היא אכן ראויה לאמון שהיא מנסה לרכוש מהם בהבטחות גדולות ומפתות. אבל מקרה כגון זה שאירע לאחרונה עם כמה חיילים בחטיבה, עלול לצייר איקס אדום וגדול על המשך דרכה של החטיבה, שהושקעו בה משאבים רבים.

הקמתה של החטיבה, בראשות המח"ט אבינועם אמונה ותחת הובלתו של האלוף דוד זיני, לוותה בהתחייבויות שובות לב כמו זו של סגן הרמטכ"ל אמיר ברעם: "נשמור כאן על אורח החיים החרדי של הלוחמים – אין סתירה בין יהדות אדוקה לבין לוחמה". או זו של המח"ט אבינועם אמונה שאמר: "החטיבה תאפשר לציבור החרדי להתגייס ולשמור על זהותו".

אבל אחרי כל אלה, מישהו כנראה לא באמת הבין לעומק את המושגים זהות או אורח חיים ככל שמדובר בציבור החרדי, על גווניו השונים. אורח החיים החרדי והחסידי, אם יורדים לרזולוציות בתוך המגזר, כולל לא רק את הסטנדרט שמעניק הצבא ביחידה חרדית כמו תפילות, שיעורים, כשרות וצניעות. יש בתוכו עוד הנהגות רבות שהן חלק בלתי נפרד מסדר יומו הרוחני של האדם החרדי. כזו היא למשל הטבילה במקווה לפני התפילה. מדובר בהנהגה רוחנית שיש לה משקל רב מאוד בעיקר אצל חסידי חב"ד. או כפי שהסביר לנו רב חב"די: "אצלנו יכולים לרדת מטיסה, לחפש את הנהר הקרוב ולקפוץ מתחת לגשר במינוס ארבע מעלות כדי לא לפספס טבילה לפני שחרית. בחב"ד יש ממש מסירות נפש על עניין הטבילה".

בהתאם לזאת, כפי שחשף הכתב הצבאי של 'קול ברמה' מנדי ריזל, חיילים חסידי חב"ד שהתגייסו לחטיבה החרדית ונמצאים בשלב ההכשרה דרשו ממפקדיהם לאפשר להם טבילה במקווה כנהוג, לאור ההבטחות לשמירה על אורח חייהם וזהותם במסגרת השירות. תחילה היו נוסעים החיילים למעיין קרוב לבסיס וטבלו, אך משהגיעו הדברים לאוזניו של האלוף זיני הוא אסר על כך מטעמי ביטחון. בקשותיהם החוזרות ונשנות להקים מקווה בבסיס נתקלו בקיר אטום. לבסוף, כך על פי הדיווח, המפקדים אף החליטו להדיח מהחטיבה חלק מהחיילים בשל עקשנותם על עניין הטבילה.

בצה"ל מנסים להציג את הסיפור אחרת, ובעיקר למזער את הנזק התדמיתי שעלול להיגרם לחטיבה בעיני הציבור החרדי. ראשית, אומרים שם, החיילים לא הודחו אלא עזבו מרצונם בשל חוסר התאמה. שנית, הם מבהירים, לאורך כל תהליך הגיוס הובהר לחיילים מה זכויותיהם ואילו תנאים יקבלו, ומקווה בבסיס לא היה כלול בהתחייבויות בשום צורה. לשאלתנו מדוע הכנת בור מים לטבילה היא אירוע לוגיסטי כה מסובך בבסיס שהושקעו בו משאבים רבים לתשתיות מכל הסוגים, הייתה התשובה שהאופציה אומנם הועלתה אך כרגע נשללה משיקולים מבצעיים, בטיחותיים, טכניים ואחרים.

עוד מדגישים שם את התנאים והמעטפת שהחטיבה כן מעניקה ללוחמים החרדים, כאמור כשרות, צניעות, תפילות ושיעורים, ואף הדגישו כי הם מאפשרים זמן מקלחת ארוך יותר בכל בוקר, ככל הנראה הכוונה היא לפתרון הדיעבדי לטבילה. לאור כל זאת מגדירים בצה"ל את ההתנגשות עם החיילים החב"דיים כאירוע נקודתי שאינו מעיד על רוח המפקד בחטיבה.

גורם שעימו שוחחנו, שמצוי בשני העולמות – הן החב"די והן הצה"לי, סבור שיש פה חוסר הבנה מהותי של אורח חייהם של החסידים, שמוביל לחוסר רצון להיענות להם ומשם אפילו לניסיון חינוך מחדש – הסדין האדום ביותר מבחינת קהל היעד של החטיבה, המגזר החרדי. לדבריו, החיילים החב"דיים מהווים נתח חשוב מתוך החיילים הסדירים במסלול ההכשרה בחטיבה – כ־25 אחוזים. לחיילים אלה, כאמור, נושא הטבילה לפני התפילה מדי בוקר אינו תפנוקים או מותרות, כפי שניסו לצייר זאת מפקדיהם, אלא חלק חשוב באורח חייהם, שהם מוכנים להתאמץ בשבילו הרבה מעבר לרגיל.

"בפעילות מבצעית אני מבין שאי אפשר תמיד לקיים כל מנהג, אבל בשלב ההכשרה בחטיבה כזאת, שמבטיחה את כל האפשרויות הרוחניות לחייל, אז כמו ששעת הארוחה היא שעת ברזל ולא מוותרים על אף ארוחה, כך צריך להיות גם בדברים הרוחניים. בשלב ההכשרה חובה לאפשר לחייל חרדי דבר בסיסי שהוא חי על פיו – טבילה במקווה". הגורם טוען גם כי אם בבית הספר לקצינים אפשר להקים בריכה, הרי שאין שום בעיה טכנית להקים גם מקווה, "צריך רק שמישהו ירצה בכך. אני חושב שאחרי שהשקיעו מיליונים בבא"ח החטיבתי, אז להתעקש לא להקים מקווה זה פשוט גול עצמי. הרי מבחינת פתרונות למקווה, הצבא יכול להתמודד עם כל דבר. זה כל כך פשוט ורק צריך רצון. פה יש תחושה שבגלל חוסר הרצון יש רצון לחנך – אתם לא תעשו מה שאתם רוצים, אנחנו נגיד לכם איך להתנהג".

לתגובות: Hagitr72@gmail.com