1.
על שחרור המחבלים הסיטוני שמתבצע במסגרת העסקה הנוכחית לשחרור חטופינו המעונים בשבי החמאס, ישראל משלמת מחיר כבד, מחיר כפול ומשולש.
בעיה ראשונה, שאסור בשום פנים ואופן להקל בה ראש, היא הפגיעה בצדק ובמוסר.
רוצחים מתועבים שגדעו באכזריות עיוורת את חייהם של נשים וגברים, זקנים וטף, רק משום שהם יהודים, יוצאים לחופשי באושר ובתחושת ניצחון, במקום שיוצאו להורג או לפחות ישבו במאסר עד יום מותם.
העוול זועק לשמיים. משפחות הנרצחים והנפגעים חוות טלטלה מחודשת. עם ישראל רואה את רוצחיו חוגגים, ליבו שותת דם ועיניו כלות. לוחמים שחירפו נפשם כדי לתפוס את המרצחים מרגישים שעמלם וקורבנם היו לשווא. פסקי הדין של מערכת המשפט שגזרה את דינם של המחבלים נעשים פלסתר. וזה עוד החלק הפחות חמור בסיפור.
2.
חמורה עוד יותר מכך הסכנה הנשקפת לעם ישראל מחיות הטרף המשוחררות מכלובן ויוצאות לציד.
נתונים שהוצגו לאחרונה בידי ראש השב"כ מדברים על כ־80 אחוז מבין משוחררי עסקת שליט שחזרו לעסוק בטרור.
עוד לפני 7 באוקטובר נרצחו ישראלים רבים בידי משוחררי העסקה. כבר מזמן התברר שהצלנו חייל אחד במחיר חייהם של יהודים רבים, ושהבטחות גורמי הביטחון תומכי העסקה שיוכלו להכיל את השחרור הסיטוני ולהתמודד עם סכנותיו הן דברי רהב ריקים.
גם רב המרצחים המתועב והשטני יחיא סינוואר שוחרר בעסקת שליט, ובשיתוף מחבלים נוספים ממשוחררי העסקה המיט עלינו את האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה עם קרוב ל־1200 נרצחים, ואת המלחמה הארוכה ביותר מאז תש"ח שבה נפלו יותר מ־400 חיילים. לאחר שהוכחנו שוב ושוב את נכונותנו לשלם מחיר מטורף עבור חטופים, סינוואר ידע עם שחרורו מה עליו לעשות כדי שיוכל לקיים את הבטחתו להביא לשחרורם מהכלא של חבריו שנותרו מאחור. וכך הבאנו על עצמנו את חטיפתם של כ־250 ישראלים נוספים, לאחר שלימדנו את כל אויבינו שאין דבר מתגמל יותר מאשר לחטוף ישראלים. ועדה מיוחדת וחשאית בראשות השופט שמגר ניסתה לקבוע מחיר שפוי שאין לחרוג ממנו עבור שחרור שבויים וחטופים. אבל מסקנות הוועדה נותרו חסויות ובלתי שימושיות, ושוב אנו מוצאים את עצמנו משלמים מחיר מטורף עבור חטופים, ובכך באופן בלתי נמנע מעודדים את החטיפות הבאות. וגם אם נאמר לעצמנו שנדע למנוע מחדל נוסף בסדר גודל של 7 באוקטובר, אין שום דרך למנוע חטיפה של ישראלים בודדים, אזרחים וחיילים, בארץ ובעולם. המחיר המטורף שאנו מוכנים לשלם הוא פרצה קוראת לגנב. העיקרון הפשוט של מניעת עידוד לחטיפות עתידיות, שעומד מאחורי ההלכה "אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן", לא עומד לנגד עיניהם של כל המנופפים בערך היהודי של מצוות פדיון שבויים.
3.
ולבסוף, שחרור המחבלים הרוצחים הוא מקור סכנה לא רק משום שהם עצמם חוזרים לטרור.
יש מי שטוענים שאין לייחס משקל רב מדי לאלפי מחבלים היוצאים לחופשי, משום שבלאו הכי ארגוני הטרור הפלשתיניים לא סובלים ממחסור בכוח אדם.
זו טענה שגויה, קודם כול משום שאלפי מחבלים מנוסים, שבמשך שהותם בכלא רכשו מיומנויות והעמיקו את מחויבותם לדרך הטרור, הם בכל זאת תוספת כמותית מסוכנת וזריקת עידוד מוראלית לארגוני המחבלים.
ומעבר לכך, הדוגמה של סינוואר הוכיחה שיש ביניהם מנהיגים ומצביאים שפוטנציאל הנזק הנשקף מהם גדול לאין ערוך מזה של עוד מחבל שאפשר לגייס מן הרחוב. אבל גם לו יצויר שהמחבלים המשוחררים עצמם לא היו חוזרים לטרור, עדיין לשחרורם יש אפקט מצנן הרסני שמעקר את הערך ההרתעתי של עונש המאסר כלפי מצטרפים חדשים למעגל הטרור. היום כל מחבל שרוצה לרצוח יהודים יודע שגם אם ייגזרו עליו עונשי מאסר רבים, הוא לא צפוי להירקב בכלא כל חייו, וסופו לצאת לחופשי בעסקת חטופים. אובדן ההרתעה הזה, הוא עצמו גורם שמעודד טרור ומסיר חסמים והגנות בדרך אל הרצח הבא.
האם הטיעונים האלה עומדים לנגד עיניהם של תומכי העסקה, בציבור הרחב ובקרב מקבלי ההחלטות? האם הם מבינים שאנו מצילים עשרות במחיר סיכון חיי מאות ואלפים, ולכן עלינו לחפש כל מוצא אחר לפני שפונים אל הדרך הרת האסונות הזאת? התשובה היא כנראה לא. אנו נתונים לקמפיין תקשורתי של הצפה רגשית מסמאת עיניים, של סתימת פיות ושטיפת מוח מדכאת מחשבה. הלב היהודי שלנו יוצא אל אחיותינו המעונות ואחינו הסובלים, אבל מה קרה לראש היהודי שלנו, שאמור גם ללמוד מהעבר וגם לחשב כמה מהלכים קדימה? לאן הוא נעלם?
4.
דיברנו עד עכשיו על חלק אחד ממחירה הכבד של העסקה הזאת, שחרור אלפי מחבלים - מחיר שכבר התרגלנו לשלם, לצערנו ולאסוננו.
אבל בפעם הזאת אנו קובעים תקדים חמור עוד יותר. לראשונה ישראל עורכת עסקת חטופים תוך כדי מלחמה, וכחלק ממחיר אותה עסקה היא משלמת בוויתור על הישגים אסטרטגיים, ולמעשה מקבלת על עצמה לסיים את המלחמה בכישלון וללא השגת יעדיה. הפעם אנו מלמדים את אויבינו שאם רצונם לנצח אותנו במלחמה, כל שעליהם לעשות הוא להתאמץ ולהצליח חלילה לשבות לנו כמה חיילים או אזרחים, להחזיקם בתנאים מסכני חיים, להעלים מאיתנו את גורלם, לנהל מלחמה פסיכולוגית ולהמתין לקמפיין שיעשה בשבילם את העבודה.
האם בכך איננו מביאים את עצמנו למצב שבו לעולם לא נוכל לנצח במלחמה? נניח שישראל מעוניינת להחזיק רצועת ביטחון בדרום לבנון, כדי שתושבי הצפון יוכלו לשוב לבתיהם בבטחה כשהם רחוקים מטווח האש של חיזבאללה. התרחיש הצפוי חלילה הוא שארגון הטרור הלבנוני יעשה כל מאמץ כדי ללכוד כמה חיילים או אזרחים משלנו. אחרי שנקבע העיקרון שגם הישגים אסטרטגיים במלחמה מובאים אל שולחן המשא ומתן, אין גבול למה שניתן יהיה לסחוט מאיתנו במסגרת עסקת חטופים. אם אתם רוצים את החטופים שלכם בחזרה, הם יאמרו, תחזרו אל קו הגבול. ותיתנו לנו גם את חוות שבעא שאנו טוענים לבעלות עליהן. ובעצם למה שלא תיתנו לנו גם את מטולה וקריית שמונה? ולמה לא לדרוש להטיל איסור על עליית יהודים להר הבית? למה לא לסחוט באיומים הקמת מדינה פלשתינית, או שהחטופים שלכם לא יזכו לראות אור יום? למה לא לדרוש שישראל תתפרק מנשק גרעיני? אחרי שנקבע התקדים, שאנו מוכנים לסחור לא רק במחבלים רוצחים שפוטים וכלואים, אלא גם בנכסים אסטרטגיים שהושגו בדם מאות חיילינו – אין גבול למה שניתן יהיה לסחוט מאיתנו.
5.
ראש הממשלה נתניהו נסחט והסכים לעסקה האסונית הזאת, כפי שבעבר נסחט והסכים לעסקת שליט הכושלת.
לאורך כל המלחמה הוא גילה יכולת עמידה בפני ממשל ביידן, אך כרע תחת לחץ ממשל טראמפ כבר ביומו הראשון. הכישלון הזה של נתניהו מערער את האמון בו כמי שמסוגל, למרות אחריותו למחדל 7 באוקטובר, להוביל אותנו לניצחון במערכה.
מפלגת הציונות הדתית נשארה בממשלה ולא הפילה אותה, מתוך שאיפה להביא לכך שלאחר שלב א' בעסקה תתחדש המלחמה עד להשגת היעד של הכרעת חמאס ופירוק שלטונו. אך לנוכח כל הגורמים שילחצו בכל הכוח להמשיך אל שלבי העסקה הבאים, לא רבים הסיכויים שנתניהו וממשלתו יצליחו לבצע סיבוב פרסה מהדרך אל התבוסה. נתניהו יכול להיזכר כמי שתיקן את תוצאות מחדליו והוביל אותנו להתאוששות ולניצחון מזהיר, או כמי שהתיימר בצעירותו ללמד את כל העולם איך לנצח את הטרור בדרכו של אחיו יוני, אך בזקנותו לימד את הטרוריסטים איך ניתן לנצח את מדינת ישראל. בימים הקרובים יהיה עליו להחליט באיזו אפשרות הוא בוחר.
לתגובות: eshilo777@gmail.com