חמישה עשר חודשים נלחמנו על כך ששחרור החטופים ייעשה מתוך גבורה וניצחון לישראל. חמישה עשר חודשים חרקנו שיניים מול משפחות חטופים שדחפו לעסקה בכל מחיר, לעצירת המלחמה ואי השגת מטרותיה.
חמישה עשר חודשים ספגנו עלבונות וקללות בעל פה ובהודעות, והמשכנו בדרכנו למען בטחון המדינה. חמישה עשר חודשים שהיינו ועודנו תחת קמפיין מאסיבי ותוקפני שמנתק את סוגיית החטופים מהכרח ניצחון המלחמה, ועושה הכל כדי שנרגיש אשמה על כך שאיננו עונדים את הסיכה ומשתתפים בעצרות בכיכר.
חמישה עשר חודשים שעשרות אלפי חיילינו נלחמים באויב המר בדרום, בצפון ובמזרח ומסכנים את חייהם למעננו ולהצלת החטופים. חמישה עשר חודשים של הקרבה משפחתית, זוגית ואישית בסבב שלישי ורביעי במילואים. חמישה עשר חודשים שעשרות אלפי הורים לא ישנים בלילה מחשש לגורל בניהם הלוחמים. חמישה עשר חודשים ועוד לא הסתיים השיקום של רבים מאד מחיילנו שהקריבו ידיים, רגליים ועיניים להגנת המולדת.
ועכשיו כשממשלת ישראל החליטה ללכת לעסקה עם השטן, נראה כי עמלנו היה לשווא ומאמצנו לא נשאו פרי. אנו מלאי שמחה למראה אחינו ואחיותינו חוזרים אלינו. אנו שותפים בשמחת משפחות השבים ושמחתם היא שמחתנו. אך איננו יכולים לעצום עינינו למראה הרוצחים המשתחררים לכפריהם ומתקבלים שם בתהלוכות ענק. איננו יכולים להתעלם מכבודה של מדינת ישראל שנרמס שוב ושוב, כשבמזרח התיכון לכבוד הלאומי יש ערך מבצעי המציל חיי המונים.
איננו יכולים שלא לחשוב על העתיד השחור שעשוי לחכות לנו, חלילה, עם שחרורם של מאות ואלפי מחבלים שרצחו יהודים וגם של אלו שב"ה לא הצליחו. איננו משלימים עם התרבות המערבית של "אכול ושתה" שרואה בקושי את ההווה ובטח לא את העתיד. איננו יכולים להתעלם מדמעתן של מאות ואלפי משפחות השכול מהטרור הערבי בעשורים האחרונים שעיניהם כלות למראה רוצחי יקיריהן צוהלים כל הדרך לכפר.
לעומת הציפיות הגדולות שלנו, שלאחר שהאויב הערבי טבח, אנס וחטף לנו – הפעם נשמיד אותו אחת ולתמיד – המציאות נראית רחוקה מאד מהישג זה. לא מוטטנו, לא הכרענו ולא השמדנו. הישגנו יהיו כלא היו לאחר שניסוג מכל השטח שכבשנו בדם חיילינו הגיבורים, ובזמן שהחמאס מחזיק באזרחנו בניגוד לדין הבינלאומי ומבצע בכל רגע פשעי מלחמה בעצם החזקת החטופים – אנו עוד משלמים לו כדי לקבל את יקירינו. נראה כי אי אפשר לרדת נמוך מזה.
ובכל זאת נשאר פתח של תקווה שאולי טרם נאמרה המילה האחרונה בקשר למימוש מטרות המלחמה. ייתכן שראש הממשלה שעמד במערכת לחצים בלתי אפשרית מבית ומחוץ, מכין עם הנשיא טראמפ תכנית מפתיעה בתעוזתה להשגת מטרות המלחמה.
ואם חלילה עזה תחזור למצבה בטרם המלחמה, לא לשווא אחים נלחמנו. לא לשווא הקרבתן חודשים של ניהול הבית וגידול הילדים לבדכן, נשות המילואימניקים. לא לשווא העברתם לילות ללא שינה מהחשש לדפיקה הנוראה בדלת, הורי הלוחמים.
כי אנחנו עשינו את שלנו. עשינו את הטוב ביותר שידענו לעשות כשנקראנו לדגל, ואם יש דבר נוסף שבכוחנו לעשות – עלינו לעשותו!
נזכור שמלחמה היא תמיד על הרוח ובה כל צד מנסה לשבור את רוחו של הצד שכנגד, ובמלחמתנו רבת השנים עם האויב הערבי, ישנן עליות ומורדות, אך בהסתכלות ארוכה ורחבה – עם ישראל ברובו הגדול חוזר לעצמו ולשורשיו, והלוואי שגם העסקה הנוכחית היא ירידה לצורך עלייה.
אחרי עשרות שנים שבהן היינו צריכים לצאת למלחמה גדולה באויבינו ולא עמדה לנו הרוח לצאת למלחמה, ואחרי שבשנים הללו התחזק האינדיבידואליזם בתרבות הישראלית, ירדנו נמוך מידי עד שרק אסון גדול ונורא נצרך כדי לחבר מחדש את הקולקטיב שלנו ולהציף את גיבורי הרוח והמעש שלנו בחזית ובעורף.
רוח גדולה התגלתה בעמנו מאז הטבח. החל בגיבורים שבאו לעזרת אחיהם באותו היום, דרך אנשי הרפואה וזיהוי החללים ועד לחיילינו שיצאו לקרב והכריזו בזאת כי המדינה, הלאום והריבונות חשובים מחייהם הפרטיים. הרוח הזו אינה מסוג הרוחות הנושבות וכלות אלא מסוג הרוחות המחיות, מעמיקות ומחברות את עם ישראל לעצמו, לארצו ולשורשיו. זו לא צריכה להיות "שנת הבינה המלאכותית" במערכת החינוך אלא "שנת הגבורה הישראלית".
התוצאות הנוכחיות אינן חזות הכל, שהרי אי אפשר למדוד חיי עם בבחינה של שנה ושנתיים. תחושת ההחמצה המלווה את כולנו באה מציפייה ואמונה בעם ישראל ובמה שראוי לו להיות וכך גם יהיה בעז"ה. וכך אמר יהונתן לנערו: "וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה אוּלַי יַעֲשֶׂה יְהוָה לָנוּ כִּי אֵין לַיהוָה מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט." אנחנו עושים את השתדלותנו לקרב את המציאות אל ייעודה, ומשאירים את ההכוונה והתוצאות לבורא עולם, אך איננו "אונסים" אותו לעשות כרצוננו ועל פי מה שנראה לנו נכון.
דורנו הוא לבנה נוספת בבניין הדורות, ובנינו-לוחמינו שהתעלו ועומדים לפני ה' הם אבנים קטנות המרכיבים את הלבנה של הדור שלנו שעל גבה ייבנה הדור הבא. לא לשווא אחים לחמנו כי מן האבנים האלה ייבנה המקדש.
הכותב חבר פורום תקווה של משפחות חטופים ואביו של איתן מור שנחטף לעזה