סא"ל במיל' יהונתן דחוח הלוי, איש המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, משוחח בראיון לערוץ 7 לשאלה שאין ספק שעוד תיחקר סביב אירועי השבעה באוקטובר, איך לא ידענו שהאסון הנורא מתקרב.
לדבריו מדובר בשאלה שאכן מצריכה חקירה יסודית בחיל המודיעין, ומכאן הוא מציין את הנתונים שאותם הוא עצמו חשף על בסיס מידע גלוי שניתן היה להגיע אליו בנקל, ואת הערכותיו בזמן אמת.
"היה כשל מודיעיני משמעותי מאוד בהבנת חמאס. הייתה הערכה שחמאס מורתע בעוד שהסימנים הברורים בצד הפלשתיני הראו שחמאס אינו מורתע, אלא סבור שישראל מורתעת, ובאותה העת הוא האיץ וקידם את ההכנות למתקפה", אומר דחוח הלוי.
על מה שהוביל לאותו כשל מודיעיני אומר דחוח הלוי כי ישנם ציוני דרך שאותם ניתן היה לבחון על מנת להגיע למסקנה בשאלת היותו של חמאס מורתע או לא, והנקודה המרכזית היא הודעות החמאס בהן נטל על עצמו אחריות לפיגועי טרור בשטחי יהודה ושומרון ובשאר האזורים ברחבי הארץ.
"זה היה חידוש שחמאס נטל מיד אחריות לפיגועים בתל אביב ובמקומות אחרים, והפרשנות שניתנה לכך על ידי חמאס והפרשנות האובייקטיבית של גורמי המודיעין צריכה הייתה להצביע על כך שעצם הנכונות לפרסם הודעות כאלה מלמד שחמאס אינו חושש מפעולת תגמול של צה"ל ברצועת עזה נגד חמאס, וכך אכן היה. חמאס פירש זאת בכך שהוא פועל, נוטל אחריות וישראל מורתעת חושש מלפעול ברצועת עזה".
דחוח הלוי מדגיש בדבריו כי מסרים אלה נכתבו במפורש בעיתון הרשמי של חמאס ובאתר האינטרנט של הארגון וכך גם בהתבטאויותיהם הפומביות של בכירי הארגון.
בהתייחס לשאלת הסיוע הכלכלי והתפיסה לפיה נכון היה להעביר אותו על פי ההערכות של אותם ימים, הוא ומר כי לכך שני מישורים, הטקטי והאסטרטגי-אמוני-דתי. במישור האמוני דתי אין לסוגיה זו כל משמעות. הוא מזכיר את הטיפול הרפוי שהוענק ליחיא סינוואר בכלא והדבר ל שינה עבורו דבר, הו אינו חש חובה להכיר תודה לישראל שכן מדובר לתפיסתו בחלק מהתכנית של אללא להסתייע בכופרים כדי להכריע אותם בסופו של יום. "אותו היגיון פועל גם לגבי הסיוע ההומניטארי לרצועת עזה. מותר להסתייע באויב כדי לפעול נגדו".
דוגמא נוספת לכך היא העובדה שחמאס מוביל את קמפיין ה-BDS בעולם בה בשעה שהוא דורש להעביר סחורות מישראל לרצועת עזה. הדבר אמור להוות סתירה, אבל מדובר בחלק מאותו היגיון אמוני.
"הגישה הישראלית ניסתה לרסן את חמאס ולהכניס היגיון מדינתי לאותה יישות פלשתינית שנוצרה ברצועת עזה, להביא אותה למצב שבו יש מאזן של רווח והפסד ובכך לרסן אותה. זו הייתה התפיסה. הטעות שהייתה אז ומכירים בה היום היא שלא איתרו את השינוי שבו היישות החמאסית העצמית פועלת ומתקדמת להוצאה לפועל של תכנית המתקפה על ישראל".
בהתייחס להתנהלות המלחמה עצמה והמאמצים של חמאס להוביל נרטיב של ניצחון על ישראל, אומר דחוח הלוי כי יש בישראל נטייה להתבונן בדברים מתוך זווית ראייה צרה. "למערכת 'מבול אל אקצא' היו יעדים מאוד ברורים. זה אמור היה להיות פעולה אחת שתוביל לשורת פעולות שונות בחזיתות אחרות שתכליתן להכריע את ישראל. זו הייתה התכנית המוצהרת ועליה הם עבדו במשך שנים. הדברים באו לידי ביטוי גם בנום המלחמה של מוחמד דף בשבעה באוקטובר. הדברים היו גלויים וידועים. זה אומר חזית בגזרת עזה, חזית בלבנון, חזית מיליציות סוריות, מיליציות עיראקיות, המיליציה החותית, איראן אמורה להיות מערובת ולתוך המשוואה הזו אמורים היו לפעול שני גורמים נוספים, ערביי יהודה ושומרון וערביי ישראל. מוחמד דף הנחה אותם באותו יום לפעול ולהשתמש בכל אמצעי שיש בידיהם, כולל מכושים וגרזנים כדי לתקוף יהודים".
"הקונספציה השגויה של סינוואר הייתה שהאירועים של מאי 21' יחזרו והפעם בעוצמה הרבה יותר גדולה. בזה הוא נכשל. הוא לא הצליח להוביל לאפקט הדומינו שיביא להכרעת ישראל, ולמעשה הוא גרם מיטוט אחדות הזירות, מה שבא לידי ביטוי במכה קשה לחיזבאללה, בנפילת המשטר הסורי, בהיחלשות כוחה של איראן ובהיחלשות הכוחות החותים בתימן. המשמעות היא הישג עצום ואדיר של ישראל במלחמה הזו, הסרת החרב שאיימה על עצם קיומה של ישראל אם התכנית הזו הייתה לפועל", אומר דחוח הלוי הרואה ביציאה של סינוואר למערכה שגיאה אסטראטגית חמורה בהיבט החמאסי.
"בתוך התמונה הכוללת הזו לא הושגו כל המטרות ברצועת עזה בגלל אילוצים נספים שפעלו על ישראל, בין היתר הממשל האמריקאי שלא איפשר פעולה מהירה ומכרעת ברצועת עזה", מעיר דחוח הלוי. שבהתייחס להמשך המלחמה סבור כי יש לבחון את שדה המערכה על פי מכלול הנתונים המשפיעים עליו, כולל המערכת האזורית, הממשל האמריקאי החדש, הסוגיה הכלכלית ועוד, לצד סדרי העדיפויות של ישראל, אם זו איראן ואם זו ההתמודדות בחזית הצפונית ובחזית יהודה ושומרון. "העצה שלי כרגע היא לברר ראשית את המדיניות וסדרי העדיפויות של הממשל האמריקאי ובהתאם לזה לגבש מדיניות. זה הנעלם הגדול שכעת לא ידוע לממשלה ולציבור הישראלי".