מירב לשם גונן, אימה של רומי ששוחררה משבי חמאס לפני ימים אחדים, משחזרת בראיון לערוץ 7 את התחושות עם שובה של בתה אליה מעזה.
"אני לא בטוחה שיש מילים שיכולות לתאר את מה שהרגשנו ביום הזה וברגעים האלה שהיא יצאה מחדר אחד ונכנסה לחדר שבו חיכיתי לה", פותחת מירב את השיחה ומוסיפה כי "זה היה מאוד מרגש, הכי דומה ללידה. זה לקבל את הילדה שלי חזרה מצד אחד אבל מצד שני היא חזרה שונה, וזה חלק מהיופי וחלק מהאתגר".
"היא התכנסה בתוכי והתחושה האימהית הזו של לעטוף אותה זה ממש מרגש", אומרת מירב המציינת את כל אותם אנשי מקצוע שליוו את המשפחה ועטפו אותה ברגעים הללו. העובדה שבין אנשי המקצוע שעטפו את המשפחה ברגעים הללו היו גם אנשי צבא הוסיפה תחושת ביטחון שאותו מבקש הצבא להעביר לכולנו, "ועל זה תודה, גם לחיילים המשרתים בפועל עכשיו", היא אומרת ומספרת על הודעה שקיבלה מאחד הלוחמים לקראת שיחה שהיא צפויה לקיים עם הפלוגה בה הוא משרת שפתחה את ציר התנועה ביום בו רומי שבה. "הפכנו להיות משפחה גדולה".
על רומי עצמה מספרת מרב: "קודם כל קיבלתי את רומי שלי חזרה. היא באה שונה. היא חזרה מאוד אפורה פיזית בעור שלה, בגלל החוסר בשמש ובוויטמינים ומינרלים. בגלל תזונה מאוד לקויה ומועטה היא איבדה כעשרה קילו, שזה המון עבורה כילדה מאוד רזה", אומרת מרב ומציינת את הסיכון הגבוה לכל מי שחוזר לאי סדירות בקצב הלב, סכנה שנוגעת גם לחטופים שעוד נותרו בעזה. "הם חוו הרעבה, אבל היא חזרה מאוד חזקה וחדה, עם החלטה מודעת לשמוח בחיים ולהפוך אותם חיים שכיף לחיות אותם. זו הסתכלות מאוד חכמה ובריאה בעיקר בגלל כל מה שהיא עברה".
מירב מדגישה את גבורת הבנות ומציינת כי אמנם הבנות ששוחררו עם רומי לא הוצרכו לעלות על במה אל מול ההמון, כפי שהיה אצל אחרים, והן הועברו מרכב לרכב. "הן דחפו הצידה את האנשים שצבאו על הרכב. התצפיתניות עמדו ונופפו בגאווה כשהן על מדים. חמאס עשה כאן טעות כשהלבישו אותן מדי צה"ל. יש משהו עוצמתי בעם ישראל כשהוא יודע שהוא ביחד. הקושי שלנו הוא כשאנחנו מאבדים את תחושת הביחד. את הביחד ראינו על הבמה כשהן יצאו".
על מה שרומי מספרת מרחיבה מירב מעט ומדברת על הכוח שקיבלה בתה מכך שהייתה יחד עם אמילי, חברתה, מהשיחות ביניהן, מהחיזוק ההדדי שהעניקו זו לזו ברגעי משבר. "הביחד הוא מה שהקנה להן את הכוח", היא אומרת ומעריכה שבעתיד, כשיהיה ניתן, רומי עצמה תספר סיפורים נוספים מהתקופה אותה עברה בשבי חמאס. עוד מציינת האם בדבריה כי הבנות ידעו שהמשפחות נאבקות לשחרורן, וגם לכך הייתה תרומה של ממש לחוסן שלהן. "זו העוצמה שלנו כמשפחה, לא רק כמשפחת גונן, אלא כעם ישראל שכולו משפחה שבה אנחנו לוחמים אחד על השני וכואבים את הכאב של השני, גם אם אנחנו לא זוכרים להגיד את זה".
את השבת האחרונה שמרה רומי מהחלטתה שלה. "שמירת שבת היא דבר שבמהות שלו גורם להתכווננות, לחיבור במשפחה ונוכחות עם מה שקורה כאן ועכשיו, ואלו דברים שאנחנו כמשפחה חילונית עושים מאז ומתמיד. עבורנו ההתכנסות המשפחתית היא בשבתות כי זה המקום היחידי שבו מתאפשר לכולם להתאסף. שמירת השבת היא דבר מאוד חכם ביהדות, כל אחד בדרכו שלו. זה היה לה מאוד חשוב".
על הביקור בכפר עזה עם אמילי דמארי היא אומרת כי גם בכך באה לידי ביטוי מרגש התמיכה ההדדית של האחת בשנייה. "הקשר ביניהן היה מאוד חזק בשבי והוא חזק גם עכשיו ועוזר להן מאוד בריפוי. זה משליך על כולנו, כשאנחנו יחד אנחנו חזקים יותר מהכול. לא תמיד צריך להסכים על כל דבר, הן שונות מאוד זו מזו ויש דיאלוגים, אבל הן ביחד והביחד שלהן עזר להן לצלוח את זה". גם כאן היא רואה באירוע הפרטני של בתה וחברתה מודל עבור החברה הישראלית כולה.
על רקע דבריה אודות המחלוקות ואי ההסכמות שממשיכות להיות חלק מהחברה הישראלית, נשאלה מירב אם הייתה ערה למחלוקת שעוררו דבריו של אלי אלבג כלפי מתנגדי העסקה. היא משיבה בחיוב ואומרת שאכן התוודעה לדברים ולהבנתה דבריו לא היו מופנים כלפי העם. "כולנו מרגישים הסתכלות שונה. יש את העם החזק והערכי המדבר בכבוד זה לזה, ויש הרבה דמויות בכנסת שהשונות שלהם מאיך שהעם מתנהג היא מאוד גדולה. מאוד חשובה הדרך שבה בוחרים להגיד דברים. אלי לא דייק בדבריו, מן הסתם בגלל ההתרגשות, ולכן הדברים שלו נלקחו למקום לא נכון".
"כולנו מבינים את הכאב, הפחד והמורכבות האדירה ואת התוצאות שיכולות להיות משחרור מחבלים. צריך להסתכל על זה בעיניים ולהיות מאוד אמיצים. אי אפשר לנפנף את זה. מי שמתנגד לשחרור מחבלים מתנגד כי הוא חושש בצדק, ויחד עם זה הביחד שלנו צריך לדרוש מהממשלה את מה שקורה כעת כשמזרימים כוחות לשטח בגלל שהאיום עשוי לגדול. זו הדרך שעלינו לדרוש מהמדינה להתנהל בה, להביא את האזרחים החטופים מעזה ובמקביל להמשיך ולדאוג לביטחון האזרחים תוך שימוש בכוח הצבאי שלנו".
בעיניה, דבריו של אלבג בוודאות לא כוונו למשפחות הלוחמים והמשפחות השכולות שהתנגדו לעסקה. "אנחנו בשותפות גורל וצריך לזכור זאת. הדברים לא ייסגרו בכך שכל החטופים יחזרו, כי אנחנו ממשיכים הלאה, כי אנחנו עם ישראל שעומד על פתחי הגיהנום ומחזיקים את השערים שלו. יש לנו אחריות לנצח נצחים קדימה, להסתכל אחד על השני ולקחת מזה אחריות".
על הדרך בה ניתן להשיב את החטופים על המאבק וההתמודדות של כל משפחה, אומרת מירב כי לא בידה המתכון עבור כל משפחה ומשפחה. "לא לי להגיד לכל משפחה מה לעשות. מי שיש להם ילד, ילדה או אח חטוף בעזה צריכים לעשות את מה שנראה להם לנכון. אף אחד לא באמת יודע מה נכון. אני בטוחה שהצלחתנו להחזיר אנשים בעסקה ורק שמונה במבצעים צבאיים. היינו רוצים כולנו שנחזיר רק במבצעים צבאיים אבל בפועל החזרנו כמויות גדולות רק בעסקאות. ראינו את זה בשבועיים האחרונים והמלחמה צריכה להיות מתוך מבט על המציאות המורכבת".
