אוכל הוא אחת החוויות שהכי נשמרות לנו בזיכרון. כשאנחנו אוכלים אוכל טעים שריגש אותנו, שגרם לנו לחוויה עוצמתית או שפשוט היה טעים – הזיכרון של הטעם, התחושה, הרגש, ייצרבו אצלנו כל כך חזק, עד שאפילו עשרות שנים לאחר מכן נצליח להיזכר לרגע בטעם המופלא שטעמנו אי אז.
לכן, למרות שאני בעצם עוסקת בדבר כל כך גשמי ויומיומי כמו אוכל, אני מנסה ככל האפשר לגעת בחוויה, לגעת ברגש ובעוצמה שעומדים מאחוריו.
מה גם שבתור אדם מאמין האוכל הוא משהו עוד יותר גבוה מזה, משום שבאמצעותו אני מקיימת את ציווייו של הקדוש ברוך הוא – כשרות, מצוות התלויות בארץ וברכות.
בנוסף לכך, האוכל שאני מכינה משמש מרכבה לכל הרגעים החשובים ביותר בחיינו – שבת, חג או שמחה גדולה במשפחה תמיד יהיו סביב שולחן ערוך.
סיפור על ג'לי
חשבתי על זה השבוע כשנכנסתי כמו בכל יום חמישי למטבח כדי להכין אוכל לשבת. ובעצם, בכל יום חמישי, בגשם, בשמש, ברגעים קשים וברגעים נרגשים – אני נמצאת שם, שנים על גבי שנים.
אין לנו כל כך איפה להתארח. הוריי ז"ל מזמן לא נמצאים כאן, וחמותי כבר לא צעירה. אם כבר אני שמחה להכין לה מדי פעם פינוקים לכבוד שבת.
אז שאלתי את עצמי, מאיפה מגייסים כוח? איך חוזרים על הפעולה הזאת פעם אחר פעם, אותן תנועות סכין, אותם בצלים, שומים, פלפלים, עגבניות, תפוחי אדמה, אותם סירים ומחבתות?
ואז באה המחשבה על זיכרונות האוכל שלי בתור ילדה. על עוגת תפוחים מופלאה של אמא שהייתי מתגנבת ליישר בכל פעם קצת במקרר.
על הפיצה המושלמת שהיא הכינה לנו באירועים חגיגיים, שמעולם לא טעמתי מדהימה כמוה. על קנישס – ה־מאכל של אמא, כיסוני בצק ממולאים בפירה ובצל מטוגן, שאולי נשמעים פשוטים אבל תאמינו לי, הם לא! על מרק העוף הגדול, שברגע שמישהו השתעל שיעולון הכי קטן מיד עמד אחר כבוד כתרופת סבתא קו ראשון.
נזכרתי בקלחי התירס הריחניים שהיינו מפלחים מהשדה בקיבוץ ומבשלים בסיר ענקי. בפלאפל שהייתי אוכלת בעפולה – "העיר הגדולה" שליד הקיבוץ. בגלידת פיסטוק וריבת חלב שהיינו אוכלים בגלידרייה נפלאה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, שאני לא מצליחה להיזכר איך קראו לה אבל את הטעם אני לא שוכחת. שטפו אותי כל כך הרבה זיכרונות של אוכל מתקופות שונות בחיי, וכולם עוררו בי חיוך, געגוע ורגש חם.
וחשבתי לעצמי שבעצם עכשיו, ברגע הזה, כשאני עומדת במטבח ומבשלת לכל אחד את האוכל שהוא הכי אוהב לכבוד שבת, אני יוצרת זיכרון אוכל למשפחה שלי.
לילדים, שאת האוכל הזה הם יזכרו וינצרו עוד שנים אחר כך. לנכדים, שכבר בגילם הצעיר לכל אחד מהם יש מנה מועדפת שאני מקפידה להכין.
אפילו הג'לי הפשוט שאלישבע כל כך אוהבת, שהוא בסך הכול אבקה שערבבתי עם מים רותחים, הופך להיות זיכרון שילווה אותה לאורך כל החיים.
"כשהייתי מגיעה לסבתא שלי לשבת, היא הייתה עושה לי ג'לי כל כך טעים..." היא תיאנח ותספר יום אחד לנכדים שלה. המחשבה הזאת גרמה לי לכל כך הרבה שמחה, שמיד ניגשתי לבשל במרץ מחודש, והייתי חייבת לשתף גם אתכם בה.
סלט סלקים צבעוני
צילום: שושי גרינוולד
החומץ הבלסמי נותן לסלקים טעם עשיר במיוחד, והסומאק מוסיף חמצמצות עדינה. מצאתי בסופר סלק צבעוני שהופך את הכול לחגיגת צבע, אך אפשר כמובן להשתמש בסלק רגיל בצבע אחד. מה שכן, מומלץ לחפש סלקים קטנים ככל האפשר.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן צלייה:
שעה וחצי
6-5 מנות
10-8 סלקים קטנים
כוס מלח גס
לרוטב:
2 כפות חומץ בלסמי
כף סילאן
מיץ מחצי לימון
פטרוזיליה או נענע קצוצה
מלח ופלפל
כפית סומאק
3 כפות שמן זית
מחממים תנור לחום של 180 מעלות. מסדרים על תבנית בינונית שכבה של מלח גס, שוטפים היטב את הסלקים ומניחים על המלח. אופים שעה עד שעה וחצי, עד שהסלקים רכים. מוציאים מהתנור, קולפים, חותכים לשמיניות ומסדרים על צלחת נאה. מערבבים את כל חומרי הרוטב, יוצקים ומשרים כחצי שעה ומגישים.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com