שר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, התראיין הערב (חמישי) לחדשות 12 וטען כי הרמטכ"ל היה מודע לעוצמת חדירת מחבלי הנוח'בה לישראל כבר בשלב הראשון של המתקפה.
לשאלה כיצד קיבל את הידיעה ב-6:29 בבוקר על מתקפת חמאס ענה: "הבת שלי מתקשרת אליי מתל אביב, ואומרת לי: 'יש אזעקות בתל אביב'. דקה אחרי כן אני מרים טלפון לרמטכ"ל והוא אומר לי: 'זה מעזה, זה לא רק רקטות, יש פה גם משהו קרקעי - אני נכנס להערכת מצב'".
הוא שיבח בראיון את הרמטכ"ל אך דיבר אופן שונה על ראש הממשלה נתניהו. "אני חושב שראש הממשלה היה במצב רוח מאוד קודר, לא רק ביום הזה, גם לאחר מכן ב-11 באוקטובר וגם לקראת התמרון, היה שדר מאוד פסימי שאני לא הייתי שותף לו. ההסתכלות הייתה מאוד פסימית, שאנחנו צריכים להיות מפוקסים, מפוכחים על מנת לעשות הערכת מצב נכונה".
כשהוא נשאל על אי המענה הצבאי בשעות הראשונות למתקפה אומר גלנט "ההתנגשות ממצב תנועה מהירה להתנגשות בקיר גוזרת אחריה תהליך של היערכות. התהליך הזה לוקח זמן. כאשר יש בגזרה ארבעה גדודים וצריך להביא גדודים נוספים, צריך להביא אותם או מאימונים או מיהודה ושומרון או ממקום אחר והתהליך הזה אורך זמן. מי שמגיע ראשון הן היחידות המיוחדות, ומי שמגיע אחריהן אלה הגדודים של החי"ר המיוחד ואחרי זה כל היתר. הדבר הזה הוא לדעתי נקודת כישלון שאנחנו חייבים לבדוק אותה בוועדת חקירה ממלכתית, לא רק בתחקיר הצבאי, חייבים לדון בזה. אם יש דבר שהוא התסכול הכי עמוק שיש לי בחיים - זה שלא העירו אותי בלילה. אני בטוח שהייתי שואל, יכול להיות שאתם מפחיתים באיום ויש משהו יותר משמעותי? המשמעות הייתה שמביאים עוד מטוסים ועוד כוחות יבשתיים, בוודאי את המפקדים".
גלנט טען כי הזהיר מפני הרפורמה המשפטית שפוגעת בביטחון ישראל. "המידע שאני יוצא איתו לציבור הוא רק שוליים מתוך מה שידוע במערכת הביטחון, ידוע לראש הממשלה ולכל היתר. אני לוקח אותם מאוד ברצינות. הרפורמה בפועל נעצרה במובנים רבים כתוצאה מהמהלך הזה".
על תוכנית' חומת יריחו' שמע רק תוך כדי מלחמה. "את המושג "חומות יריחו" - לא הכרתי. יש לי תסכול הרי, זה חיבור של שני דברים. אחד, מה קרה עד ל-7 באוקטובר והשני זה הלילה של ה-7 באוקטובר. צריך לבדוק אותי, את ראש הממשלה, את הרמטכ"ל, את ראש השב"כ. את כל היתר. אני לא רוצה לקבוע את התוצאות מראש, אני אקבל כל מה שוועדת חקירה תגיד. צריך גם ללכת עשור אחורה, כי יש פה תנאים שיצרו את זה. זרם פה כסף קטרי בהיקפים גדולים, היה פה שסע בחברה הישראלית, והיו גם פרובוקציות ישראליות של עלייה להר הבית ודברים אחרים".
לטענתו, אי התקיפה של חיזבאללה בימי המלחמה הראשונים, היתה טעות קשה. "זו ההחמצה הביטחונית הגדולה ביותר של מדינת ישראל לדעתי מאז הקמתה. אנחנו ידענו שבכירי חיזבאללה הולכים להתכנס. אנחנו היינו פותחים בהתקפה אווירית ומחסלים ראשים של חיזבאללה, וגם איראנים, נסראללה, וכל היתר. את כל הצמרת של חיזבאללה. מיד לאחר מכן הייתה מופעלת תוכנית התקיפה של כל מערך הטילים והרקטות כפי שהופעלה כמעט שנה אחרי כן בספטמבר, והיינו מגיעים לא להצלחה של 70 או 80 אחוז, אלא ל-90 אחוז ויותר מפני שחלק גדול מהרקטות היו מרוכזות במחסנים. והדבר השלישי, סיפור הביפרים: אלה שאנחנו פוגשים כשהם מתפוצצים שנה אחרי זה בלבנון. המבצע היה מוכן הרבה לפני המלחמה. המשמעות הייתה שחיזבאללה כארגון צבאי, חדל מלהתקיים: אין הנהגה, אין טילים ורקטות, רוב הפעילים נהרגו בשטח - ימים אחרי השבעה באוקטובר".
אבל דעתו לא התקבלה. "אני חוזר לראש הממשלה, ואני אומר לו 'אנחנו חייבים לעשות את זה'. הוא מראה לי מהחלון את הבניינים בת"א ואומר לי: 'אתה רואה את הבניינים האלה? כל זה ייהרס כתוצאה מהיכולת השיורית של חיזבאללה. אחרי שנפגע בהם, הם יהרסו את כל מה שאתה רואה בעין'".
הוא מתח ביקורת על סיכול המהלך שלו מצד נתניהו, גנץ ואיזנקוט. "המאבק להיכנס לתוך התמרון לא היה קל. אני הייתי אצל הכוחות כבר ב-8 באוקטובר, המסר שעלה מתוך הכוח זה תמיד אתם אומרים לנו וזה אף פעם לא קורה. ואחרי שבוע זה היה, תשחררו אותנו כבר ממילואים כי אתם לא מתכוונים ברצינות. כשחזרתי לקבינט התברר לי שיש שם אנשים שהניסיון המדיני שלהם יותר גדול משלי או אנשים שהדרגה הצבאית שלהם במילואים יותר בכירה משלי, שחושבים אותו דבר. היה פה מאבק. כל הדבר הזה לוקח זמן, בסופו של עניין, הרמטכ"ל ואני, מביאים להחלטה הזאת".