לא די לעמנו את הצרות הפוקדות אותו מאז אותו יום שמחת תורה, לא די להשפלות שעמנו נאלץ לספוג כדי להציל כמה חטופים, שעתה גדולי ישראל באים ושופכים עוד שמן רותח על פצעינו.
במאמר בלתי נסבל, שתוכנו אינו ראוי כלל לאיש גדול, ראש ישיבת סלבודקה שופך קיתונות של קטרוג על העם היושב בציון בתוספת חירופים על הציונות הדתית ותורת רבותיה. כבר העירו רבותינו שאפילו ...מפרכסות זו את זו על אחת כמה וכמה היה ראוי שייעשה על ידי תלמידי חכמים. אבל בדורנו המחרף המגדף הפך לאיש מעלה, ואני חש כמה נורא הוא רגע זה בו אני נאלץ להעמיד גדול וזקן מופלג בע"ה, על טעויותיו הנוראיות והבלתי נסלחות ועוד ברבים.
אלמלא מעמדו וגילו, לא קשה היה להראות שאין מלה אחת בכל דבריו העומדת במבחן הביקורת התורנית, ושכולם סותרים תורה אלמנטרית, לכן כדי לא לבייש חכם זקן ועוד ברבים אסתפק בהערות מספר להגן מפני התקפותיו הבלתי מרוסנות נגדנו.
בראשם: איך ניתן להבליג על הקטרוג על ישראל בלשון בוטא כל כך? ללא פחד ורעדה לא היסס הרב לכתוב שכל אותם החיילים הקדושים נהרגנו 'כי רבותיהם מלמדים אותם תורה מעוותת'. איך כתלמיד החזון איש שכח הרב שעל אותם הרבנים המלמדים אותה 'תורה מעוותת' נמנה הראי"ה קוק זצ"ל שרבו החזו"א היה פונה אליו בלשון 'לכ' הוד מרן'?
ועליהם נמנו עוד ענקים כרב האדר"ת, הנצי"ב, המלבי"ם, ר"ח חזיקהו מדיני בעל 'שדה חמד', ותלמידי הרב עקיבא אייגר כרב גוטמאכר, הרב קאלישר, הרב מוהליבר ובלי סוף ענקי ישראל, הרב יצחק בלאזר, ובין היתר במיוחד הגאון ראב"ד של וילנא הרב שלמה הכהן זצ"ל, שעל גדולים בהרבה מהרב לנדו, נמנו ארבעה מהמפורסמים שבדור ההוא, ורק באשר הסכימו לפגוע ביהודים ציונים וקטרגו עליהם, לא היסס לכתוב עליהם:
כי נבלה גדולה עשו עורכי הספר, לכנות מאתים אלף איש מישראל, המחזיקים בשיטה הציונית, שבהם כמה רבנים גאונים וצדיקים, ורבבות בעלי בתים לומדים ויראים, משכילים וחכמים, בשם "מינים ואפיקורסים" ו"כת ש"צ", ולכן אסור לכל בר ישראל להחזיק את הספר "אור לישרים" הנ"ל בביתו, כי עובר הוא משום אל תשכן באהליך עולה, כי עלול הוא הספר הנ"ל להבעיר אש המחלוקת באהלי יעקב ולקרוע את בית ישראל לקרעים, חלילה, ואם לא ימהרו הרבנים די בכל אתר ואתר לצאת במחאה גלויה, לתבוע עלבון הציונים מעורכי המשחית הנ"ל, יוכל לצאת מזה, חלילה, כי יהיו הציונים לכתה בפני עצמה, ותצא מזה הריסה לכלל האומה חלילה.
ואמר עוד, כי יתפלא מאד על שלושת הרבנים הנ"ל, איך שבקו לחסידותייהו לעבור על מצות חז"ל באבות להיות מתלמידיו של אהרן הכהן: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, וישלחו את הבערה ביד עורכי הספר הנ"ל, להצית את המחלוקת בנאות יעקב, אשר אחריתה מי ישורנה? לכן החובה והמצוה על הרבנים הנ"ל לשוב ולבטל את דברי מכתביהם הנ"ל בשער בת רבים, למען כבוד התורה ולומדיה ושלום האומה הישראלית".
וללא כל רתיעה לא פחד הרב לנדו לומר על קדושים אלה 'אני לא מאחל להם כל ברכה'! ולאחר שלא היסס להאשים את רוב הדור באפיקורסות, ולא בחל בביזוי תלמידי חכמים רבים, מעשה שאנו יודעים כמה חמור הוא כדאיתא במס' סנהדרין, ולא של אלה שהזכרנו לעיל בלבד, אלא שהוסיף עליהם ובשמו, את הרב מיימון תלמידו המובהק של בעל 'ערוך השולחן' בכנותו 'פישמן מיימון'! איך לא רעד מדברי הרב שלמה הכהן?
את הציונות הוא מעיז להאשים ביומרת הצלת העם היהודי, כאשר לדעתו היא הביאה רק 'את האסונות הגשמי לא רק הרוחני לעם ישראל'. לשמע האשמה כזו מפי נציג בכיר מאד של יהדות החרדית האנטי ציונית הנושאת על כתפיה אחריות בלתי מסויגת של האסון הגדול ביותר שפקד עמנו מאז היותו עם, את השואה, כפי שהאריכו לפרט חבר מועצת גדולי התורה הרב עקיבא גלזנר, וכן הרב טייכטאל ועוד רבים, אנו עומדים המומים למול עיוורון מוסרי כזה!
ובהגיעו למצב המדיני העכשווי, הרב לא הבחין שהוא משפיל את התורה ואף מחלל את ה', לא רק מצד הבורות ההיסטורית שהוא מפגין המקוממת כל בעל השכלה מינימלית, אלא עוד יותר כל רב ספרדי אמיתי בהצהירו ללא בושה 'היה די טוב שמושלים כאן הערבים, מצב הכי טוב, הערבים היו מושלים, היו מכבדים אותם, לא מתערבים בהם, מביאים כסף לארץ, הערבים אוהבים כסף' המראה עד כמה לא היה חי מעולם תחת שלטון ערבי, ולא קרא מעולם את אגרת השמד של הרמב"ם בנידון.
ושומו שמיים על זאת! ולא רק שלטון ערבי על ישראל מעדיף הרב, שהיא עצם הגלות וקללות ה' על עמו, אלא אף 'כאן שלטון של או"ם היה מצב מצויין' עדיף בעיניו. כנראה עדיין לא זכה לקרא את דברי הרמב"ם לגבי מעלת נס חנוכה שאיפשר להחזיר לעמנו 'מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה', פרק זמן בו מלכי ישראל הספיקו לשחוט את הסנהדרין וכל החכמים פעמיים, ושלקראת סופו שלט בעמנו 'צדיק עליון', הורדוס הגוי הרשע זה! אכן המצב בארץ עבור כדוגמתו הוא נורא, הוא זוכה ללא כל עשייה מצדו או מצד חסידיו למים, חשמל, הגנה בלתי מסויגת בזכות אותם ציונים נוראיים, דיור, בטוח לאומי, הקצבות לישיבות ועוד, והכל תחת 'העקרון האמוני' לפיו 'דינא דמלכותא לאו דינא' כי במלכות ישראל עסקינן, אך 'דינר דמלכותא דינר' כפי שאמר כבר ד"ר ישראל אלדד! ולכן אינני מבין מדוע הוא אינו מנצל את ההזדמנות פז של ימים אלה.
הלא אלפי בתים עצומים ויפים רוקנו ברצועת עזה על ידי אותם 'ציונים רשעים', והוא יכול לקיים שם מצות יישוב הארץ -אם בכלל היא מצוה עבורו – וביחד עם כל ישיבתו יכול הוא לעבור לשם תחת שלטון החמס העדיף על פני הציונות הדתית והחילונית, וינשום לרווחה. אין ספק שהחמס יקבל אותו בזרועות פתוחים, אבל נצטרך אנו להתפלל שלא ישתמש בהם כחטופים לגבות מאתנו עוד מחיר, כי נציגיו בכנסת יגידו אז שפקו"נ דוחה את הכל, אפילו את השנאה לציונות!
אינני חושב שיש טעם להמשיך בפולמוס זה שאינו לכבודה של תורה. אמליץ רק לכב' הרב לחזור בו מהר מהפגיעות הבלתי נסלחות בחכמי ישראל ובערכי התורה, ולאחוז בשיפולי גלימיה של משה רבנו ע"ה שאף אחרי מעשה העגל לימד סנגוריא על ישראל, כדבריהם ז"ל בשמו"ר 'ואיש חכם יכפרנה, זה משה שנקרא חכם שנאמר עיר גבורים עלה חכם, שעמד ולמד סנגוריא על ישראל וריצה אותם לאביהם שבשמים הוי ויחל משה', ולא לפגוע בקדושי ישראל שמסרו עצמם להגן עליו ועל כל עמנו במלחמה קשה זו, ולאמץ שוב דבריהם ז"ל בפסיקתא רבתי (פי' לו) כאשר אויבינו ושרי המלכיות אמרו 'בואו ונשטין על דורו של משיח (שהוא דורנו כקביעת החפץ חיים) שלא יבראו לעולם, אמר להם הקדוש ברוך הוא איך אתם מסטינים על הדור ההוא שהוא חמוד ונאה, ואני שמח בו, ואני חפץ בו, ואני אתמוך בו, ואני רוצה בו, שנאמר הן עבדי אתמוך בו [בחירי רצתה נפשי נתתי רוח עליו וגו'] (ישעיה מב, א) והיאך אתם משטינים עליו', וכך יוכל להתמקד בתורה ובסנגוריא, ומהרב שטיינמאן זצ"ל ילמד ללמד זכות על כל חיילינו ועל כל בניו של הקב"ה, ולא יתן לאספסוף שפרסמו רגשי לבו וכאביו ברבים.
ואין אנו מזלזלים בעובדה שכאבו של הרב נובע מהריחוק הנורא מהתורה של חלקים רבים ומאיבוד הזהות היהודית שלהם, כי בזה שותפים מלאים אנו בצערו, ואף יותר ממנו, כי אנו משלמים את המחיר הכבד – במיוחד בקו ראשון - של חילוניות זו וגם של החרדיות השולים את בנינו לק ראשון ולמילואים של 70 יום ומעלה. אבל הרב יצטרך לשאול את עצמו: מדוע קיטוב נורא ופסול זה מתברר כנחלת היהדות האירופאית (אפילו לא מערבית כללית) בלבד? ומדוע מחלות כרוניות אלה המכאיבות כל כך של שנאה או לתורה או לציונות, היא נחלתה הבלעדית של היהדות האירופאית? בדק בית יסודי מתבקש כאן. תהיה תוצאת בדק זה אשר תהיה, חובה מוטלת עלינו לשים קץ להן, ולשוב כולנו לאהבת כל העם כולו, וכך לאהבת התורה, וכמובן לאהבת ה' עצמו ואז תבא ברכה לכולנו, וזו תהיה השלמת גאולתנו.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר חיפה