בלתי נתפס לקבל דברים כאלו שנאמרים על ידי תלמיד חכם וגדול הדור של ציבור גדול בישראל, וכל זאת למה? רק כדי לנסות ולשמר בכל הכוח את החוזה הישן המקולקל שבין הציבור החרדי למדינת ישראל.
"להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם!" (בבלי שבת דף לג) כך אמרה בת הקול השמיימית לרבי שמעון בר יוחאי ובנו כאשר יצאו לעולם לאחר שנים ארוכות בהן עסקו בתורה יומם ולילה. לימוד התורה של רבי שמעון ובנו, על אף עוצמתה וקדושתה, ואולי אפילו דווקא בגללה, הפכה להיות לכוח שבכוחו להשמיד ולכלות, לשמש ככוח ממית שלא מאפשר לחיים על כל גווניהם להתקיים ולהתגלות בעולם.
"כל מקום שנתנו בו את עיניהם - מיד נשרף" (שם). זאת בשל העין הרעה שבה רבי שמעון ובנו שפטו, חוו והבינו את מציאות ה' בעולם. כל דבר שהתקיים מחוץ לד' האמות של תורתם, נתפס בעיניהם כביטול תורה, וממילא לדבר שיש לעלוב בו ולהיאבק בו. לכן בת קולו של א-לוהים סימנה להם לחזור למערה, לכוון מחדש את השקפתם ותורתם, לפני שיוכלו לצאת איתה אל מרחבי החיים והמציאות שבחוץ.
נזכרתי בסיפור התלמודי המפורסם הזה, כששמעתי אתמול בצער ובכעס את דבריו של הרב דב לנדו, מהמנהיגים הבולטים של הציבור החרדי הליטאי בישראל. דברים שבהם עלב בלשון קשה וגסה בתלמידי החכמים שיצאו להילחם ולהגן כמצוות התורה על עמם ומולדתם, ושילמו על כך את המחיר הנורא מכל.
תלמידי החכמים הללו, יחד עם כלל לוחמי וחיילי צה"ל, אמנם הסכימו למסור את נפשם ולהקריב את חייהם, אך הם עשו זאת למען החיים, למען העם, ומתוך רצון לאפשר את המשך השגשוג של עם ישראל בארצו ובמולדתו. מתוך אחריות ונאמנות לעצמם, לתורתם ולאומתם.
קשה עד בלתי נתפס לקבל דברים כאלו שנאמרים על ידי תלמיד חכם וגדול הדור של ציבור גדול בישראל, וכל זאת למה? רק כדי לנסות ולשמר בכל הכוח את החוזה הישן שבין הציבור החרדי לבין מדינת ישראל. חוזה ישן ומקולקל, שכולנו מחויבים לעשות כל שביכולתנו כדי להעבירו מן העולם ומהר ככל הניתן. מידי יום אנו רואים כמה עיוותים נוראיים החוזה הישן הזה מייצר, כמה חילול ה', כמה עיוות השכל וההיגיון, כמה ניתוק וניכור בין התורה ומנהיגיה לבין העם שבשדות. בשדות החיים ובשדות הקרב.
תחת החוזה הלא קדוש הזה, חייב לבוא חוזה חדש שיתיך מחדש את רכיבי הערך והאמת שנמצאים בכל אחד מהציבורים והקבוצות שבמדינת ישראל, ובכלל זאת גם בחברה החרדית.
חוזה שיאפשר גם לגדולי ישראל שבציבור החרדי לחזק ולעודד את רוח העם, ולא להחליש אותה בשעת מלחמה.
חוזה שיאפשר ליצור כאן - יחד - סיפור חדש, שבו גם לחברה החרדית יהיה מה להעניק לחברה הישראלית, אך לא לפני שהיא תתגבר על הקלקול הנורא הזה שהתפתח בקרבה, קלקול שכולנו משלמים עליו מחיר יקר, שרק הולך ומתעצם עם כל יום שעובר.
אגב, כידוע רבי שמעון ובנו חזרו לבסוף למערה למשך שנה תמימה, ולאחר מכן יצאו ממנה אחרים. הם החלו אט אט להסתכל בעין טובה על המציאות שמסביב, חיפשו דרכים שבהן יוכלו להיטיב עימה ולסייע לה. בשלב הזה, רבי שמעון בר יוחאי חיפש את הדרך שבה התורה שלו תוכל להקרין על המציאות טובה וברכה, ולא רשף של טינה ושנאה ששורף ומכלה כל מה שחי, וכל מה שפורח. אני מאמין בכל ליבי, שבמוקדם או במאוחר, גם אנחנו נזכה לזה.
הכותב הוא, ראש בית המדרש ומכון המחקר 'שערי ציון' ביד הרב נסים בירושלים, הפועל להסמכת רבני ערים בישראל