פרופ' חיים שקד, נשיא האקדמית חמדת, התארח בעמדת השידור במגרש המכוניות בתקומה של משרד המורשת וסיפר על המשפחות והסטודנטים שאיבדו בני משפחה ונפצעו ועל הסטודנטים הנפאליים שלמדו במכללה במסגרת תוכנית בין לאומית שנרצחו ונשבו ב-7 באוקטובר, בהם החטוף ביפין ג'ושי שעדיין שבוי על ידי חמאס.
"בבוקר ה-7 באוקטובר מחבלי החמאס פשטו על קיבוץ עלומים" שקד משתף, "שם השתכנה קבוצה של 17 סטודנטים זרים שבאו ללמוד חקלאות במכללה שלנו במסגרת שיתוף פעולה בין ישראל למדינות אסיה. עשרה סטודנטים נהרגו במקום, חמישה נפצעו, וסטודנט אחד, ביפין ג'ושי, נלקח בשבי לעזה. לפני שנחטף, ביפין עוד הספיק לזרוק את אחד הרימונים שהושלכו לעבר המיגונית שבה הסתתרו".
פרופ' שקד טס בשנה שעברה לנפאל כדי לחבק את משפחות הסטודנטים שנרצחו, לבקר את הפצועים ולשדר למשפחתו של ביפין תקווה. "למעשה הייתי הנציג הישראלי הראשון מטעם מדינת ישראל, וכנראה שגם האחרון עד כה שהגיע לבקר את המשפחות הללו. מטבע הדברים, תשומת הלב הציבורית מופנית לאחינו הישראלים החטופים, אך כמעט ואין התייחסות לחטופים הזרים. הרגשתי צורך ואחריות גדולה להיות שם עבורם. אני אמנם איש פרטי, למרות שיש לי תפקיד ציבורי, אבל עבורם משפחות הנרצחים והחטופים הייתי נציג מדינת ישראל הרשמית. מעבר להכרת הטוב על הסולידריות והחיבוק, הם דרשו תשובות. אות החיים היחיד עד כה היה בנובמבר 2023, כשכוחות צה"ל הניחו את ידיהם על מצלמות האבטחה של בית חולים שיפא בעזה, ורואים בסרטון את ביפין בחיים, הולך על רגליו ומובל בידי חמושים".
פרופ' שקד תיאר כיצד הוא וסגל המכללה מלווים מקרוב את הפצועים הנפאליים שנמצאים עדיין בשיקום בישראל. "אנחנו שם עבורם בהחלמה, בטיפולים ובהתאקלמות לחיים החדשים שלהם בצל הטראומה. המכללה כולה לא שוכחת את ביפין, ובכל הזדמנות אנחנו מעלים את המודעות ואת הצורך לשחרורו, כולל מפגשי זום עם משפחתו של ביפין יחד עם נשיא המדינה, יצחק הרצוג".
"המכוניות הללו היו בכניסה לקמפוס שלנו מיד לאחר ה-7 באוקטובר, והמעבר שלהן לכאן הוא חלק מתהליך הבראה ותקומה שעובר על כולנו. קהילת המכללה נפגעה גם היא באותו יום, מאות סטודנטים, אנשי סגל ועובדי מנהלה פונו מביתם וגויסו למילואים, אך אנחנו חוזרים לשגרה לאט-לאט, וזה מורגש".
"בזכות המשנה החינוכית של המכללה, 'פדגוגיה של חוסן', אנחנו צומחים מחדש ומתחברים למקורות החוסן. החוסן והערכים הם אלה שעומדים בבסיס ההכשרה של המורות והמורים שלנו במכללה, והם בסופו של דבר ליבת החינוך. המסר הזה מחלחל ומהדהד הלאה לאזורים נוספים, ואנחנו זוכים לגדילה ולצמיחה בכמות הסטודנטים שבאים ללמוד אצלנו – דווקא כאן, דווקא עכשיו, בעוטף עזה. בעיניי זה סוג של ניצחון ומסר. כך אני רואה את האתר החשוב הזה. הוא לא מחליש או מדכא, אלא משדר חוסן ותקווה. המראות קשים ומצמררים, אך כשקוראים את הסיפורים האישיים של החללים שהיו במכוניות הללו, האחים והאחיות שלנו, אתה שואב כוחות ולומד על ערכים כמו גבורה ותחושת שייכות".