הקומיקאית ותושבת שוקדה, חנה אלורו כהן, שחזרה לביתה עם כל הקהילה עוד במהלך ימי הלחימה, מספרת על ההתמודדות עם המציאות החדשה, הבחירה בשמחה ועל הדרך שבה היא נלחמת בחמאס: "רק החיוך ינצח".
אלורו כהן השתתפה במשדר המיוחד של החברה הממשלתית לתיירות ומשרד המורשת באתר המכוניות השרופות.
"ב-7 באוקטובר שמעתי את האופנועים מתקרבים וידעתי שהמחבלים כבר כאן", היא מספרת, "יריות נשמעו מעל הגג של הבית, הבת שלי שאלה אותי אם עכשיו אומרים 'שמע ישראל' כי זה הסוף. בעלי החזיק את דלת הממ"ד ואני פיניתי מקום בארון, מסמנת לילדים שאם הם נכנסים, הם מתחבאים שם. פתאום קלטתי את הרגע המזעזע הזה – אישה יהודייה בשנת 2023 מחביאה את ילדיה בארון".
"ברגע הזה הבנתי שאין לי שליטה על מה יקרה לנו, אבל יש לי שליטה על איך אני אגיב. אמרתי לבת שלי: 'לא, זה חג שמחת תורה', והתחלנו לשיר יחד שירי חג. בתוך האימה, נלחמתי בפחד עם שמחה. וככה המשכנו מאז".
"בינואר 2024 כבר חזרנו לשוקדה למרות המלחמה. היינו חייבים להחזיר לילדים תחושת ביטחון, והיה חשוב לנו לקחת אותם לראות את התותחנים, כדי שיבינו שהבומים שהם שומעים עכשיו זה שלנו, מאש כוחותינו, ולא כמו ב-7 באוקטובר, כששעות תהינו איפה צה"ל".
"כקהילה, התלבטנו אם לחזור הביתה בזמן שהמלחמה עדיין בעיצומה, אבל בסוף כל משפחה קיבלה את ההחלטה שלה. גם לשהות במלון יש מחירים כבדים, אנשים לא באמת מבינים מה זה להיות תלושים מהבית שלך, ילדים התפרקו, נערים נשרו מהמסגרות, משפחות התפרקו. גם כעת בהפסקת האש החיים לא באמת חזרו לשגרה. בכל יום יש התראה על חדירה, מסוקי קרב חגים מעלינו. זה לא פשוט, אבל היום כל הארץ מרגישה את המלחמה".
"לא הרבה אחרי שהכל התחיל, ביקשו ממני להגיע לשמח נשים שבעליהן במילואים. השבתי ש'אין לי שמח לתת', אבל התעקשו אז הלכתי. עמדתי מולן כולי רועדת, סיפרתי להן איך הילדים שלי חשבו שהמעלית במלון היא טרמפולינה וכולן בכו וצחקו יחד. שם הבנתי שאין דרך אחרת, רק החיוך ינצח".
"בתוך החורבן, אני בוחרת בצמיחה. לראות כאן את המכוניות השרופות לצד השתילים החדשים זו אמירה מרגשת. כך גם כשעליתי לבמה ונלחמתי בחמאס עם השמחה שלי. הם לא ייקחו לי את זה".
"בתקופת השהות במלון, עם ישראל עטף אותנו באהבה וחסד. קיבלנו הכל – אנשים שלחו לנו חלות, דאגו לכביסות, עזרו בכל דבר ואז פתאום התחילו שוב מחדש מראות הכעס והשנאה ביננו".