דובי מייזל, סמנכ"ל מבצעים של ארגון איחוד הצלה היה אמור לחגוג את שבת בר המצווה של בנו בשבת הטבח, אך אז, ב-6:29 בבוקר, העולם התהפך.
בראיון לאולפן הצף של ערוץ 7 במגרש המכוניות בתקומה מספר על היום הנורא, בין מאות הקריאות למוקד, ההחלטה הקשה ביותר בחייו, והנס הגדול של הצלת פצועים תחת אש.
"קשה לחזור לכאן, אל הרכבים השרופים, אל שדה הקרב שעדיין מהדהד בזיכרון היום הזה היה אמור להיות עבורי ועבור משפחתי יום של שמחה גדולה, שבת בר המצווה של הבן שלי. במקום זה, באותו שבת ב-6:29 בבוקר, הכול התהפך", משחזר מייזל. "בהתחלה היו אזעקות, וזה עוד לא נראה חריג. אנחנו רגילים להסלמות קצרות, אבל אז, ב-6:59, הגיעו דיווחים ראשונים על תאונת דרכים בצומת מפלסים עם הרבה רכבים. שבת בבוקר, אין תרחיש כזה. ואז שמענו את הירי ברקע. הבנו שאנחנו נמצאים באירוע אחר לגמרי".
מאותו הרגע באיחוד הצלה הצטברו מאות קריאות נואשות לעזרה של אזרחים שמדממים למוות, מבקשים עזרה, ואין מי שיבוא: "ההבנה שאנחנו מתמודדים עם אירוע בקנה מידה עצום הגיעה מיד. שלא מדובר בעוד פיגוע נקודתי, אלא בקרב של ממש".
מייזל מספר שבתוך דקות יצאו לשטח 26 אמבולנסים של איחוד הצלה, אבל הדרך הייתה חסומה. "עברתי בציר 232 ליד מושב חלץ, שם הוקמה נקודת ריכוז לפצועים. המקום הפך לבית חולים שדה מאולתר, אבל האנשים שנזקקו לנו יותר מכל היו עדיין בתוך שטח האש".
ואז, הגיעה ההחלטה הקשה ביותר בקריירה שלו. "במד"א ובאיחוד הצלה יש כלל ברור, לא נכנסים לבד לשטח סכנה, אבל באותו יום זה היה שונה. קיבלתי החלטה: לא אכריח אף אחד, אבל כל מתנדב שמוכן להיכנס לתופת מקבל אישור ואני לוקח על כך אחריות. נכנסו מאות".
התיאורים של מייזל מצמררים: "אמבולנסים חוררו בכדורים, רכבים פרטיים של מתנדבים נורו מכל עבר, חובשים נתקלו במחבלים, והם המשיכו להציל חיים. אני זוכר שחשבתי באותם רגעים שאנחנו נצטרך לנחם משפחות של חלק מהמתנדבים שלא יחזרו בחיים ולספר להן איזה גיבורים הם היו אבל קרה נס, ואף אחד מהמתנדבים לא נהרג".
"מה שלקחתי מהיום הזה זה את הכוח של האנשים", הוא מסכם. "החובשים והמתנדבים שלנו הוכיחו מה זו רפואה תחת אש. זה היה יום שהגדיר מחדש גבורה, הקרבה, ורוח ישראלית אמיתית".