מאז פורסמו צילומי החולצות עימם נשלחו המחבלים המשתחררים לחופש, חולצות עליהן הכיתוב 'לא נשכח ולא נסלח' לצד מגן דוד וסמל השב"ס, נשמעות דעות חלוקות, כאשר יש מי שרואה בכך מהלך תודעתי נכון ויש גם מי שמצוטט כטוען שמדובר בהחלטה ילדותית שמסכנת את החטופים.
ד"ר רון שלייפר, מומחה ללוחמה פסיכולוגית, מתייחס בראיון לערוץ 7 למחלוקת ולמהלך בו נקט השב"ס וקובע כי מדובר ב"מהלך בכיוון נכון" וכי "לא צריך להתרגש אם יש ביקורת". לדבריו אם רוצים לדעת אם מהלך שכזה משפיע על הצד הערבי יש להיוועץ אך ורק באדם כמו יוסף חדאד בהיותו "ערבי ציוני, חסיד אומות העולם, ולכן אותו צריך לשאול".
על עצם השימוש באפקט תודעתי אומר ד"ר שלייפר כי הוא "שמח שעוד גוף ביטחוני נכנס לנושא הלוחמה הפסיכולוגית. ברוך ה' שאחרי שבעים שנה גם השב"ס מתחיל לעסוק בעניין הזה. יש הרבה מאוד מה לעשות", הוא אומר ומזכיר כי "הצרפתים באלג'יריה אמנם הפסידו, אבל בשנים הראשונות הצליחו לשנות השקפה של אסירי המחתרת האלג'יראית, ואפילו להעביר אותם לצידם, בעזרת אמצעים לא אלימים, כלומר בפסיכולוגיה ושכנועים".
"יש אצלנו אסירים ביטחוניים רבים ואפשר להעביר להם הרבה מסרים", אומר שלייפר אך מציין כי "כמו כל רעיון חדש הוא נפסל על הסף על ידי מי שחושבים שהם מכירים את המציאות ואת הערבים". כאמור, מזכיר ד"ר שלייפר כי עד כה השב"ס לא נכנס לעובי הקורה הפסיכולוגית וכעת הוא "משבח את נציב שב"ס שאישר את הצעד הזה".
לאחר דברי השבח וההבנה הבסיסית שמדור בצעד נכון, ניתן לדון בפרטים ובניואנסים. ד"ר שלייפר מזכיר את עסקת ג'יבריל בה שוחררו 1100 מחבלים תמורת ארבעה חיילים. המחבלים הגיעו למעבר הגבול כשהם לבושי טרנינגים חדשים וכשהם נושאים קולות שירה ושמחה, אך כשזיהו את כלי התקשורת שממתינים להם החלו לצלוע ולקונן על מצבם. את זאת עשו המחבלים מבלי שמישהו הכין אותם או תדרך אותם לכך, אלא באופן טבעי.
ד"ר שלייפר אומר כי מישהו אצלנו החליט לקלקל להם את ההצגה והמחשבה הזו נכונה ומבורכת. לכך הוא מוסיף ומעיר כי "יש הרבה מאוד צעדים שאפשר לעשות כדי להעביר להם מסרים בלי האימאמים שלהם".
בהתייחס לרמת הביצוע ממליץ ד"ר שלייפר לבצע את הדברים לאחר הקפדה גבוהה יותר של מודיעין והיכרות עם השפה הערבית, שכן בטקסט שנכתב על חולצותיהם של המחבלים ששוחררו אתמול נפלה טעות תחבירית שגם אם היא אינה נוראה, רצוי וראוי להימנע ממנה.
עדות לכך שהכיתוב על החולצות השפיע על החמאס מוצא ד"ר שלייפר בעצם העובדה שהצעד הראשון שעשו שם היה שריפה המונית של החולצות. צעד זה, הוא אומר, מוכיח שישראל הצליחה להרגיז ולעצבן אותם. על הטענה שלא ראוי לישראל לנהוג באופן הזה מאחר והיא "לא כמוהם", אומר שלייפר כי מדובר בטענה שאותה משמיעים מי שעודם מעוניינים בהקמת גדר או חומה שתפריד בין הערבים ליהודים ולמעשה תעלים את הערבים מעיניהם, פתרונו מהסוג שכבר חווינו את תוצאותיהם. בשאלה זו, הוא שב ואומר, "מי שאמור להכריע הוא יוסף חדאד ולא מי שלמד ערבית בחוג למזרח תיכון".
"אנחנו רואים כאן ויכוח פנים יהודי שקיים מאז השואה על האסטרטגיה שבה צריך לנקוט כעם עצמאי וריבוני. האם השתנה משהו או לא בעקבות הקמת מדינת ישראל? כל מבקרי הצעד הזה בטענה ש'מה יגידו בעולם' אומרים בעצם שאנחנו לא מדינה ריבונית אלא לכל היותר וילה בג'ונגל".
ד"ר שלייפר שב ומדגיש כי גם אם אופן הביצוע של המהלך האחרון אינו מושלם וגם אם ניתן להתווכח ולדון על התוכן המדוייק, המגמה נכונה, ו"גם אם לא הצלחנו בפעם הראשונה לומדים ומתקנים וממשיכים הלאה".