על השולחן בלשכתה של השרה אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות וחברת הקבינט המדיני־ביטחוני, ניצבות חמש תמונות.
הראשונה היא של הוריה, והשנייה היא של חברת ילדות של אימה שנספתה בשואה. השלישית והרביעית הן של שני חללי צה"ל מהמלחמה: סרן אורי שני, שנפל בקרב בכיסופים, וסמל ראשון יהודה דרור יהלום, שנפל במלחמה בלבנון. את יהודה דרור יהלום הכירה סטרוק עוד משהיה ילד, שכן משפחתו גרה בשכנות לה ביישוב היהודי בחברון. על התמונות של שניהם הועתקו דברים שכתבו ביומנים האישיים שלהם.
התמונה החמישית היא זאת שכנראה תפתיע רבים, לאור המוניטין שהודבק לסטרוק. מדובר בתמונתו של החטוף טל שוהם. לא מדובר בתמונה שמופיעה בשלטי החטופים, אלא בתמונה אישית של טל ושניים מילדיו המשחקים בסלון ביתם. את התמונה נתנה לסטרוק אשתו של טל, עדי.
"לפני חודשים ארוכים נסעתי אל עדי, כדי לשבת ולדבר איתה. היא, טל והילדים התארחו בבארי אצל המשפחה של טל, כשהם בכלל גרים בצפון. מדובר בטרגדיה כפולה ומשולשת: כל המשפחה נחטפה מבארי, עדי והילדים שוחררו בעסקה הראשונה, טל נותר בשבי חמאס, ושאר המשפחה נאלצה לגלות מביתה בגלל המלחמה בצפון. עדי אמרה לי, לפני שנפגשנו, שאין לה כוח לנסוע ולפגוש שרים, אז נסעתי אליה, לדירה הקטנה שבה התגוררו כמפונים. מאז נוצר הקשר. רק אתמול התכתבנו", אומרת סטרוק בזמן שהיא מציגה את תמונתו של טל.
שוהם נמנה עם המשוחררים החיים שאמורים להשתחרר בשבת הקרובה. "מבחינתי זה מצב מאוד קשה. מצד אחד אני רוצה שכולם יחזרו הביתה, ושכל החטופים החיים יחזרו בחיים. אבל מצד שני אני מתנגדת מאוד לעסקה. אני מבינה את המחירים שלה, והיום יותר ויותר אנשים מבינים את המשמעות. זאת ההחלטה הכי קשה שקיבלתי כנבחרת ציבור", היא מוסיפה.
והיום, כשאנחנו באמצע שלב א' של העסקה והדיבורים על שלב ב' החלו, היה נכון ללכת עליה?
"אין לי דבר אחד טוב להגיד על העסקה הזאת, למעט השמחה מכך שחלק מהחטופים חוזרים הביתה. מדובר בעסקה איומה, שאפילו את החלק של החזרת החטופים בנתה בצורה רעה ביותר. ויתרנו כבר בשלב הראשון על כל מנופי הלחץ המשמעותיים שהיו לנו כדי להחזיר את כולם, ולמעשה גזרנו את גורלם של שאר החטופים. מעטים מאוד בממשלה ובתקשורת התריעו שזה מה שיקרה, ולצערי היום ברור לכולם שלשם זה הולך. כשאמרתי את זה בריאיון בגלי צה"ל עוד כשדיברו על העסקה בחודש מאי, הציגו אותי כמי שרוצה להרוג את כל החטופים. לצערי בסוף צדקתי. מה שהיה נכון אז - שלהתפרק מכל ההישגים האסטרטגיים שלנו שהשגנו במחיר דמים כבד בשביל חלק מהחטופים, ואפילו לא רובם, זה לגזור על שאר החטופים שלא ניתן יהיה לשחרר אותם - לא השתנה".
אז למה נשארתם בממשלה אם אתם חושבים שמדובר בעסקה שכל כך מסוכנת לביטחון ישראל?
"בעיקרון אתה צודק. היינו אמורים לפרוש מהממשלה כמו חברינו מעוצמה יהודית, וגם את זה אמרתי באותה ישיבת ממשלה. אמרתי לנתניהו שהוא מוביל אותנו בעסקה הזאת למקום איום ונורא, שאסור לנו להגיע אליו. לתהום של כניעה לחמאס, כניעה שהיא אירוע לא פחות קריטי מאשר האיום האיראני. הזכרתי לו גם שעסקת שליט, שהובילה אותנו לאסון הנורא, היא על הידיים שלו. אבל יחד עם זה הבנו שאת שלב א' של העסקה לא נוכל באמת למנוע, והדבר הנכון יותר לעשות בנוגע לשלב הזה הוא למזער את הנזקים כמה שרק ניתן, והם עדיין נזקים חמורים".
זה נשמע כמו תירוץ כדי להישאר בממשלה.
"זה לא. אנחנו עושים את החשבון של מדינת ישראל ולא של עצמנו. נשארנו כדי לוודא שלקראת שלב ב' ישראל תנצל את הפתח בהסכם שמאפשר זאת, תעשה סיבוב פרסה ולא תמשיך במסלול של הנפילה לתהום הכניעה לחמאס. בשכונה שאנחנו חיים בה המשמעות של כניעה כזאת היא נזק אסטרטגי לשנים ארוכות. נשארנו בפנים כדי לוודא שההחלטות שדחפנו אליהן בכל הכוח בקבינט ייושמו. אלה החלטות שמחייבות את ישראל שבשלב ב' כל מטרות המלחמה, ובראשן השמדת חמאס, ייושמו. בלי זה אין שלב ב'. כל חברי הקבינט הצביעו פה אחד לאשר את ההחלטות האלה, הן גם הוצגו לשרי הממשלה לפני ההצבעה על העסקה, ובעצם על בסיס זה אושר ההסכם באותו ערב שבת. הדברים שבצלאל ואני התעקשנו עליהם באותה ישיבה נאמרים היום על ידי כל השרים. אבל שיהיה ברור, אם לא נעלה על המסלול החלופי הזה, אנחנו נפרק את הממשלה".
אבל לא בהכרח תהיה לכם הזדמנות לבלום את המשך העסקה. הרי את החלק הראשון טרחו נתניהו ושאר מוביליה להסתיר מכם עד לרגע שהיא כבר הייתה נעולה דה פקטו, כך שישראל לא יכולה לסגת ממנה. למה שהפעם זה יהיה שונה?
"כי בנינו מנגנון אחר. הפעם אנחנו, חברי הקבינט, מעודכנים בכל שלב ושלב. אנחנו קובעים בדיוק לאן הולכים בשלב ב' של העסקה. בצלאל נמצא בדיונים יומיומיים עם נתניהו, כץ ודרמר על הסוגיות הללו בדיוק. ההחלפה של רונן בר בשר רון דרמר לא נולדה בחלל ריק. והיא לא נולדה בגלל לחץ שלנו, אלא בגלל הבנה של כולם שמה שהיה לא יכול לקרות שוב. ואנחנו רואים מה רון עושה במסגרת המשא ומתן, עוקבים ושותפים ויודעים שאנחנו נמצאים במסלול הנכון. לצערי כל זה לא משתקף החוצה, כי יש קמפיין מסיבי מאוד שנועד לעוור את הציבור ולמכור לו נרטיב שקרי על המציאות".
"מציירים אותנו כשטן בהתגלמותו"
מבחינת סטרוק, הטיפול התקשורתי בעסקת החטופים ובמי שמתנגד לה הוא נושא קריטי ביותר. סטרוק חווה באופן אישי גל בלתי נגמר של מתקפות, שהחל הרבה לפני פרוץ המלחמה. מאז שהפכה להיות אחת המתנגדות הבולטות לעסקה בממשלה, הגל הזה החריף הרבה יותר.
"יש קמפיין מאוד ברור ומאוד חד נגד כל מי שמאיים על התפיסות שהובילו אותנו לאסון הזה. יש להם פחד מצמית שאם הציבור ישמע את מה שאנחנו אומרים, אנשים ישתכנעו, כי הציבור לא טיפש. לכן לא רק שהופכים את העמדות שלנו ללא לגיטימיות, אלא הופכים אותנו, במיוחד את אלה שיודעים לקדם את האידאולוגיה של הימין, ללא לגיטימיים כבני אדם. מציירים אותנו כשטן בהתגלמותו".
את אולי הפנים של ההתקפות הללו, אבל הן מכוונות לכל הציבור הדתי. והוא זה שלא מאמין שישראל תחזור לעמוד במטרות המלחמה.
"אמרת פה שני דברים נכונים. הראשון זה שההתקפות עליי הן לא התקפות על אורית סטרוק האדם הפרטי, אלא על שליחת ציבור עצום שבחר בי כדי שאציג את הערכים שהוא מאמין בהם וגם אקדם אותם. לכן כשאותם יצרנים של קמפיין הרעל והשנאה מנסים לומר שכל סתימת הפיות שלהם מכוונת רק כלפי השרים וחברי הכנסת של הציבור הדתי־לאומי, זה שקר. הם מכוונים כלפי כל הציבור הזה, ששילם מחיר כבד מאוד במלחמה, על מנת לסתום את פיו וגם לקשור את ידיו. כשהחלו המתקפות הללו חשבתי שאולי הדבר הנכון ביותר לעשות זה לא להגיב. בגדר 'הנעלבים ואינם עולבים'. זה גם היה הדבר הקל ביותר לעשות, אבל הבנתי שאסור לי לעשות אותו, כי לא אותי הופכים לשטן, אלא את הציבור שבחר בי. ולכן אני נאבקת בזה באופן שיטתי.
"כשאני נאבקת בקמפיין הדמוניזציה, אני פועלת למען שני ציבורים: גם למען הציבור שלי, שמגיע לו ששליחי הציבור שלו יוכלו להתבטא ולפעול כפי שהוא מצפה מהם, וגם למען הציבור מהצד השני, שמבועת מהתדמית הדמונית שמייצרים לי, וחובתי להוריד את חומות הפחד והניכור כדי שהציבור הזה לא ירגיש נורא אל מול ממשלה או שרה מפלצתיים. הדבר השני שאמרת גם נכון, וזה שהציבור שלנו, שהוא זה שנפגע ממסע ההשמצות הללו, הוא זה שחשדן כלפי האמירות שלא נשלים את המשימה שהתחייבנו עליה. ויש לו סיבות טובות. ניסיון העבר של הציבור שלנו מצדיק את החשדנות, ולצד זה מה שהוא שומע וקורא בגופי התקשורת הגדולים מקבע אצלו תמונה הפוכה מהמציאות".
למה הכוונה?
"התקשורת היום עובדת בקמפיין מטה החטופים בלי סוף. היא כבר עשתה זאת בעבר, למשל בעסקת שליט. רונן צור הסביר לאחר העסקה כיצד הוא שלח למערכות התקשורת מסרים מאוד מדויקים כדי שהם יחזרו עליהם שוב ושוב ויקבעו תודעה מסוימת. היום הוא מנסה להתנער מהכתרים שהוא קשר לעצמו אז, אבל הארכיון זוכר הכול. גם הפעם אנחנו רואים את זה, למשל האלמנט שנועד ליצור את התחושה שכולם חוץ מכמה הזויים קיצוניים רוצים את העסקה הזאת. או שכל מי שמתנגד לה רוצה שהחטופים ימותו, למרות שאין בין זה לבין המציאות שום קשר. הרי ב־2015 לפיד, עפר שלח, עמר בר־לב וליברמן הגישו הצעת חוק שקובעת שישראל לא תשחרר יותר ממחבל אחד תמורת חטוף אחד, ושאסור לשחרר מחבלים חיים תמורת חללים. זה חוק שמאחוריו לא עמדו אנשי ימין, אלא אנשי שמאל כמו לפיד, בר לב ועפר שלח. ברור שלפיד לא הגיש הצעת חוק כזו לפני שבדק שיש לה תמיכה ציבורית נרחבת. בדו"ח ועדת וינוגרד (הוועדה לחקר אירועי מלחמת לבנון השנייה. א"מ), יש קטע שלם שבו הוועדה מסבירה שרוב הציבור מבין שאי אפשר לשלם כל מחיר עבור השבת חטופים, והוא אומר את זה במילים שנשמעות כמו אמת פשוטה לכל בר דעת. זה היה הקונצנזוס בישראל לפני שנים אחדות".
טסלה על אוטוסטרדה
השבוע הודיעה ישראל כי היא תיסוג מרוב השטח בלבנון, למעט מחמש נקודות אסטרטגיות. זאת אף על פי שחיזבאללה ממשיך להתארגן מחדש ומנסה ליזום מתקפות נגד ישראל, צבא לבנון לא מסוגל לעמוד בהתחייבויות שלו בהסכם, וממשלת לבנון, בהובלתו של נשיא בית הדין הבין־לאומי בהאג לשעבר נאווף סלאם, לא מעוניינת לעמוד בו. למרות הנתונים הללו, ולמרות העובדה שלאורך כל שישים ימי המבחן בהסכם המקורי ישראל תקפה שוב ושוב בלבנון, ישראל בחרה שלא לנסות ולהאריך את תקופת המבחן מעבר להארכה הראשונית שקיבלה. סטרוק מסבירה כי במקרה הזה, בניגוד לעסקה מול חמאס, היא סבורה שישראל קיבלה את ההחלטות הנכונות.
"כמובן הטוב ביותר היה להמשיך בלחימה בלבנון עד לחיסול מלא של חיזבאללה, ובוודאי לא לתלות את ביטחוננו בגורמים כל כך בעייתיים כמו צבא לבנון ויוניפי"ל. אבל בשלב שבו נדרשנו להסכים למתווה הפסקת האש, זה היה בלתי אפשרי גם צבאית וגם מדינית. בסיטואציה שנוצרה, מתווה הפסקת האש ומסמך הצד שמצורף לו מאפשרים לנו להמשיך ולנהל את המערכה נגד חיזבאללה תוך כדי 'הפסקת האש', באמצעות תקיפות גם מישראל ללבנון וגם בתוך לבנון עצמה, בכל עת שנזהה איום כלפינו, אפילו רק איום של התעצמות. בחרנו להשפיע על טיב ההסכם הזה, לשפר אותו, כדי ליצור מצב שאנחנו יכולים כרגע לחיות איתו, גם כשברור שבמוקדם או במאוחר נצטרך להשלים את המשימה".
כנראה אם בפרוץ המלחמה היינו אומרים שזה המצב שנגיע אליו מול חיזבאללה, הציבור היה לוקח את זה בשתי ידיים. אבל הגענו למצב שאנחנו יכולים להסיר את האיום הזה לחלוטין, ונדמה שבעטנו בדלי.
"לא בעטנו. המלחמה בלבנון נוהלה באופן מופתי ומדויק. בתחילת המלחמה לא יכולנו להילחם בלבנון. צריך לומר זאת בצורה ברורה - לא היו לנו הכלים לעשות את זה. וזה נכון לכל היבט צבאי, התקפתי והגנתי, בלי להיכנס לפרטים לא רצויים. כשנסעתי לגבול הצפוני בשבוע הראשון של המלחמה, בעלי נכנס יום קודם לכן לכמה חנויות ופשוט רוקן מדפים, שילם מכיסנו הפרטי, וחילקנו לכוחות שהיו בשטח. אנחנו מדברים על הדברים הבסיסיים ביותר כמו פנסים ומכשירי קשר. זה המצב הבלתי נתפס שהיינו בו בתחילת המלחמה. בעוד לתושבי הקיבוצים בעוטף היו תוכניות פינוי מסודרות, שכשרת ההתיישבות הכרתי אותן מקרוב והן יושמו בכל סבב חדש מול עזה, ליישובי הצפון לא היה כלום. התוכנית הממשלתית מ־2012 הייתה לשכן אותם במתנ"סים ובבתי ספר. רק לחץ שלי ועבודה מהירה של בצלאל גרמו לכך שהם פונו למלונות, אבל מכיוון שלא היו תוכניות מראש, והמלונות היו מאוכלסים במפוני הדרום, נאלצנו לפצל את הקהילות שם. זו דוגמית קטנה שממחישה עד כמה לא היינו מוכנים למערכה שכזאת בזירה הצפונית, הן צבאית והן אזרחית. עם ארסנל הנשק והכוחות המאומנים של חיזבאללה, וההיערכות הדלה שלנו, אם המלחמה הייתה פורצת לא בדרום אלא בצפון, האסון היה חמור פי כמה וכמה, ואני לא יודעת אם היינו מצליחים לקום ממנו".
וגלנט והרצי הלוי, שרצו לתקוף בלבנון כבר ב־10 באוקטובר, לא ידעו זאת?
"אתה שואל אותי אם הם טעו? הם בוודאי טעו. לכן אני אומרת שנתניהו ניהל את המלחמה, במסגרת כל הלחצים והאילוצים שהיו, בצורה מופתית. נכון, נאלצנו לעשות זאת כמו מכונית טרנטה בשדה מוקשים ולא כמו טסלה באוטוסטרדה, אבל במסגרת המגבלות הללו היא נוהלה נכון. זה אגב המבחן שיש עכשיו לנתניהו, כי תנאי המגרש השתנו דרמטית, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו ולא להישאר מאחור. בלבנון ראינו ניהול מעולה של המלחמה. היא נפתחה בזמן המדויק הן מבחינת היכולות שלנו והן מבחינת הזירה הבין־לאומית. התוכניות היו מדויקות מאוד ובוצעו בצורה טובה. גם שם שילמנו מחירים לא פשוטים, אבל עמדנו במטרה שהצבנו לעצמנו. זה לא כמו המצב בדרום, ששם בגלל הטבח, הניצחון על חמאס, פירוקו, הוצאתו מעזה ופירוז מלא שלה הם יעד אסטרטגי. אין לנו אפשרות אחרת חוץ מלהשמיד את חמאס".