שירה, אחותו של סמל דביר לישה שנפל בקרב על חוף זיקים בשבעה באוקטובר, מספרת על הגעגוע לאחיה ועל התקרית בשבוע שעבר עם חברת הכנסת דבי ביטון מיש עתיד.
"עם ישראל הוא נשמה אחת שמחולקת בהרבה גופים", אומרת לישה. "לנו הכאב הכי גדול הוא על החטופים או על אנשים שנהרגו, או אנשים שאנחנו לא יודעים מה המצב איתם. אבל בשפה של הקוראן, או בשפה של הרוצחים או האויבים שאיתם אנחנו מתמודדים, האמת זה שטח. הם נלחמים על אדמה והם יודעים שכשהם משלמים באדמה הם לא צריכים להמשיך להילחם".
לדעתה, גם כדי לקבל את החטופים, "וגם בכדי להצדיק את המחיר של נפילת אחי ומעל 800 נוספים, אני חושבת שהאפשרות היחידה זה לחזור לשטח בעזה".
לישה מתייחסת לתגובות הפוליטיקאים לקריאות להתיישבות ברצועת עזה ואומרת כי "ביבי אמר לא מזמן שלא ריאלי לחזור לשם ואפילו אורית סטרוק אמרה שזה לא ממטרות המלחמה. זה עצוב בעיניי. אני חושבת שאנחנו מפספסים את העיקר".
"במלחמה הזו אנחנו צריכים לא לתת תגובה למה שהיה - אלא לבחור ניצחונות - וניצחון הוא שליטה מוחלטת בהר הבית. אנחנו צריכים לומר שהמשטרה שלנו תפעל שם, שיהודים יוכלו לעלות לשם בכל רגע שירצו, להגיד איזה פסוק שהם רוצים ואיזה תפילות שהם רוצים".
על התקרית בכנסת בה חברת הכנסת ביטון תקפה אותה בחריפות אומרת לישה: "יצאתי בוכה מהוועדה, אבל אספתי את עצמי, אני שמחה על מה שקרה, כי חברת הכנסת הזו היא ספציפית מאוד, אבל זה קורה כל שבוע בימי שני".
לדבריה, כשהגיעה יחד עם חבריה מפורום הגבורה, "המאבטחים של הכנסת אמרו לנו שהם בודקים אם יש מקום לשבת - בעוד אני רואה שיש מקומות באולם".
"בקושי נשארו לנו ארבעה כסאות - האולם היה מפוצץ, בכל השלטים ובכל האנשים ממטה החטופים והמשפחות שבאו לדבר על חטופים - שלא לדבר על זה שהשיח של משפחות החטופים, שאני מאוד מבינה לליבן, משתק את עבודת הכנסת", היא מוסיפה.
לישה מספרת כי למדה גם מאנשי מטה המשפחות: "אני אמרתי - מה אני יכולה ללמוד מהם? הם יהודים. אני מאמינה שמכל מישהו שנפגשים איתו אפשר ללמוד ממנו משהו. מהם למדתי איך להילחם על האמת שלך בכל מחיר, איך לקבל תקציבים לדברים שחשובים מבחינתך. את זה הציבור שלנו בכלל לא יודע לעשות".