הרב אורי שרקי מבהיר את דבריו לאחר שלפני מספר חודשים תקף את ניסיונות ארגון "הרבעון הרביעי" לקדם חקיקה.
בפוסט שפרסם, כתב הרב: "נפגשתי עם יואב הלר וחלק מהצוות של הפעילים של הרבעון הרביעי. אף על פי שגישותינו ודעותינו שונות אלו מאלו, התרשמתי שכוונתם לשם שמים, ושרצונם אמיתי לחבר את חלקי החברה הישראלית".
בביקורתו לפני מספר חודשים, טען הרב שרקי כי רבים בציבור הדתי והימני נמשכים לרעיונות הארגון בשל קריאתו לאיחוי חברתי ואימוץ ערכי הכנסת אורחים, אך הזהיר כי תכניו מסוכנים לעם ישראל. "התכנים שהוא מבקש לאגד מסביבם את הציבור בישראל ולעגן אותם בחקיקה, הינם ברובם מסוכנים לעם ישראל", כתב אז הרב.
לדבריו, "הם מגדירים את מדינת ישראל כדמוקרטיה ליברלית. האמת היא שבניגוד למה שהשמאל הפרוגרסיבי משדר, ושמשמש בקביעות את פסיקות בג"ץ, מדינת ישראל היא אכן דמוקרטיה, אך לא דמוקרטיה ליברלית. זה מעולם לא הוגדר כך בשום חוק, וזו גניבת דעת של הציבור. דמוקרטיה היא צורת משטר – רצויה – אבל אינה אמורה לכפות ערכים הנוגדים את ההכרה של רוב הציבור בישראל, ולמחוק את זהותה, כפי שנהוג מזה שנים על ידי האקטיביזם המשפטי".
הרב מתח ביקורת על גישת הארגון ליהדות התפוצות ולשוויון. "היותה של המדינה יהודית מתייחס מבחינתם לעבר ההיסטורי ולסמלים תרבותיים מעטים. היותה יהודית היא מבחינתם כפופה להיותה דמוקרטית, בעוד שהאמת היא להיפך. מדינת ישראל היא יהודית כי זו מהותה. היותה בעלת משטר דמוקרטי היא בחירה, שאינה מחויבת באופן מהותי, גם אם היא רצויה".
הרב המשיך: "הדיבורים על מחויבות ליהדות התפוצות, ועל גיוון לכתחילה, הינם מילות כיסוי להחדרה כפויה של היהדות הרפורמית לפסיקה המשפטית של מדינת ישראל. לו חפצים הרפורמים בהכרה חוקית כיהדות, עליהם לעלות לארץ, לקבל אזרחות של המדינה, ואחרי שיהיו ציבור משמעותי, יוכלו להילחם למען ההכרה בהם. כל עוד הם בחו"ל אינם יכולים לדרוש הכרה על ידי ציבור שהוא ברובו המוחלט אורתודוקסי, והחילונים בכללם".
הרב התייחס גם למעמד הציבור הערבי בישראל, וטען כי "ההדגשה של הצורך לדאוג למיעוטים ולשלבם בחברה, מתעלמת מהעובדה שחלק משמעותי של הציבור הערבי אינו מקבל את הציונות ועוין את מדינת ישראל. יש כאן ניסיון לבטל את משמעותה של מדינת ישראל כמדינת לאום".
בסיום דבריו, ציין הרב כי פיוס חברתי הוא דבר חשוב, אך אין הוא מחליף את ההכרעה הדמוקרטית. "מושג השוויון המוזכר אצלם תכופות, משמש בשנים האחרונות כעילה לביטול כל תוכן זהותי-יהודי. יש להגדירו מחדש, אם חפצי חיים אנחנו. פוליטיקה של הכנסת אורחים הוא מושג אבסורדי. בפוליטיקה יש הכרעה של הרוב, הכופה את מדיניותו על המיעוט, גם אם הוא מתחשב בו. הפיוס הוא מלאכה חברתית חשובה, הבאה אחרי ההכרעה ולא במקומה. אם מבקשים לפעול להפגת הקיטוב בחברה הישראלית, יש לקבל במלואם את חוקי המשחק הדמוקרטי".