בין שתי לוויות

ביום ראשון לוויה וביום רביעי לוויה - אותה מילה, אוקיינוסים של הבדלה.

לוויה לרוצח טרוריסט שוכן מנהרות. לוויה למשפחה מופלאה שעינינו לה כלות. לוויה למי שכל ימיו עסק בתכנון מוות ובהלה. לוויה ליופי לתמימות לטוהר ולאהבה.

אל מול קהל של מיליון מהללים רוצח המונים, נעמיד מיליון ויותר של אחים מחבקים ואוהבים ואל מול מיליון צועקי 'מוות' עם קצף על שפתיים, נעמיד מיליון ויותר של סופדים עם דמעות בעיניים.

אל מול מיליון צמאים לטבח לרצח ולמלחמה, נעמיד מיליון ויותר של מזועזעים בכאב של אהבה. אל מול טייסנו האהובים המבצעים מטס של הפחדה יעמוד עם אריות אמיץ במחווה של הצדעה.

כי זה מול זה ברא אלוה-ים: אהבה מול שנאה. רחמים מול אכזריות. ילדים מול רוצחים. מוות מול חיים.

לפי ההלוויה שהיית בה, אפשר לקבוע מי אתה, ממי אתה מקבל השראה, מי הדמות שאיתה אתה מזדהה, איזה חיים תחייה ולאיזה צד אתה שייך - הטוב הרע או ה'בלתי מעורב'.

שירי כפיר ואריאל הנצחיים. נלך ללוויה שלכם כואבים, נבכה נספוד נזעם ונתאבל ולאחר מכן נקום נחייה ויחד נִגָּאֵל.

"עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק. עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד. עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא. עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם", אמן.

(לבקשת המשפחה נלווה רק את מסע הלוויה. אז התאמצו ובואו כולכם ללוות את המסע האחרון וגם אני אהיה שם בתוך כל ההמון. שנזכה להפגש רק בשמחות ובחגיגות. אמן).