שירי, אריאל וכפיר ביבס, שנחטפו מקיבוץ ניר עוז בטבח השבעה באוקטובר ונרצחו בשבי, הובאו היום (רביעי) למנוחות בבית העלמין צוחר שבחבל אשכול פחות משבוע לאחר שהוחזרו ארונותיהם משבי חמאס.
מסע ההלוויה של השלושה יצא מבית החברה קדישא בראשון לציון ועבר במספר צמתים שם המתינו רבבות שעמדו בצידי הדרכים עם דגלי ישראל להעניק להם כבוד אחרון. ירדן, אביו וסבו קראו קדיש ולאחר מכן הונחו זרי האבל.
ירדן ביבס, ששוחרר החודש משבי החמאס, ספד לאישתו וילדיו: "שירי, אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך, שירי את הכל בשבילי, את האישה ואמא הכי טובה שיש, שירי את החברה הכי טובה שלי. מי יעזור לי לקבל החלטות עכשיו? איך אני אמור לקבל החלטות בלעדייך?".
עוד ספד לרעייתו: "את זוכרת את ההחלטה האחרונה שלנו? בממ"ד שאלתי אותך אם נלחמים או נכנעים, אמרת לי 'נלחמים' אז נלחמתי. שירי אני מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם . אם רק הייתי יודע מה יקרה, לא הייתי יורה".
הוא הוסיף: "שירי כולם מכירים ואוהבים אותנו, את לא מבינה איזה הזוי כל הטירוף הזה. שירי אנשים אומרים לי שהם תמיד יהיו לצידי אבל הם לא את. אז בבקשה תישארי לידי ואל תלכי רחוק! שירי, זה הכי קרוב שאני אליך מאז ה7.10 ואני לא יכול לנשק ולחבק אותך וזה שובר אותי, שירי בבקשה תשמרי עלי. תשמרי עלי מפני החלטות גרועות. תשמרי עלי מפני דברים רעים ותשמרי עלי מפני עצמי. תשמרי עלי שלא אשקע בחשכה. אני אוהב אותך!".
ירדן ספד גם לילדיו: "צ׳וקי, אתה הפכת אותי לאבא. אתה הפכת אותנו למשפחה. אתה לימדת אותי מה באמת חשוב בחיים ועל אחריות. ביום שנולדת אני התבגרתי ברגע אחד בזכותך, אתה לימדת אותי כלכך הרבה על עצמי ואני רוצה להגיד לך תודה. אז תודה אהוב שלי".
"אריאל, אני מקווה שאתה לא כועס עלי שלא הצלחתי להגן עליכם כמו שצריך, ושלא הייתי שם בשבילכם. אני מקווה שאתה יודע שחשבתי עליך כל יום וכל דקה . אני מקווה שאתה נהנה בגן עדן. אני בטוח שאתה מצחיק את כל המלאכים עם השטויות והחיקויים שלך. אני מקווה שיש מלא פרפרים שאתה יכול להסתכל עליהם כמו שעשית בפיקניקים שלנו".
"פוופיק, לא חשבתי שהמשפחה שלנו יכולה להיות יותר מושלמת ואז אתה באת ועשית אותה עוד יותר מושלמת... אני זוכר את הלידה שלך. אני זוכר שבאמצע הלידה המיילדת עצרה הכל ואנחנו נבהלנו פחדנו שקרה משהו אבל זה היה רק כדי להגיד לנו שיש לנו עוד ג׳ינג׳י. אמא ואני צחקנו ושמחנו. הכנסת עוד אור ואושר לבית הקטן שלנו. באת עם הצחוק והחיוך המתוק והכובש שלך ואני התמכרתי בשניה! אי-אפשר היה שלא לנשנש אותך כל הזמן".
בהמשך אמר: "כפיר אני מצטער שלא שמרתי עליכם יותר טוב אבל חשוב לי שתדע שאני אוהב אותך מאוד ואני מתגעגע אליך מאוד. אני מתגעגע לנשנש אותך ולשמוע אותך צוחק. אני מתגעגע למשחקים שלנו בבוקר כשאמא הייתה מבקשת שאני אשמור עליך לפני שאני הולך לעבודה כל כך אהבתי את הרגעים הקטנים האלה והם חסרים לי היום יותר מתמיד! כפיר אני אוהב אותך הכי בעולם תמיד בעולם! יש לי עוד המון דברים להגיד לכם אבל אני אשמור אותם כשנהיה לבד".
דנה סיטון סילברמן, אחותה של שירי, ספדה ואמרה: "בז, לולו ופורפור. שנה שלמה שאני מכינה את עצמי לרגע הזה, אבל שום דבר לא יכל באמת להכין אותי מספיק טוב לרגע הפרידה מכם. בז, זה הכינוי של שירי מאז שאנחנו ילדות, כבר סיפרתי כמה חיכינו להיות דודות, אני ושירי החלטנו שייוולדו לנו ילדים אסור שהם יקראו לנו בשם הפרטי- רק דודה! וכך היה. ליה, אלון וארז זכו בדודה שאין כמוה בעולם, דואגת, אוהבת ושומרת".
"אני רוצה לבקש מכם סליחה בשם ההנהגה והצבא שלנו שלא היו שם בשבילכם באותו יום. ושלקח להם כל כך הרבה זמן להחזיר אתכם לאדמה שלכם. בבקשה תשמרו עלינו מלמעלה 5 מלאכים שהם רק שלי, בז תחבקי את אבא ואמא חזק בשבילי ותשמרי לי עליהם. בבקשה תשלחו לפה אנרגיות שיוציאו את כל הרוע מהעולם ושיישאר פה רק טוב".
"אני מבטיחה לך, כמו שהבטחתי לאבא ואמא שהמפלצות מעבר לגדר לא יצליחו במשימה שלהם, הם לא יכניעו אותנו, הם לא ישברו אותנו, להפך, המשימה שלהם נכשלה כי התאחדנו, כי התחזקנו כי נהיינו בלתי מנוצחים, הם הפסידו. הלוואי שאתם שם למעלה מחובקים עם אמא ואבא, משחקים ורצים בשדות ירוקים של אושר ואהבה. מבטיחה לך בז ולכם לולו ופורפור שאף אחד לא ישכח אתכם, ליה אלון וארז יגדלו להיות גאים בכם, תהיו צרורים בלבבות ובנפש שלנו לעולם. בטוחה שעוד נפגש".
עפרי ביבס לוי, אחותו של ירדן, ספדה גם היא ואמרה: "כבר 16 חודשים שאני מדברת ומספרת עליכם בכל מקום. זה תמיד כאב והגביר את הגעגוע אבל לספר עליכם גם השאיר אתכם נוכחים, חיים. איך יכול להיות שאתם כבר לא?".
"לולי, כמה אני מתגעגעת. לביישנות, לשובבות, למתיקות, לחיוך. לראות אותך עם תותו שלך. כמה אתה חסר לה. כמה דמיינו אתכם גדלים יחד, רחוק עד לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה".
"כפיר, לעולם לא תהיה נחמה על שלא היה לי יותר זמן איתך. לא הספקנו כלום. אפילו מתנה לגיל שנה לא זכיתי לקנות לך. אני אזכור אתכם תמיד, לא תשכחו לעולם. אתם אצלי בראש ובלב ובכל פעם שאני מביטה בתואם, נגב ואפיק. בכל פעם שאראה תחפושת באטמן או אשמע צחוק של תינוק וככה אני רוצה לזכור את שלושתכם- מאושרים, צוחקים, משפחה".
"אין משמעות לסליחה לפני שהמחדלים יחקרו. כל בעלי התפקידים - שאו באחריות. האסון שלנו כעם ושלנו כמשפחה לא היה צריך לקרות, ואסור, אסור שיקרה שוב. יכלו להציל אתכם והעדיפו נקמה. אנחנו הפסדנו. תמונת הנצחון שלנו כבר לא תקרה. המאבק שלנו מול האויבים יהיה לנצח אבל אנחנוחייבים תמיד לקדש חיים, אהבת אדם, כבוד המת ולא להשאיר אףאחד מאחור. אחרת הפסדנו את מי שאנחנו".
אבינועם בלומנקרנץ ספד בשם קיבוץ צאלים ואמר: "איך קרה שמשפחה אנונימית הפכה פומבית וידועה בכל בית לא רק בארץ כי אם בעולם כולו. אתם משפחה של אריות משפחת קשת ביבס סילברמן נלחמתם ולא הרפתם עד השניה האחרונה. כמה אירוני ירדן בן קבוצת 'כפיר' בצאלים. כפיר גור אריות שבגיל 9 חודשים נאלץ להילחם על חייו לא הספיק לחגוג יום הולדת אחד בחייו. ואריאל שברוב תמימותו רצה להיות גיבור על ולהציל אנשים שנמצאים בבור. אני חושב שהגשמת את החלום. אריאל אתה גבור על. ומעל כולם שירי באינסטינקט אמהי טבעי גוננה על ילדיה הרכים שנרצחו בדם קר. תמונתה עוטפת את שני העוללים בבעטה תשאר חקוקה לעד אצל כל אחד מאיתנו. כעת שירי מתאחדת עם מרגית ויוסי הוריה ז"ל וסבא וסבתא של 2 הג'ינג'ים הכי מפורסמים בעולם".
"הטבח הנורא הוא טבח רב-דורי שמחק באיבחה אחת שלושה דורות של המשפחה. נקמת ילד קטן לא ברא השטן. עופו גוזלים חתכו את השמים טוסו לאן שבא לכם... אף נשר לא יפחיד אתכם. אמא שומרת עליכם, אמא איתכם. ואתה ירדן אנחנו כולנו נידאג שלא תשאר לבד בקן".
