תחקיר חיל האוויר על אירועי השבעה באוקטובר מעלה שאלות קשות בנוגע למוכנותו של הצבא למתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, ובעיקר – מדוע נותרו תושבי עוטף עזה חסרי הגנה במשך שעות קריטיות.
לפי מסקנות התחקיר, מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר, לא השתתף בהערכת המצב הקריטית שהתקיימה בליל האירוע. רק כשלוש שעות לאחר תחילת המתקפה, כשהיקף הפלישה כבר היה ברור לכל, הבין האלוף את גודל האירוע.
בחיל האוויר טוענים כי הדיווחים שהתקבלו כבר ב-03:00 לפנות בוקר לא היו שונים מדיווחים שגרתיים אחרים, ולכן לא הובילו לתגובה מיידית. בפועל, עד שצה"ל הבין את היקף הפלישה, חמאס כבר שלט בשטחי העוטף וביצע מעשי טבח חסרי תקדים.
תקיפת חיל האוויר הראשונה ביום הטבח בוצעה רק ב-07:14, באמצעות כטמ"מ זיק סמוך לנתיב העשרה, שעה ארוכה לאחר שהמחבלים כבר חדרו ליישובים ופתחו במסע הרג חסר רחמים. התקיפה האווירית הראשונה ממטוס קרב התבצעה רק ב-07:55, ועסקה במנהרת התקרבות לנתיב העשרה – לא במחבלים שכבר פעלו בשטח.
מסוקי קרב הצטרפו אף הם באיחור ניכר: הירי הראשון שלהם התרחש רק ב-08:02, כאשר מסוק אפאצ'י חיסל מחבל ליד קיבוץ רעים – לאחר שכבר נרצחו עשרות אזרחים ולוחמים בתוך הקיבוץ עצמו.
רק בשעה 09:30, לאחר שהתברר כי חמאס חצה את כל הקווים האדומים, הורה מפקד חיל האוויר באופן חריג – וללא אישור הרמטכ"ל או הדרג המדיני – על "סגירה מהאוויר" של הגבול הפרוץ עם עזה.
הפקודה שנמסרה לטייסים הייתה ברורה וחריגה בחומרתה: "כל מי שאין לו משימה, ללכת לגבול ולירות על כל מה שזז, קילומטר מהגדר לכל צד". הוראה זו הובילה לחיסולם של מאות מחבלים, אך למרבה הטרגדיה, גם למותה של החטופה אפרת כ"ץ, שנחטפה מניר עוז ונמצאה בשטח האש.
בבוקר ה-7 באוקטובר, בעוד חמאס שיגר כ-3,700 רקטות, מערך ההגנה האווירית של צה"ל לא היה פרוס באופן מספק בדרום הארץ. סוללות כיפת ברזל המעטות שפעלו באזור יירטו כ-500 מתוך 1,000 הרקטות ששוגרו לעוטף, אך לא הצליחו למנוע את המטח המסיבי שאפשר למחבלים לבצע את הפלישה.
רק בשעה 11:00, כאשר ממדי האסון כבר היו ברורים, ביצעו מטוסי חיל האוויר 50 תקיפות, לצד 50 תקיפות של כטב"מים, 50 תקיפות ממסוקי קרב וירי של 2,500 פגזים.
בשעה 13:00 החל חיל האוויר לתקוף מטרות בתוך רצועת עזה, ובהן מפקדות חמאס ומרכזי פיקוד ושליטה – אך רק לאחר שהארגון השלים את הטבח, חטף עשרות אזרחים ושיבש לחלוטין את ביטחון הדרום.
בהתייחסות למחדלים, דובר צה"ל טען כי ההפתעה המודיעינית הייתה גורם מכריע באי-התגובה של חיל האוויר. לדבריו, שישה מצנחי רחיפה חדרו לישראל בארבעה מוקדים שונים במקביל למתקפת אלפי רקטות וחוד החנית של אלפי מחבלי חמאס, ומכיוון שלא הייתה התרעה מוקדמת, לא ניתן היה לסכלם טרם נחיתתם.
תחקיר חיל האוויר מציג תמונה קשה של כשל מערכתי בהבנת גודל האירוע, באיחור התגובה המבצעית ובהיערכות החסרה. בעוד המתקפה הרצחנית הייתה בתכנון במשך שנים, התגובה הצה"לית הגיעה רק באיחור קריטי, כאשר הנזק כבר היה בלתי הפיך.
בעקבות הלקחים הקשים, בצה"ל נערכים לשינוי עמוק במוכנות המבצעית, תוך הדגשת הצורך בזיהוי מוקדם של איומים, פריסת הגנה אווירית רחבה יותר, ותגובה מיידית לכל התפתחות ביטחונית חריגה.