הוריו של שורד השבי עומר שם טוב, סיפרו בראיון לחדשות 13 כי כשבנם היה בשבי הוא קיבל מהמחבלים ספרים שחיילי צה"ל השאירו אחריהם.
בין החוברות והספרים שקיבל שם טוב היה גם "דבר מלכות" - חוברת הלימוד השבועית של חב"ד - ממנה למד לאורך התקופה.
החוברת היתה שייכת לחייל בשם יואל אלבז וכעת משפחת שם טוב מחפשת אחריו משום שעומר רוצה להודות לו באופן אישי.
אמש סיפר מלכי שם טוב בראיון לערוץ 7 על הדרך שעבר בנו ועל ההתמודדות המשפחתית עם התקופה הקשה.
את השיחה הוא פתח עם התייחסות לנסיעת בנו לוושינגטון יחד עם אימו לפגישה עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הוא סיפר כי לפני יומיים פנו אליהם בהצעה שעומר יצטרף לפגישה עם טראמפ ועם סטיב וויטקוף בוושינגטון, יחד עם כמה שורדי שבי נוספים. מלכי היסס בתחילה בשל הזמן הקצר מאז חזרתו של עומר, אך עומר השיב כי הוא "יעשה כל מה שצריך כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות להחזיר את החטופים האחרים".
הוא ציין כי אשתו כבר הייתה בארה"ב מספר פעמים ופגשה גם את הנשיא טראמפ. הוא הוסיף שהמפגש יהיה מרגש במיוחד, כיוון שעומר שב הביתה וכעת יפגוש את טראמפ, שללא ספק סייע רבות בשחרור החטופים בשלב הזה של העסקה.
לדבריו, שורדי השבי, שהם מקור ראשון לכל מה שקרה שם ולהסברת הסבל הנורא, יכולים להעביר את המסר החשוב לנשיא טראמפ ולעוזריו, וזה מקור הלחץ הכי משמעותי שיכול להיות. "כל זאת, מתוך תקווה גדולה מאוד, שטראמפ ימשיך להפעיל את הלחצים שלו על כל מקבלי ההחלטות ומי שיכול לזרז את השבת החטופים".
מלכי שיתף כי מה שהחזיק את עומר ואת בני המשפחה בתקופת השבי היו האמונה והתקווה. הוא תיאר את עומר כאופטימי חסר תקנה, ואמר: "אנחנו לעולם לא איבדנו תקווה ואמונה, תמיד היינו בחיוביות, גם ברגעים הקשים ביותר. נכון שהיו עליות וירידות אבל ידענו שעומר חוזר הביתה. גם הוא סיפר לנו שבכל תקופת השבי הוא חי מתוך ידיעה מוחלטת שהוא ישוב הביתה. למרות הקשיים הבלתי אנושיים איתם התמודד הוא לרגע לא איבד תקווה ואמונה".
במהלך השבי, עומר נחשף לטלוויזיה וידע מה קורה בתהליך השחרור, כולל העלאת החטופים לבמה. "לכן כשהוא עלה לבמה הוא סימן 'וי' לאותת שזה הניצחון שלו. גם אם אילצו אותו לנשק ראש של אחד השובים, המסר שלו היה - אני יוצא הביתה ואתם, חמאס, נשארים בגיהנום שלכם".
עומר משתף את משפחתו בזוועות שחווה בשבי בצורה איטית. מלכי סיפר: "לא הספקנו לשמוע הרבה. עומר משתף לאט לאט ותהליך ההחלמה והשלמת הפערים נעשה בקצב שלו. עומר היה לבד לאורך כל 505 הימים מלבד 52 הימים הראשונים. הוא הוחזק במנהרה קטנה וצפופה בתא שאי אפשר היה לעמוד בו זקוף עם מעט אוכל ומים מלוחים. מהרגע הראשון הוא הפעיל את כל הכישורים החברתיים שלו, את הקסם האישי שלו, כדי לשרוד. הוא מאוד כובש באופי שלו. מהרגע שהתחיל לשהות עם השומרים שלו הוא התחבר אליהם ובדרך הזו הוא התמודד עם העובדה שהוא לבד לגמרי".
עומר ביקש לשמור על הזהות היהודית גם בשבי. "הם היו מקדשים במשך חמישה חודשים על בקבוק מיץ ענבים שקיבלו. אלה דברים שמאוד חיזקו אותו. האמונה, לדעת שיש לו השגחה עליונה, עזרה לו לשרוד את התקופה. הוא סיפר שביום כיפור רצה לצום אבל לא ידע מתי התאריך. הוא שמע רדיו מדי פעם ובאחד הימים, הרדיו הישראלי לא השמיע כלום ותחנות אחרות כן. בדיעבד, הוא הבין שזה היה יום כיפור, ורוחו מעט נפלה כשהבין שפספס את הצום".
בני משפחת שם טוב חותרים לאורך כל הדרך לנהל את המאבק לשחרור החטופים מתוך אחדות ישראלית. "שלי, אשתי, מהרגע הראשון השמיעה זעקה של אחדות, שכולם יהיו ביחד למען מטרת החזרת את החטופים,, שהעם הזה סוף כל סוף יתחבר ושהפילוג הנוראי שהיה לנו לפני השבעה באוקטובר הוא חלק מהאסון שכולנו עברנו".
"זה קו שהיא האמינה ומאמינה בו והוביל אותה לאורך כל הדרך. אנחנו כמשפחה פעלנו, בתוך מטה החטופים ובכלל, עם רוח של אחדות וחיבור. הקו הזה חיזק אותנו בתקופה הקשה שעברנו. אנחנו רואים איך העם הזה כל כך צמא לאחדות ולחיבור. חשוב שנעשה את זה ונמשיך ונדבוק בכך, כי הייחוד שלנו והעוצמה שלנו תלויה באחדות. רק כך אנחנו יכולים להתגבר על כל הקשיים ועל כל האסונות שפקדו אותנו", הוא מסכם.