פינחס האופה התעורר מחלומו בבהלה כשהוא מיוזע וחרד. בחלומו נגלתה אליו בת קול והצהירה אחר כבוד ש"כל רכושו ילך ליוסף מוקיר שבת".
הבעיה בחלום הזה הייתה כפולה: ראשית כול, פינחס האופה היה עני מרוד, ושנית הוא בעצמו היה מאוד בעניין של השבת אז כאילו מה הקטע.
הוא התעורר בבוקר וניגש מיד לדפוק על דלתו של יוסף מוקיר שבת כדי להבין מי נגד מי ומה הסיפור.
יוסף מוקיר שבת בתורו היה מאוכזב מאוד לגלות שהוא עתיד לרשת דווקא את האופה, שכל רכושו הסתכם בתנור אפייה וכף פיצה.
בינו לבין עצמו הוא שם עין בכלל על אייזיק העשיר של העיירה שלא אהב את השבת בכלל, אבל עם בת קול לא מתווכחים והוא ביקש מפינחס אם אפשר שינזיל את נכסיו הבודדים עד מחר בצהריים כי "יש לנו פה שבת על הראש".
"אבל אתה יודע שגם אני מוקיר את השבת!" בכה פינחס.
"אם אתה כל כך מוקיר אותה, אז למה אתה פינחס האופה ולא פינחס מוקיר שבת?" הקניט אותו יוסף.
"אולי כי יש לי עבודה???" פינחס לא נשאר חייב והשניים נפרדו כאויבים.
פינחס האופה יצא מהבית של יוסף עצבני ומבולבל, אבל גם זה לא הכין אותו למחזה שראה בדרכו חזרה הביתה. זה היה אייזיק העשיר שחפר בלהיטות מתחת לגשר.
"חלמתי שיש מטמון מתחת לגשר הזה", לחש לו אייזיק בשקט, "אני מתכנן לבזבז אותו על בילויים בימי חול".
"ואני חלמתי שכל הרכוש שלי ילך ליוסף מוקיר שבת", אמר לו פינחס בדיכאון.
"כל הבאסה לך נשמה, עכשיו אם אפשר לזוז בבקשה, צריך לפנות מקום לבאגר".
אכן אייזיק העשיר לא חסך באמצעים ומכשור כבד כדי למצוא את האוצר שהובטח לו בחלומו.
"אבל מה אני אעשה?" התאונן האופה.
"אם אני במקומך, אני מכניס את התנור־אפייה הזה לתוך כובע והולך איתו על הראש עשרים וארבע שבע ככה שזה בחיים לא יגיע ליוסף מוקיר שבת".
"לא עדיף למכור את התנור־אפייה בעד אבן יקרה ואז לשים אותה בתוך הכובע?"
"עוד יותר טוב", אישר העשיר וחזר לעבודות הקידוח, "גם יותר בריא לגב".
בדיוק באותו רגע הגיע שומר הגשר כדי להבין מה נסגר עם עבודות פינוי העפר מתחת לנכס שבאחריותו.
"חלמתי שיש אוצר מתחת לגשר הזה!" סיפר לו אייזיק העשיר.
"איזה צירוף מקרים!" אמר השומר, "גם לי היה חלום אתמול".
"איזה חלום???" שאל אייזיק.
"שנופלות לי כל השיניים", ענה השומר, "למה מה חשבת?"
"לא חשוב", מלמל אייזיק והתחיל לחפור בהרבה פחות התלהבות.
פינחס האופה מיהר הביתה והושיב את אשתו כדי לעדכן אותה בהתפתחויות.
"חלמתי שכל הרכוש שלנו הולך ליוסף מוקיר שבת", הוא אמר.
"ואני חלמתי שאנחנו נמצאים בבית שלנו, אבל הוא לא היה הבית שלנו אלא תפוז גדול, ושגם אמא שלך הייתה שם אבל היא לא הייתה אמא שלך, היא הייתה חצי נשר, ואז היינו פתאום בכדור פורח, אבל לא בדיוק כדור פורח, יותר כמו קיה פיקנטו אבל עם מנוע של אימפרזה..."
בשלב הזה פינחס איבד את הקשב כמו גם את הרצון לחיות, והוא יצא מהבית בדרכו למכור את תנור האפייה בעד אבן יקרה.
"אני רוצה להמיר את תנור האפייה הזה באבן יקרה!" הוא אמר למוכר.
"התנור הזה לא שווה שום אבן יקרה", איפס אותו המוכר, "אני יכול לתת לך בעדו מקסימום כובע".
פינחס הסכים בלית ברירה, והוא לקח את הכובע והטמין אותו בתוך עוד כובע. כך הוא צעד לו מבסוט כובע על כובע מעל הגשר שמתחתיו חפר העשיר. פתאום באה רוח גדולה והעיפה את הכובע עם הכובע בתוכו היישר לתוך הנהר (ואם אתם שואלים את עצמכם איך אייזיק חפר מתחת לאותו גשר שתחתיו יש נהר אז זה רק מראה לכם עד כמה נחוש היה אייזיק העשיר למצוא את האוצר).
"הכובע והעוד כובע שלי!" זעק בכאב פינחס האופה, "עכשיו אין לי לא תנור אפייה ולא כובע!"
אייזיק העשיר שמע את זעקות האופה והחליט באקט יוצא דופן של חמלה לאפשר לאופה לאפות בתנור שאצלו בבית, בזמן שהוא עצמו ממשיך לחפור עמוק לתוך ליבת כדור הארץ.
פינחס האופה הגיע לביתו של אייזיק העשיר כדי לאפות בתנור, אבל כאשר רכן להכניס פנימה את הבצק הוא לא יכול שלא להבחין בחרך קטן מתחת לתנורו של העשיר.
הוא חפר פנימה ותוך כמה רגעים מצא שם אוצר גדול. בדיוק אז היו דפיקות בדלת, זה היה יוהאן הפריץ. "חלמתי שיש אוצר מתחת לתנור של...", "עזוב, כבר הסתדרנו", טרק לו פינחס את הדלת בפרצוף וניגש לספור את המזומנים.
מאוחר יותר חלקו ביניהם פינחס ואייזיק את השלל, ובאותה השבת השניים ישבו יחד סביב שולחן עמוס כל טוב וחגגו את הנס הגדול שאירע להם. ויוסף מוקיר שבת, הוא אכל את הכובע.
לתגובות: jacobi.y@gmail.com