אני יודע שהמאמר הזה מסוכן עבורי, ובכל זאת אני כותב אותו כי אני רואה לנגד עיניי הזדמנות היסטורית חד־פעמית, שאם לא ננצל אותה, זו תהיה בכייה לדורות.
הדברים נכתבים מנקודת מבט מורכבת של מי שליווה את נפתלי בנט בתחילת דרכו הפוליטית כאיש הדיגיטל שלו וכאדם שקרוב לו ולאחר מכן כמי שיצא נגדו בחריפות בשל כל מה שנראה כטעויות משמעותיות שעשה. שתי הפרספקטיבות האלה ניצבות לנגדי בעת כתיבת שורות אלה.
יש רגעים בהיסטוריה הפוליטית שבהם עולים ונופלים בתלילות מסחררת. נפתלי בנט יודע זאת היטב. האיש שהפך מראש ממשלה עם שישה מנדטים בלבד לפוליטיקאי שהתרסק והועף מהכנסת, נמצא כעת בתנופה מחודשת אך על קרקע רעועה.
הסקרים מעניקים לו חיים פוליטיים חדשים, אך כמו תמיד אצל בנט המציאות מורכבת. בסקרים האחרונים הוא כבר מאבד גובה, מגמה מדאיגה למי שהתנודתיות היא סימן ההיכר של הקריירה שלו. כמי שהיה שם בעבר, ואני הייתי, אני יודע שסקרים הם דבר אחד ומציאות פרקטית היא דבר שונה לחלוטין. בפוליטיקה הישראלית, הדרך מסקר מבטיח להתרסקות בקלפי קצרה מכפי שנדמה. וזה יקרה הפעם שבעתיים, כאשר הנסקרים, שרובם ממפלגות האופוזיציה, יעמדו מול קלפי ויצטרכו לבחור במי שהיה שנים נגד עמדתם. ברגע המכריע להערכתי רובם לא יבחרו בו, אלא אם יחליט להתחיל ולדבר ויהיה מה שהוא ידע להיות בעבר - פרקטי, פרגמטי ושונה.
הבעיה העיקרית של בנט כיום היא חוסר אמירה ברורה. בנט מתברבר. בהתחלה שותק, ואז מדבר קצת ולא ברור. וכך כולם מבינים שהוא מתחמק מלהגיד אמירה של ממש. במצב שבו בנט לא אומר כלום, הוא יתאדה מכיוון שייחבט משני הצדדים, מצד מנהיגי המחאה והמרכז־שמאל שרואים בו איום, ומצד הימין שבהיעדר תוכנית של ממש, יחשוש מלקיחתו את השלטון וחבירתו לשמאל.
התוכנית 'ארץ נהדרת', שפעם הפכה אותו למר "די כבר", הופכת אותו עכשיו למר "חושש מלהביע עמדה". הסאטירה הזאת תופסת יותר ויותר בציבור, שמתחיל להבין שעמדתו האמיתית של בנט היא "אין לי מה לומר אם זה לא בקונצנזוס", וגרוע מכך עבורו, היא גם מתחילה להיות מורגשת בסקרים.
אך ישנה גם הזדמנות בעבור בנט. אם ייקח נושא היסטורי שבקונצנזוס וירתום אליו את הציבור, תהיה לו אמירה משמעותית. הנושא שנמצא כעת בקונצנזוס רחב - עם הסכנה להפסיק להיות בקונצנזוס במידה וסמוטריץ' או בן גביר הנתפסים בציבור הרחב כימין קיצוני יהיו ממוביליו - הוא תוכנית ההגירה. אחרי 7 באוקטובר יש סקרים שמראים חד־משמעית שרוב הציבור בישראל תומך בעידוד הגירה מרצועת עזה. חלום השכנות הטובה עם הרוצחים שלצידנו נמוג, גם אצל אלה ששתו אותו מחלב אימם.
כמו כן, אם בנט ידבר על עידוד הגירה, הוא יתבדל מלפיד, גנץ וגולן וממפלגותיהם. בכך יביא מגוש המרכז־שמאל אנשים שמחפשים פרקטיות ומבינים שהמציאות אחרי 7 באוקטובר השתנתה לנצח. לפי סקרים עדכניים תוכנית עידוד ההגירה של טראמפ מקובלת על בוחרי ליברמן, גנץ, לפיד וחלק מבוחרי גולן.
בה בעת הוא יחזיר אליו גם רבים מגוש הימין שמבינים שמדיניותו של נתניהו של "שב ואל תעשה" לא תשתנה. אלה שיודעים שהליכוד תחת נתניהו אומנם מדבר בקולי קולות, אך בפועל ממשיך במדיניות של גרירת רגליים והתחמקויות, ועלול בין היתר לפספס את הזדמנות הפז שטראמפ נתן לנו.
בשנת 2012, כשהחלטתי להצטרף לבנט, עשיתי זאת כי פגשתי אדם פרקטי ופרגמטי. נתקלתי במקרה ב"תוכנית ההרגעה" שלו, והתרגשתי. לא מדיוק בכל פרט מפרטי התוכנית, אלא מהחזון. מהיכולת לבנות, לראשונה, חזון ארוך טווח שמדבר על השפעה אמיתית על המדינה. לאמירה זו כמהתי, שאנחנו חלק מהחזון ולא רק מפילי החזון האחר.
לכן, אף שיצאתי נגדו בחריפות בשנים האחרונות, אני כותב עכשיו על הזדמנות היסטורית שעומדת לפניו, מסיבה אחת בלבד: כי אני רואה את הפוטנציאל לאותו חזון פרגמטי. כי אני עדיין מאמין בעקרונות הבסיסיים של חיבור בין עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. ואני רואה שיש כאן הזדמנות עצומה שיכולה להתממש דווקא על ידו לאור הפופולריות שלו שיכולה לקמול ברגע, או לצמוח אם יחליט שהוא רוצה לתקן.
לסיכום, בנט עומד בפני בחירה פשוטה: להתחיל לדבר בקול ברור וחד על תוכנית ההגירה לצד תוכניות פרקטיות נוספות של חיסול חמאס, תקיפה באיראן ושינוי הפרדיגמה, או להמשיך להתמסמס ולדעוך. אותם 20 מנדטים שהסקרים מבטיחים לו כעת יתכווצו ויתמוססו אם לא יהיה לו מסר ברור וחד לציבור הישראלי, שכל כך מחפש ומבקש בהירות ופרקטיות. האם יש לו אומץ לקחת על עצמו את המשימה ההיסטורית הזאת, או שמא ימשיך להתמוסס בדרך לאבדון פוליטי נוסף?