לנשום עמוק. לא להירתע מהאיומים ושלל האמירות המופקרות, ביניהן ליבוי אש מטעם האופוזיציה על "פגיעה" כביכול בביטחון. רונן בר אינו הביטחון בה"א הידיעה. בשבעה באוקטובר נוכחנו בזה.
אבל גם ללא אירועי השבעה באוקטובר, עקרונית יש להבהיר לרונן בר את מעמדו: פקיד ממונה הכפוף לדרג שנבחר על ידי הריבון, הוא העם. בן גוריון כינה את אנשי הצבא (או השירותים החשאיים) "טכניקנים של ביטחון".
רונן בר יסיים את תפקידו והאומה תודה לו על שירותו. אחר כך יוכל לבחור, האם לבקש את אמון העם ולהיבחר לכנסת.
עד אז, אם ינסה לאחוז בקרנות המזבח ולהישאר בתפקידו למרות החלטת הממשלה, ייחשב הדבר הפיכה של ראש המשטרה החשאית, על סך ההשלכות החמורות הנובעות מכך.
בתולדות ישראל ידענו אנשי ביטחון שצברו כוח רב מדי. למען חוסנה של הדמוקרטיה, יש להתייחס אליהם בהתאם ולהעבירם מתפקידם, ויפה שעה אחת קודם. אנחנו נתגבר על המשבר הזה. עם ישראל חי!