1. באביב 2021, בעת שבני גנץ כיהן כשר הביטחון בממשלת החילופין שהקים עם נתניהו, הוא הודיע מעל בימת הכנסת על כוונתו להפסיק את פעילותה של גלי צה"ל.
הנימוק של גנץ היה שהתחנה הצבאית חדלה להיות ממלכתית ונושאת אופי פוליטי, ואין מקום לכך שחיילים במדים יעסקו בנושאים פוליטיים שנויים במחלוקת.
באופן לא מאוד מפתיע, ההצהרה הזאת לא תורגמה לשפת המעשה. באוגוסט 2021 הסתיימה כהונתו של מפקד התחנה שמעון אלקבץ, וגנץ הודיע על מינויה של ממלאת מקום זמנית, גלית אלטשטיין, למשך שלושה חודשים.
המינוי הזה עורר ביקורת, בין השאר משום שאלטשטיין לא שירתה בצה"ל. בתום שלושת החודשים הודיע גנץ על הארכת כהונתה של המפקדת הזמנית לתקופה שלא נקצבה בזמן.
בתקופת כהונתה המתארכת של המפקדת הזמנית שמינה, שבפועל המשיכה בתפקידה עד לסיום כהונתו כשר הביטחון שנה וחצי מאוחר יותר, גנץ זנח את כוונתו המוצהרת לסגור את התחנה, ואת תלונתו על כך שחיילים במדים עוסקים בפוליטיקה.
ההסבר לכך נעוץ ככל הנראה בשינויים הרדיקליים שחוללה אלטשטיין באופייה של התחנה וברוח שידוריה, שהביאו לכך שסביבתו של גנץ חזרה להרגיש בנוח עם שידורי התחנה והרפתה מלחציה בקשר לכך.
2. מעל לכול הייתה לצנינים בעיניהם נוכחותו הדומיננטית בשידורי התחנה של הפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו.
אז אלטשטיין דאגה להדיח את ברדוגו מהגשת יומן הערב, ולמעשה הראתה לו את הדלת החוצה. בכך ניתן אות הפתיחה לדחיקתם מלוח השידורים של עוד מגישים המזוהים עם הימין, או לפחות אינם מזוהים עם השמאל. שנים של התקדמות איטית הדרגתית לקראת איזון וגיוון שידורי התחנה, ומתן ביטוי לדעות השונות בקרב האוכלוסיות המשרתות בצה"ל, הושלכו לסל המיחזור. בשיאו של תהליך האיזון, מול ירון וילנסקי, יעל דן, רינו צרור וטלי ליפקין-שחק המזוהים עם השמאל, ניתן היה לשמוע את אמיר אבגי, יעקב ברדוגו, עירית לינור וישי שנרב שהביאו זמירות אחרות. מכל הרשימה הזאת של שדרנים שאינם מן השמאל, רק אמיר אבגי נותר היום על מפת התוכניות היומיות. כל השאר הועזבו או נדחקו לפינת שידורים נידחת. אין פלא שבקרב מצביעיו של גנץ התאיידה הדרישה התקיפה לסגור את גל"צ.
3. בימים אלו עולה מחדש, בפעם המי-יודע כמה, הדרישה לסגור את גל"צ, והפעם היא באה מצד ממשלת הימין. לשר התקשורת שלמה קרעי יש גישה, שהגיונה בצידה, הדוגלת בצמצום השידור הציבורי ועידוד התחרות החופשית בשוק התקשורת. אבל יש לשער כי היעדר האיזון והגיוון, והקו האופוזיציוני החד-צדדי שהפך מקומם עוד יותר בימי המאבק על הרפורמה המשפטית ובימי המלחמה, עומדים גם הם ביסוד הכוונה לכבות את הרדיו הצבאי ולהעביר את התדר שלו לתחנה מסחרית, בתקווה שתהיה יותר מאוזנת. כאן המקום להעיר שמדובר באוזלת יד ותעודת עניות של ממשלות הימין, שאינן מצליחות לגרום לכך שהשידור הציבורי, בתאגיד כאן ובגל"צ, ישקף באופן יותר מאוזן את עמדות הציבור והעדפותיו. בכל אופן, בשורה התחתונה גלי צה"ל הפכה שמאלנית להחריד, וככל הנראה בין השאר גם בגלל זה השר שלמה קרעי רוצה לסגור אותה.
4. וכאן המקום לומר שלמרות חוסר האיזון וההטיה הפוליטית המקוממת של שידורי התחנה, זה לא הזמן לסגור אותה. ולא רק משום שבמקום לסגור, עדיף שהימין ילמד מבני גנץ איך לשלוט בתחנה ולהתאים אותה להעדפותיו. הסיבה היותר קריטית היא שבתקופה הזאת כולנו מצווים על צמצום השסע ומיעוט הקטטות. יש לנו כעת מטרה אחת עליונה – לסיים את המלחמה הזאת בניצחון, שיכלול את קץ חמאס ושחרור החטופים. חברה מפולגת ומשוסעת תתקשה מאוד להעניק ללוחמים בחזית את הרוח הגבית הדרושה להם כדי להביא את הניצחון. החיילים שלנו, שכולנו מתפללים לשלומם ולהצלחתם, צריכים אותנו מאוחדים.
דווקא כמי שהקדיש את מרבית חייו הבוגרים למשימה החשובה של חתירה לאיזון תקשורתי, אני אומר שהקרב החשוב הזה יכול לחכות. את היועמ"שית הלעומתית שמפריעה בשיטתיות לעבודה הממשלה אולי אין ברירה אלא להדיח. את ראש השב"כ הכושל שפועל בחתרנות נגד מדיניות ראש הממשלה אולי חייבים להחליף. אבל דווקא אם את הקרבות האלה אין ברירה אלא לנהל עכשיו, זה רק מחזק את הצורך לדחות התקוטטויות אחרות הניתנות לדיחוי. שינויים מסוימים בגל"צ יכולים לעבור בשקט יחסי. כדאי אולי ששר הביטחון ישראל כץ ימצא את הדרך הראויה להבהיר למפקד הנוכחי, שמונה בידי קודמו יואב גלנט, שהוא מצפה ממנו להציג לוח משדרים יותר מאוזן. אבל סגירת התחנה תיתן עוד סיבה למחרחרי מלחמת האזרחים לזעוק על השתקת חופש הביטוי, בואכה דיקטטורה שצריך למרוד בה ולסרב לשרת בצבאה.
5. בעמוד שמשמאל לטור זה הופיעה בשבוע שעבר מודעה שכותרתה "בולמים על סף התהום, מתחברים מחדש". מנסחי המודעה הזהירו כי "שוב אנו עומדים בפני סכנת קרע ופילוג, כשתרועות המלחמה מופנות שוב לא כלפי האויב שבשער, אלא כלפי האחים מבית, חלילה", וקבעו כי "אנו חייבים לעצור את ההידרדרות לפני שיקרה אסון, ולחזק מחדש את ברית האחים והאחיות שלנו". מכיוון שגם אני שותף לחשש מפני קרע ופילוג, מודאג מתרועות מלחמה המופנות כלפי האחים מבית ותומך בחיזוק ברית האחים והאחיות שלנו, תהיתי לרגע מדוע לא הוצע לי לחתום על העצומה.
מבט ברשימה המכובדת של כ-160 חותמים סיפק תשובה חלקית. בין החותמים, המאוד ראויים כשלעצמם, וביניהם נציגי משפחות ששכלו את יקיריהן גיבורי המלחמה הזאת, קשה למצוא מי שנמצא בהשקפתו ימינה מרבני צהר ובית הלל. גם אנשי השמאל ברשימה הם אנשי שמאל מתון דוגמת בן-דרור ימיני או יזהר שי. מחרחרי מלחמת האחים (סליחה, האזרחים) יתקשו למצוא ברשימת החותמים דמויות שהם עבורם מורי דרך ומובילי דעה. בקיצור, זה נראה ששוב אנשי המרכז מנסים לעשות שלום עם עצמם ועם דומיהם.
חיפשתי והתקשיתי למצוא בין החותמים אנשים שהצביעו לממשלה הזאת וגם תומכים בהמשך כהונתה, או בחוק שהיא מתכוונת להעביר בנושא גיוס החרדים. ככל שיש כאלה, הם מיעוט קטן. זאת למרות שלא רק בימין הרך אלא גם בימין הקשה התומך בממשלה, ההתנגדות לדיבורים על מלחמת אזרחים היא גורפת, ברוח מורשת מנחם בגין.
6. ובכל זאת, גם אילו הוצע לי, לא בטוח שהייתי חותם על המודעה הזאת. כי אם מה שמדאיג אותנו זה הקרע בעם והחשש מהידרדרות למלחמת אחים, היה מצופה שהקריאה לאחריות תופנה אל מערכת המשפט, לא פחות ואף יותר משהיא מופנית כלפי הממשלה. הקריאה לממשלה "להמשיך ולכבד את שלטון החוק ולהימנע בכל מחיר ממשבר חוקתי", מחייבת קריאה נגדית מפורשת גם לשופטי בג"ץ, ליועמ"שית ולמערכת המשפט לנהוג באיפוק, ולחדול מלחמוס סמכויות ולדרוס את החלטות הכנסת והממשלה.
גם אם נקבל את הטענה שהרפורמה המשפטית היא שחוללה את השסע בעם, ולא רק שימשה תירוץ לנקוט בצעדי מחאה שלוחי רסן שתוכננו בכל מקרה בגלל תוצאות הבחירות, עדיין ברור שהרפורמה הזאת הייתה צעד של דמוקרטיה מתגוננת מפני דורסנות הדיקטטורה המשפטית. תנועת המחאה היא שהפכה את סוגיית החטופים הקשה והכואבת לסלע מחלוקת נורא שקורע את העם, תוך שהיא מנהלת מסע שיסוי ודה-לגיטימציה נגד כל מי שלא נכנע לקו של "כולם עכשיו, בכל מחיר". זו הדרך שנמצאה כדי לפרום את האחדות שהושגה בתחילה המלחמה, שהיא כה חיונית לסיומה בניצחון הקריטי ובשחרור החטופים.
כאשר הממשלה פועלת במסגרת סמכותה להעביר מתפקידם ראש שב"כ כושל וחתרני או יועמ"שית לעומתית שמשתקת את עבודתה, אפשר למחות נגד זה במתינות או להגיש בג"ץ. איומים במרי אזרחי ובסירוב פקודה בעת מלחמה צריכים להיות מוקעים.
אי אפשר להסתפק בקריאה לפעול בגבולות החוק, כאשר הבכירים ביותר לשעבר במערכת המשפט מדברים בפירוש על מרי אזרחי ועל מלחמת אזרחים. הלוואי ותישמע קריאתם של חותמי המודעה לנהל את המחאה במסגרת החוק בלבד, אבל האמת היא שזו לא עת להפגנות ולהתקפות הדדיות, אפילו אם הן לא יכללו הסתה אישית. ולבסוף, כשמדברים על ערך האחדות, גם החרדים צריכים להיות כלולים בו. גיוס חרדים הוא משימה חשובה, אבל ההוקעה האגרסיבית וניסיונות הכפייה לא עולים בקנה אחד עם רוח האחדות.
לתגובות: [email protected]