אתם יכולים ללעוג ולזלזל, לתקוף ולבקר, אבל מערכת המשפט בישראל היא באמת מערכת מצטיינת ומרשימה.
אומנם לא בהכרח מהסיבות הנכונות, אבל הצטיינות היא הצטיינות היא הצטיינות.
לא אחת כתבתי כאן על היכולת של מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט לדפוק את הראש בקיר תוך ניתוק מוחלט ומעורר השתאות מסיטואציות חברתיות וציבוריות.
בעבר אחת מהעילות לסגירת תיק חקירה הייתה "חוסר עניין לציבור". הניסוח היה קצת בוטה ולא רגיש, ולכן ברבות הימים העילה שונתה ל"מכלול נסיבות העניין אינן מתאימות להליך פלילי". על כל פנים, המערכת אכן צריכה לשקול את האינטרס הציבורי, את רגשי הציבור ואת מכלול נסיבות העניין כאשר היא מחליטה לפתוח בהליך פלילי וכאשר היא בוחרת להעמיד לדין. מה שבטוח הוא שהמערכת חייבת להקפיד על הגינות, מנהל תקין, אכיפה שוויונית, וכמובן לא לאבד את אמון הציבור.
לפני שלוש שנים (ועוד חודשיים וחצי, אבל מי סופר) התקיים טקס לכבוד כניסתה של גלי בהרב־מיארה לתפקידה כיועצת המשפטית לממשלה. בהרב־מיארה הכריזה הכרזה רבת רושם: "אני מתכוונת לשים את נושא אמון הציבור במערכת המשפטית בראש סדר העדיפויות שלי". בגלל הפער הבלתי נתפס בין המציאות לבין הכרזותיה, ראוי לדעתי להביא את דבריה באותו טקס לפני שצוללים להתנהלותה כעת.
"תפיסת העולם עימה אני באה לתפקיד היועצת המשפטית לממשלה נשענת על שני יסודות מרכזיים משלימים: שלטון החוק ואמון הציבור בשלטון החוק", אמרה אז. בהרב־מיארה הבהירה: "אתחיל באמון הציבור במוסדות החוק והמשפט. אמון הציבור הוא אחד היסודות המרכזיים בתפיסתי את עבודת היועץ המשפטי לממשלה ואת עבודת מערכת אכיפת החוק הכפופה לו, דבר המתחייב מכך שמשימתה של מערכת זו היא היא לשרת את הציבור ואת האינטרס הציבורי. אני מתכוונת לשים את נושא אמון הציבור במערכת המשפטית בראש סדר העדיפויות שלי".
באותה תקופה הוצג סקר המלמד על צלילה באמון הציבור במערכת המשפטית. היועצת המשפטית הנכנסת ראתה לנכון להתייחס לכך. "בימים האחרונים סקרים מלמדים על ירידה מדאיגה באמון הציבור בייעוץ המשפטי הציבורי ובמערכות אכיפת החוק. ירידה זו משמעה - פגיעה בשלטון החוק. ניתן לחשוב על סיבות שונות לכך, ובכלל זאת אי אפשר להתעלם מהשפעתם של אירועים חיצוניים והתקפות על מערכת המשפט ואכיפת החוק".
עד כאן תירוץ קלאסי של המערכת. הציבור לא מאמין לי ולא מאמין בי. למה לא? אירועים חיצוניים והתקפות עליי. כלומר, הרצפה עקומה. אלא שבניגוד לקודמה בתפקיד, היועמ"שית הוסיפה משפטים נוספים וחשובים מיד לאחר מכן: "אבל - לא נכון לייחס את הירידה באמון הציבור ביועץ המשפטי לממשלה אך ורק לגורמים חיצוניים".
לדבריה, "המצב מחייב חשיבה חדשה. חיוני להישיר מבט פנימה, ולבחון את עצמנו מבלי לחשוש מביקורת ומעריכת שינויים הנדרשים לשם שיפור עבודתנו. אמון הציבור משמעו שהציבור הרחב המתבונן על עבודתנו, יאמין כי אנו פועלים מתוך שיקולים עניינים, באופן מקצועי ונקי כפיים, וכי ביכולתנו כמערכת לזהות ליקויים בעבודתנו, להודות בהם, לשפרם ולתקנם".
אם לא די בכך, היועצת הוסיפה ואמרה: "אמון הציבור משמעו שהציבור יאמין כי אנו מסוגלים להתמודד באופן כן ואפקטיבי עם תקלות, לקחת אחריות על טעויות, ולהפיק את הלקחים הנדרשים על מנת שדברים לא יישנו בעתיד".
אני מודה שהקלדת הטקסט הזה של היועמ"שית גרמה לי לצחוק מרה. מישהו ראה את היועצת המשפטית לממשלה לוקחת אחריות על טעויות, מפיקה לקחים? מחזקת ופועלת כדי לחזק את אמון הציבור בה, בשיקוליה, במקצועיות שלה ובניקיון כפיה? בהרב־מיארה היא שכפ"ץ מהלך. המילים "סליחה, טעיתי" לא יצאו ממנה גם בעינויים או תחת חקירת שב"כ. אם כבר הזכרתי את השב"כ... ובכן, בואו נדבר על ההתנהלות של בהרב־מיארה ורונן בר.
בררנות בניחוח אישי
מאיפה להתחיל? הדיו במקלדת ייגמר לפני שאסיים לכתוב את הבעיות. אולי נתחיל מפרשת א׳ מהשב"כ. מדובר באיש שב"כ מוערך שפרש לפני שבעה באוקטובר לגמלאות, לאחר ששירת יותר משני עשורים בשירות הביטחון הכללי. בעקבות פרוץ המלחמה, הוא חזר לשרת במילואים.
הוא ראה, לתפיסתו, שני מחדלים חמורים של ראש השב"כ ובחר להדליפם לתקשורת על מנת שהציבור ייחשף אליהם. העניין האחד הוא ריגול של השב"כ, בהוראת רונן בר בעצמו, אחר הדרג המדיני. כך לפחות על פי הפרשנות של א׳ בעצמו. פרסום זה נעשה על ידי עמית סגל בחדשות 12.
אביא את דבריו של עורך דינו, אורי קורב, בדיון שעסק בתנאי מעצרו. "מה המידע שהוא מוסר? על כך ששירות הביטחון הכללי ביצע בדיקה/ חקירה/ ריגול ביחס לדרג המדיני. כל אחד מבין שהרעיון ששירות חשאי מקיים בדיקה או חקירה או מרגל אחר דרג מדיני זו דריסת רגל מסוכנת שצריך להכיר אותה. הציבור צריך להכיר אותה, ומתי? כשזה מסתיים".
כלומר, הוא הדליף לתקשורת שהשב"כ ערך בדיקה בנושא השפעת בן גביר על חדירת כהניזם לשורות המשטרה והשב"ס. הוא לא שיבש את החקירה בעיצומה, אלא פרסם אותה לאחר שכבר הסתיימה. השופט בדיון אמר בעצמו: "אני יכול לקבל שזה לא מהמקרים החמורים של פגיעה בביטחון המדינה".
מה הייתה ההדלפה השנייה? פרסום של שירית אביטן כהן בעיתון ישראל היום מלפני פחות מחודש. "נחשפים לראשונה: מסמכי האסטרטגיה של רונן בר בשנים שקדמו לטבח 7 באוקטובר". לא אצטט פה את כל הכתבה, ואסתפק בכותרת המשנה: "המלצות ראש השב"כ כוללות חיזוק כלכלי לרצועה והכלת חמאס • המסמכים סותרים את ממצאי התחקיר שפורסם לציבור".
קורב התייחס לכך בדיון ואמר: "הדבר השני שהוא עשה זה כשהוא ראה שהפרפראזה שהוציא שב"כ מתוך תחקיר אירועי שבעה באוקטובר מסלפת את התמונה במובן הבא: היא הצביעה לכאורה על הדרג המדיני מבלי להצביע על השב"כ עצמו והעומד בראשו. לא הוזכר שהשב"כ וראשו היו עמוק בקונספציה, שסמוך לשבעה באוקטובר אמרו שצריך לבדל זירות ולהמשיך להעביר כספים לעזה. זה לא חומר סודי, וכך או אחרת זה דבר שהיה צריך להעביר לידיעת הציבור".
אומנם אני כעיתונאי מתפרנס מהדלפות, אבל אני בהחלט יכול לקבל גישה פחות סובלנית להדלפות. בטח מגופי ביטחון ותוך כדי מלחמה. לגיטימי. אולי אפילו יותר מזה. מה שלא לגיטימי בשום צורה זו אכיפה בררנית. מה ששערורייתי זו אכיפה בררנית עם אינטרס אישי.
מאז פרוץ שבעה באוקטובר (וכמובן גם לפני כן, אך לא נעשה סלט) יש מבול בואכה צונאמי של הדלפות מעניינים ביטחוניים ורגישים. כלי התקשורת מלאים בכך מדי יום. סליחה, לא מדי יום. מדי שעות. ראיתם שהמדליף הושלך לחקירה? משום מה, באורח פלא ובצירוף מקרים מוחלט - שתי ההדלפות היחידות לתקשורת שהסתיימו במעצר של חשודים היו פרשת הדלפת המסמכים ל'בילד' על ידי סביבת ראש הממשלה, והדלפת המסמכים של א׳ מהשב"כ נגד רונן בר.
בשני המקרים ההדלפות הללו פגעו בראש ובראשונה במערכת עצמה ובעומד בראשה. בסיפור של א׳ מהשב"כ, רונן בר היה גם "קורבן" ההדלפה, גם "המתלונן" עליה ליועצת המשפטית, וגם החוקר שלה לאחר שקיבל ממנה אישור. כמה נפלא. מזל שנבחרה יועצת משפטית שהחליטה לשים בראש סדר העדיפויות שלה את נושא אמון הציבור במערכת. א׳ מהשב"כ עבר חקירה עם אמצעי דרקוני של מניעת מפגש עם עורך דין, כאילו שמדובר במחבל או בפצצה מתקתקת, אף שהודה בהדלפה. החקירה התנהלה במחשכים באופן מוחלט, תחת צו איסור פרסום גורף שאסר לפרסם אפילו שהוטל צו איסור פרסום. כל זה כשבפועל אומנם מדובר בהדלפה לא חוקית, אך היא מאוד לא חריגה בנוף. הדבר היחיד שחריג בה הוא שההדלפה הייתה על הראש של רונן בר, ולא נגד הדרג המדיני כפי "מנהג המדינה".
אבירי חופש העיתונות
כתב המשפט של ידיעות אחרונות, נטעאל בנדל, כתב לאחרונה בטור כי "בסביבת היועצת המשפטית לממשלה הזהירו עיתונאים שהממשלה הנוכחית עוד תפעל להגביל את חופש העיתונות", וכי הם הזהירו שהמאבק הוא לא גחמה של בהרב־מיארה ולא של רונן בר. הם גם הזהירו שראש שב"כ לא עצמאי ייכנע אף לתכתיבים של ראש ממשלה ויפתח בחקירה כדי לגלות מי מדליף לעיתונאים.
חלף זמן לא רב, והיועמ"שית היא זו שאישרה לשב"כ ולמשטרה לחקור באזהרה עורך עיתון, ולאחר מכן אף הכפישה אותו פומבית בהודעה לא הוגנת ומטעה, כאילו קיבל טובות הנאה מקטאר. חלף עוד זמן קצרצר והיועמ"שית אישרה לראש השב"כ לחקור מי הדליף מידע (שאין בו חשיפת מקורות מודיעיניים או מידע מאוד סודי) לעיתונאים שהציג באור שלילי את התנהלות ראש השב"כ עצמו, תוך שימוש בכלי דרקוני של מניעת מפגש עם עורך דין במשך ימים ארוכים.
הכתב הצבאי יוסי יהושע, שיודע דבר אחד או שניים על הדלפות של דברים מסווגים ורגישים ופרסומם במהלך המלחמה הזאת, כתב: "לפי כל הנתונים עד כה, השב"כ היה יכול וצריך לסגור את פרשת ההדלפה בדין משמעתי והרחקת המדליף (שמודה במעשיו ואמור לשלם עליהם מחיר כלשהו). זה בטח לא מצדיק מעצר שב"כ ושבוע של מניעת מפגש עם עו"ד".
ההבדל למרבה הצער מאוד ברור. ההדלפה הזאת, בניגוד למאות רבות אחרות, הייתה נגד ראש השב"כ. הגורם שנפגע אישית מההדלפה הוא גם הגורם החוקר. זה עד כדי כך פשוט.
כאשר מזכיר הממשלה יוסי פוקס פנה ליועצת המשפטית ודרש חקירה פלילית על פרסום העמדות השונות בתוך ישיבת קבינט המלחמה על ניהול המלחמה ועל העמדה שישראל צריכה להציג, הוא קיבל תשובה שאין מקום לחקירה פלילית על פרסום רכילויות, ושלא מדובר בליבת הסוד של ישראל.
הטור תיכף מסתיים, ועוד לא דיברנו על ההגנה ההרמטית המביכה של בהרב־מיארה על רונן בר סביב הליך הפיטורין שלו. אפשר לקבל את הטענה שהפיטורין היו לא חוקיים. הנקודה אצלה היא ההגנה ההרמטית. הכשרת ההתנהלות השערורייתית של רונן בר באי הגעתו לישיבת הממשלה כדי לשכנע את שרי הממשלה שפיטוריו אינם מוצדקים. ההכשרה המופרכת שלה למכתב שלו שהפורום של שרי הממשלה הוא לא הפורום המתאים להשיב בו. ההכשרה שלה להתנהלות המגונה שלו בבג"ץ, ולכך שאפילו לא טרח להתייצב לדיון שעסק בחוקיות פיטוריו. על כך ראו גם בטור הקודם. עוד לא דיברנו על התנהלותה בפרשת 'הבילד'. על ההגנה ההרמטית שלה לדרישה של רונן בר לתחקר בעצמו את הקלטות ראש החטיבה היהודית בשב"כ, אף שיש לו קשר ישיר לאירועים המדוברים, והחלטתה לא לאפשר חקירה חיצונית של ההקלטות שהובילו את ראש החטיבה להודיע על השעייתו. לא הזכרנו עוד הרבה דברים. כי באמת הרשימה ארוכה.
ועכשיו תגידו "כן, אבל הממשלה". ובכן "כן, אבל הממשלה" היא טענה נכונה. אבל היא לא טענת הגנה רלוונטית. היא לכל היותר טענה לטיעונים לעונש. אם בהרב־מיארה הפכה את עצמה לתמונת מראה של התנהלות הממשלה - אין ספק שהיא מיישמת בצורה מפוארת את הנאום שלה, ופועלת כדי לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט.
לתגובות: [email protected]