הורים של תלמידות תיכון הרטמן בירושלים פרסמו בצהריים (שלישי) מכתב התנצלות שנשלח אל סיגל קראוניק, אלמנתו של רבש"צ קיבוץ בארי אריק הי"ד, לאחר שפרסמה פוסט ובו שיתפה כיצד במהלך הרצאתה בפני הבנות הביעה המנהלת את חוסר שביעות רצונה מהמסרים שלה.
"אנחנו, נציגות ההורים של תלמידות מדרשיית הרטמן בנות, כותבים אליך מכתב זה בלב כואב ומתוך רצון להביע עמדה ברורה לגבי מה שהתרחש אתמול בבית הספר. ברצוננו להביע התנצלות כנה ועמוקה בעקבות האירוע שלא מייצג את עמדתנו כהורים", לשון המכתב.
"אנחנו, ההורים, לא נכחנו בהרצאה, אך שמענו מבנותינו על דבריך – על הכנות, הפשטות והעוצמה שבהן דיברת. מילותיך נגעו בבנות שלנו, עוררו אותן למחשבה ופעולה, והותירו בהן חותם. דווקא משום כך, קשה וכואב לנו לדעת שדווקא ברגע בל כך חשוב, חווית פגיעה", הוסיפו ההורים.
הם הדגישו "האירוע הזה אינו משקף אותנו. לא זו הרוח החינוכית שבה אנחנו מאמינים, לא זו הדרך שבה אנו רוצים לגדל את ילדינו. אנחנו כואבים את מה שקרה, מבקשים סליחה מכל הלב, ומביעים הזדהות ותמיכה מלאה במסע שאת עוברת. נשמח לקחת חלק – בכל דרך שתבקשי – בהנצחה, בזיכרון ובתיקון. זה לא עניין של דעה פוליטית אלא של התייחסות אנושית, דמוקרטית ויהודית אשר נותנת מקום לכל דעה ולכל אדם".
סיגל קראוניק עסקה בהרצאתה באובדן האמון בשכנים מעזה וציטטה את אבידע בכר, שורד הטבח בקיבוץ בארי, שאיבד את אשתו דנה ואת בנו כרמל ונפצע בעצמו - שאמר שמזל שהטבח לא קרה ביהודה ושומרון כי כך הבין לעמוק את אשמתם של העזתים.
בפוסט שפרסמה סיפרה כיצד הדברים קוממו את מנהלת התיכון. "כשבאולם ישבו כ-400 תלמידים התחלתי את ההרצאה שרצה כבר למעלה מ-250 פעם. תוך כדי ניגשת אלי הבחורה שהזמינה אותי וסימנה לי רגע לעצור וללחוש לי משהו באוזן. 'המנהלת מוסרת שאלו לא המסרים של המכון, ואם זה אפשרי שתדלגי ותגיעי ישירות לסיפור האישי'".
קראוניק מספרת כי באותו רגע שאבה כוח מדברים ששמעה מעופר וינטר בנוגע לענווה. "עצרתי, נשמתי ואז הרוח שלו של עופר וינטר עלתה למולי והזכירה לי את פירוש הענווה החדש שלמדתי ממנו. אמרתי לה: 'זוהי ההרצאה, זאת האמת שלי, ואם למנהלת זה לא מתאים, אני יכולה לרדת ולנסוע הביתה'. עוד לא הספקתי לסיים את המשפט ולפתע נשמעו מחיאות כפיים אדירות באולם. התלמידים מחאו כפיים חזק חזק. ראיתי את פניה של המנהלת מסתכלת על מביאת ההרצאה ומסמנת לה שתמשיך".
"כך נולד ניצחון הרוח! חינוך ילדים צריכה להיות כזאת המאפשרת להם את דרך הבחירה. דמוקרטיה נותנת מקום לכל דיעה ובחירה חופשית. אני המשכתי להרצות רק עבור אותם פנים טהורות וידיים שהביעו את מה שהלב רצה", סיכמה.