בטקס מרגש וקורע לב שהתקיים הבוקר (רביעי) בבית העלמין בכפר הרי"ף, נשא אלי שרעבי, שורד השבי בעזה ומי שנבחר להשיא משואה ביום העצמאות, דברי פרידה מאשתו ליאן, מבנותיו נויה ויהל, שנרצחו באכזריות בטבח ה-7 באוקטובר, ומאחיו יוסי, שנספה בשבי ברצועה.
קולו של שרעבי רעד כשביטא את הכאב העצום והתמיהה לנוכח האובדן הנורא. "איך אפשר להכיל את זה? איך אפשר למצוא מילים?", תהה בכאב.
בפנייה ישירה אל אשתו ליאן, שנלקחה ממנו באחת, תיאר אותה כמי שהגיעה "מקצה אחר של העולם, מאנגליה הרחוקה", ובחרה בקיבוץ בארי כביתה באהבה ובמסירות אין קץ. "כל מי שפגש אותך מיד הרגיש מתחת למבוכה ולהומור הבריטי הציני את הצניעות, האכפתיות וטוב הלב", סיפר על אופייה הייחודי.
"ליאן, נרצחת באכזריות שאין לה הסבר - בפשע שאין לו הצדקה. אבל גם ברגעים הקשים אני נאחז במה שהשארת, אהבה אינסופית, שמחת חיים, זיכרונות של אור. העולם חסר אותך ליאן, ואני חסר אותך בכל נשימה. תנוחי על משכבך בשלום אהובה שלי, תמיד, יהי זכרך ברוך", נוסיף.
על בתו נויה אמר: "נויה שלנו, שגדלה בקיבוץ בארי, ילדה של טבע, של קהילה. היית רגישה כל כך, עדינה אבל גם חזקה. היה לך לב ענק, לב שראה אנשים - שהרגיש הכול. לב שבחר תמיד טוב. נויה שלי, כל כך הרבה חלומות היו לך, כל כך הרבה עתיד, והכול נגדע באכזריות שאין לה מילים. אבל אני מבטיח את לא תשכחי. את הלב שלך, את הרוך, את האור, אנחנו נמשיך לספר, לזכור, לחיות. נוחי על משכבך בשלום, ילדה אהובה, את איתי תמיד. יהי זכרך ברוך".
בגעגוע עמוק, נפרד שרעבי מבתו יהל, בת ה-13, וביטא את הכמיהה לשמוע שוב את צחוקה המתוק. "גדלת בבארי, ילדה של חופש, של שמיים פתוחים. היית יפה מבחוץ, אבל בעיקר מבפנים. היה בך אור שלא יכול היה להישאר רק אצלך, הוא התפשט לכל מי שהיה לידך. אהבת ריגושים, צניחה חופשית, צלילה, כל מה שמעלה את הדופק ואת החיוך. תמיד רצית לטעום את החיים עד הסוף, כאילו ידעת שצריך להספיק הכול מהר. את כל זה לקחו לנו באכזריות, באלימות בלתי נתפסת... אבל יהל שלי, אני מבטיח לא תשכחי, לא האור שלך, לא הצחוק, לא הדרך שבה אהבת את החיים. תמשיכי לזרוח בלב שלנו תמיד. נוחי בשלום, אהובה הקטנה שלי. יהי זכרך ברוך".
בסיום דבריו הכואבים, ספד אלי לאחיו יוסי, אשר נספה בשבי חמאס. "קשה לעמוד כאן היום, במקום שלא דמיינתי שנעמוד בו. קשה לדבר עליך בלשון עבר. אתה שתמיד היית שם, ראשון להושיט יד, ראשון לצחוק, ראשון לאהוב. השבי לא שבר אותך. גם כשהיית רחוק מאיתנו, המשכת להיות מי שאתה, יוסי שלנו, מלא כוח, אמונה ותקווה. ואנחנו פה מרוסקים וכואבים, אבל גאים בך כל כך אח יקר שלי. הלב שלנו לעולם לא יהיה שלם בלעדיך. אבל אהבתך, טוב ליבך והחיוך שלך, הם ימשיכו לחיות בנו, יהי זכרך ברוך".