כדי להבין את עומק העניין של הפרשה שעוסקת בעונשים, שחז"ל אמרו לנו שהם באים על דיבורים אסורים, אנחנו צריכים להתבונן בכוחו של הדיבור.
למורנו ורבנו הרב צבי יהודה, הייתה התכונה שהיה שולט בלשון, שולט בדיבור. המילים שהוא היה אומר תמיד היו מחושבות ושקולות, לא היו אצלו סתם פליטות פה.
הוא דיבר פעם מאוד בחריפות על מציאות של אדם שהייתה לו פליטת פה, זה לא היה מקובל עליו, אדם צריך לשלוט על הפה שלו. פליטת פה זה נקרא הפקר לכוח הדיבור.
הרצי"ה אמר זאת פעם לגבי שר בממשלה שאמר שלא אכפת לו לנסוע עם ויזה לגוש עציון, שגוש עציון לא תהיה בידי השלטון שלנו. כשאמרו לרצי"ה שזו הייתה רק פליטת פה, הרב אמר: 'אין דבר כזה!' וסיפר שהחפץ חיים היה איש שיחה, לא אדם שלא היה מדבר כלום וממילא לא דיבר לשון הרע, אלא הוא היה משוחח עם אנשים הרבה זמן על דא ועל הא, אבל הלשון הייתה שמורה, ואף פעם לא קרה שאמר מה שלא צריך לומר. אמר מה שצריך להגיד, ולא אמר מה שלא צריך להגיד.
גם הרב צבי יהודה הקפיד על זה, הוא לא אהב שאנשים עשו תענית דיבור. פעם אחד התלמידים החליט לעשות תענית דיבור בראש השנה, כדי לא להגיד דברים שלא צריכים להגיד. אנחנו חיכינו להגיד לרב שנה טובה והוא האריך בתפילה, כשגמר להתפלל הוא שאל את הבחור 'איפה פלוני? לא ראיתי אותו', הבחור התחיל להשמיע קולות כמו מי שנמצא בתענית דיבור, אז הרב שאל אותו: 'מה אתה אומר?', ואפשר היה להבין שהבחור עושה תענית דיבור, אבל הרב צבי יהודה לא רצה שהוא יעשה את זה, אז הוא שאל אותו עוד פעם: 'איפה? איפה? מה אתה אומר?' עד שהבחור דיבר.
ואז הוא אמר: 'צריך לדעת לדבר מה שצריך ולא לדבר מה שלא צריך, לא צריך לעשות תענית דיבור, אם צריך לדבר - מדברים, ואם לא צריך לדבר - לא מדברים'. אדם צריך לשלוט על התנהגותו המעשית, ועוד יותר מזה לשלוט על פיו, כלומר לשלוט על הדיבורים שלו.
מתוך שיחה שנאמרה בשנת תשע"ה. לשיחה המלאה באתר