שורד השבי אלי-ה כהן משחזר את היום הראשון בשבי, את ניסיון הבריחה שכשל, ואת חודשי הקיום הקשים במנהרה תת-קרקעית.
"הודיעו שעומדים להפציץ את המקום והבריחו אותנו לקומה תת-קרקעית. כל הבית התרסק, לא נשאר ממנו כלום. זה היה היום הראשון שלנו בעזה", סיפר בריאיון ל־ynet.
ההפצצות יצרו גם רגע נדיר של הזדמנות. לדבריו, "שוב מישהו הודיע שעומדים להפציץ, ואלה ששמרו עלינו נבהלו ונטשו אותנו. הסתכלתי על החטופים שהיו איתי, עדיין לא ידעתי את השמות שלהם אפילו, ואמרתי להם 'בואו נברח, מה אתם רציניים?'. אפשר לקרוא לזה אינסטינקט, אולי תחושת בטן. וככה התחלנו לרוץ ברחוב".
הבריחה לא הצליחה. "בחוץ תפס אותנו בחור עזתי, שזיהה אותנו כיהודים. בעל הבית ששמר עלינו מצא את המקום והתחיל לריב איתו, בסוף הוא החביא אותנו במכולת. ההפצצות נמשכו, חזרנו לבית וישנו חודשיים על הריסות", תיאר כהן.
הוא ביקש להדגיש: "חשוב לדעת, קודם כל, שכולם שם בעזה תומכים בדבר הזה, ראיתי את זה בעיניים – הילדים הולכים בבוקר לבית ספר עם תיק, ובצהריים סוחבים תיקים עם נשקים".