'הייתי החוב', בהוצאת ידיעות ספרים, הוא ספרו החמישי של ארז צדוק. אם מחשיבים גם ספרות מקצועית, אז זה ספרו השביעי.
הספר הקודם, 'הסנדלר מכוכבאן', הגיע למקום רביעי ברשימת רבי המכר של צומת ספרים, אבל זה היה לפני 13 שנים.
לרגל הוצאת הספר ולקראת שבוע הספר שיחול בחודש הבא, ישבנו עם ארז צדוק כדי להבין איך נעשה השילוב שנראה על פניו לא טבעי, בין עיסוק ריאלי בכלכלה ושוק ההון, לכתיבת פרוזה.
נתחיל ממוסכמה חברתית שאומרת שאתה אמור להיות או ריאלי או הומני. שוק ההון זה מספרים. זה ריאלי. כתיבה זה אנשים ורגשות. זה הומני. איך עובד לך השילוב ביניהם?
עובד מצוין. גם אנשים ריאליים שעובדים עם מספרים צריכים משהו לנשמה. אני משתדל לא לראות טלוויזיה במהלך השבוע ולקרוא אני קורא בשבת. אז באמצע השבוע, בערבים, הכתיבה זה השחרור שלי. זה קצת דומה לקריאת ספר, רק שאני יוצר את העלילה. כשעסקתי בשוק ההון וכתבתי ספרים על שוק ההון, זה באמת היה קשה כי לא היה את השינוי שכל כך צריך כדי להתאוורר. זה היה כמו לאכול לחם בפיתה. זה לא עובד. אז עברתי לכתיבת פרוזה וזה עבד.
ובכל זאת, איך מספיקים לנהל בית השקעות, לשבת באולפן טלוויזיה מדי יום ולכתוב ספרים כשיש גם משפחה ברקע?
המשפחה לא ברקע. היא במרכז כל הזמן. וכן, זה לא פשוט בכלל. זאת הסיבה שעברו כמעט 13 שנים מהספר הקודם ועד שהנוכחי יצא לאור. אבל התחלתי כבר לכתוב את הספר הבא, כדי שלא יהיה שוב פער כזה.
בוא ניכנס רגע לעלילה. הספר מתחיל ברובע היהודי בצנעא, בירת בתימן. גם עלילת הספר הקודם, 'הסנדלר מכוכבאן', התרחשה בתימן. האם החיבור בכתיבה למסורת אבותיך הוא מקרי, או מכוון?
התשובה שונה מספר לספר. ב'סנדלר מכוכבאן' רציתי להציב את ההווה המודרני מול המסורת העתיקה. אז יצרתי ברוקר אמריקאי עשיר, ציני ואגוצנטרי, יהודי ממוצא תימני שהתרחק מיהדותו ושלחתי אותו לישוב יהודי קטן ונידח בתימן, שמתנהל כמו במאה הקודמת, ללא חשמל ושאר מאפייני המודרניזציה, כדי לראות מה קורה ביניהם.
בספר החדש כבר נשאבתי יותר פנימה, שחזרתי את חיי הרובע היהודי בצנעא, כולל שמות הרחובות, השווקים, בתי הכנסת ואורחות החיים. בספר שזורים, תוך כדי הסיפור גם אירועים היסטוריים כמו רצח האימאם יחיא והפרעות בצנעא וברובע היהודי, עלילות דם, גירוש יהודים מעדן לחודידה (שהיום בכותרות), מבצע "על כנפי נשרים", ובישראל פרשת ילדי תימן. אני חושב שיש בספר ערך מוסף מעבר להנאה מהסיפור, וזה ההיכרות עם עולם אחר, שונה, מופלא, שהוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו.
כתבת בסוף הספר, בהערת המחבר, שהפספוס הגדול של חייך זה שלא ישבת עם סבא שלך ועם סבא רבא שעלו מתימן ושמעת את הסיפורים שלהם כשעוד היו בחיים.
נכון. לגמרי. במהלך הכתיבה עשיתי מחקר כל כך יסודי, באמצעות ספרי עיון וחיפוש אחר אנשים שחיו אז, כשהיו לי אוצרות לידי ולא ידעתי. הייתי ילד וילדים מחפשים דברים אחרים. אני אומר היום להורים, חוסך שבטו שונא בנו, הפרשנות שלי – מי שחוסך מהילד את השבט מלשון שבטיות, מסורת, היסטוריה משפחתית שיש בה כמובן גם את הערכים שלנו, שונא בנו. המסורת, ההיסטוריה שלנו, כמיהת אבות-אבותינו אל הארץ הזאת, הערכים המקופלים בתוך כל אלה, הם הבסיס שלנו פה. בלעדיהם אנחנו עלה נידף ברוח.
זה היה ראיון שונה בתכלית ממה שאנחנו רגילים לקבל ממך בשוק ההון.
אז רק אומר ששוק ההון המעולה ובכלל המגזר העסקי המדהים שלנו הם בעיני חלק חשוב מתקומת עם ישראל בארצו. הנה חיברתי בין שני הנושאים.
כותב הספר ארז צדוק הוא מנכ"ל אביב בית השקעות ופרשן כלכלי בערוץ 14 ובערוץ 10 (ערוץ הכלכלה)
