1. אם ממשלת ישראל רוצה לנצח את חמאס, היא חייבת להתנהל מתוך תודעה של שעון חול שהולך ואוזל וחלון הזדמנויות שהולך ונסגר. סביר מאוד להניח שאם בכלל עוד נותרה הזדמנות לנצח, מבצע 'מרכבות גדעון' הוא ההזדמנות האחרונה.
הלחץ המדיני החיצוני על ישראל הולך וגובר, ובה בעת הולך וגובר גם הלחץ מתוכנו. האגף השמאלי־קיצוני של המחאה הקפלניסטית האנטי־ממשלתית הולך ומקצין, הולך ומשלח רסן. כבר כעת הוא נותן את ידו מצד אחד להוקעת ישראל כמי שמבצעת פשעי מלחמה, ומצד שני לקמפיין סרבנות שירות והימנעות מהשתתפות במלחמה. זאת בנוסף לקמפיין החטופים, שבאופן קבוע וממושך מציף רגשית את דעת הקהל, משבש את שיקול הדעת ההגיוני, ודורש במפגיע לוותר על הניצחון ולהפקיר את ביטחון המדינה ואזרחיה למען הצלת החטופים, המצדיקה כל מחיר.
גם שעון החול של החיילים, בפרט חיילי המילואים, הולך ואוזל. העול הולך ונעשה קשה יותר ויותר. שיעור ההתייצבות המכובד של המילואימניקים למבצע 'מרכבות גדעון' נישא על תחושה שהפעם זה רציני, הפעם הולכים עד הסוף. אם שוב יתברר שמדובר בעוד סבב, בהמשך מלחמת ההתשה, בקצת יותר מאותו דבר – ספק רב אם יהיה ניתן לגייס את רוב המילואימניקים לסיבוב נוסף. שלא לדבר על כך שהקמפיין לגיוס החרדים בכפייה כאן ועכשיו מנסה, ובמידה מסוימת מצליח, לייצר אצל המילואימניקים תחושת עוול ולפגוע במוטיבציה שלהם להילחם.
זה אולי לא נעים לומר לרמטכ"ל חדש שיש לו רק צ'אנס אחד, אחרי שקודמו בתפקיד קיבל משאבי זמן כמעט בלתי מוגבלים. אבל רב־אלוף אייל זמיר ידע לאיזו מציאות הוא נכנס, וקיבל את המינוי על סמך הבטחה שהוא יודע להביא ניצחון במציאות הזאת.
2. האם ממשלת ישראל מבינה שזו אולי ההזדמנות האחרונה? זה לא ממש נראה ככה. כי כל הסימנים מלמדים שלמרות ההיערכות למתקפה בכוח של חמש אוגדות שכבר החלה, ולמרות גיוס המילואים הנרחב שנועד לאפשר את המתקפה הגדולה, ישראל עדיין משדרת שבכל רגע היא תהיה מוכנה לעצור. אם וכאשר חמאס ירגיש שכלו כל הקיצין והמכה המכרעת עומדת לנחות עליו, הוא יודע שבכל רגע נתון הוא יוכל להודיע על קבלת 'מתווה ויטקוף'. במסגרת המתווה, חמאס יחזיר לנו כמחצית מהחטופים החיים או קרוב לכך, ובתמורה יזכה להפסקת אש של כ־60 יום, לאספקה "הומניטרית" נדיבה ולשחרור מאות מחבלים רוצחים. כאשר האופציה להינצל פתוחה בפניו בכל רגע, אין סיבה שחמאס יישבר.
מדובר בכשל אסטרטגי. ישראל מתנהלת כמו מתאגרף בטוח בעצמו שלא רוצה לסיים את ההצגה לקהל מוקדם מדי, והוא חובט ביריבו במתינות כדי לנצח בנקודות בעוד סיבוב, אבל את הנוק־אאוט שומר לסיבובים מאוחרים יותר. למרבה הצער והאכזבה, נראה כי היעד של ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל זמיר אינו להביא לניצחון מהיר בשלב הנוכחי. הם חותרים ללחוץ צבאית על חמאס עד שיסכים לקבל את 'מתווה ויטקוף' ולמסור לידינו עוד כעשרה חטופים. מהלך כזה יוציא אותנו לעוד הפסקת אש של כחודשיים, כשהפעם ספק רב אם יהיה ניתן לאחר מכן לחדש את הלחימה.
3. מצבה של ישראל בסוגיית החטופים דומה למצבו של אדם שחוטף אכזרי מחזיק בבנו כבן ערובה, מכוון אליו אקדח ומאיים לרצוח אותו אם לא יתמלאו כל דרישותיו. אפשר במצב כזה לנסות לדבר באוזני החוטף דברי מוסר ותוכחה, בתקווה שישתכנע להרפות. אפשר לאחוז בילד ולנסות למשוך אותו אליך. אפשר גם לנסות להפיל את האקדח מידו של החוטף. אבל הפתרון הכי יעיל הוא לירות לחוטף בראש.
כשזה יקרה, הבעיה תיפתר מאליה. במקום למרוח את הזמן בניסיון לחלץ מידי חמאס עוד ועוד חטופים בסבבים של עסקאות שמחירן כבד מנשוא וספק רב אם יקרו, מה שצריך לעשות עכשיו זה להנחית על חמאס נוק־אאוט ולמוטט אותו סופית. זה מה שגם יגרום לכך שהוא ירפה את אחיזתו מהחטופים שלנו והם יצאו לחופשי.
4. כדי לנצח את חמאס אין צורך להרוג את אחרון המחבלים, לפוצץ את כל המנהרות ולהשמיד את כל אמצעי הלחימה. ניצחון במלחמה מושג ברוב המקרים הרבה לפני שהכוח הלוחם של האויב מושמד עד הסוף. הניצחון מגיע כאשר נשברת רוח הלחימה של האויב, ברור לו שסופו להיות מובס, הוא לא מוצא תוחלת בהמשך הלחימה, ואף שעוד יש לו חיילים ואמצעי לחימה, הוא נכנע ומניח את נשקו.
חיסולם של מוחמד סינוואר ומפקד חטיבת רפיח בשבוע שעבר היו עוד חוליה בשרשרת מכות ארוכה מאוד שארגון המרצחים חמאס ספג מאיתנו בשנה וחצי האחרונות. ההנהגה הבכירה שלו, הצבאית, המדינית והארגונית, חוסלה כמעט כליל.
הוא איבד עשרות אלפי לוחמים. מהאיום הרקטי שלו נותר מעט מאוד. הושמד או נתפס חלק משמעותי מאמצעי הלחימה שלו וממעבדות הייצור. אזורים נרחבים בערי רצועת עזה הפכו לעיי חורבות. שני מיליון עזתים הפכו לפליטים בארצם, שנאלצים להקדיש את ימיהם לרדיפה אחר אמצעי קיום בסיסיים כמו מזון וקורת גג.
לפי כל היגיון, העזתים וארגון חמאס השולט בהם כבר היו אמורים מזמן להגיע אל נקודת השבירה, להיכנע, להניח את נשקם, למסור לידינו את גורלם, וכמובן – להחזיר את כל החטופים. למה זה לא קורה? איך רוח הלחימה שלהם עדיין לא נשברה?
יש המבקשים לטעון שכאלה הם הקנאים האסלאמים, הם לא נשברים לעולם. גם כאשר ברור שהם ישלמו מחירים עצומים, הם תמיד יעדיפו את מות השאהידים שיבטיח את מקומם בגן עדן. אבל גם חיזבאללה הוא ארגון אסלאמי קנאי, אפילו ארגון שיעי קנאי, ובכל זאת הצלחנו לשבור אותם, לפחות זמנית. גם את דעאש האסלאמי־קיצוני הצליחו לנצח.
התשובה טמונה במקום אחר: גם אחרי כל המכות שספג, ישנם כמה גורמים שמחזקים את רוחו של חמאס, ונותנים לו תקווה שאם רק יצליח להחזיק מעמד, ישראל תמצמץ ראשונה והוא יצליח לשרוד. הקמפיין שדורש להסכים לסיום המלחמה למען שחרור החטופים הוא אחד הגורמים שמתחזקים את תקוות ההישרדות והניצחון של חמאס.
הלחץ הבין־לאומי, שבכל פעם לובש צורה אחרת, גם הוא מקור תקווה לחמאס שיצליח לסיים את המלחמה כשהוא עומד על רגליו. גורמים שונים המערערים את יציבות הקואליציה, בהם גם המאבק לגיוס חרדים בכפייה, מעוררים תקווה שהממשלה תיפול וזה יגרום להפסקת המלחמה. גם קמפיין הסרבנות והדה־לגיטימציה המוסרית הוא כחמצן בריאותיהם של עכברי המנהרות. כדי שרוחו של חמאס תישבר, הוא צריך לעמוד מול מתקפה ישראלית עוצמתית ובלתי פוסקת, ששום לחץ או הצעת עסקה לא יכולים לעצור אותה.
5. כדי לנצח, אם זה בכלל עוד אפשרי, נתניהו וזמיר חייבים לוותר על החתירה לעסקה נוספת. עליהם ללכת בכל הכוח על נוק־אאוט בסיבוב הזה, כי ספק רב אם יהיה סיבוב נוסף. גם אם יש בכך סיכון מסוים לחיי החטופים, הגיע הזמן להעמיד באומץ את המשוואה המוסרית הקובעת שחיי הלוחמים אינם זולים יותר מחיי החטופים, ושאי אפשר להמשיך לנצח במלחמת התשה שגובה את חייהם של עשרות מחיילינו. גם סיום המלחמה ללא ניצחון הוא אופציה אסונית שתעלה במחיר חייהם של מאות ואלפים.
הוויכוח שהתלהט כאן השבוע על חידוש אספקת המזון לאוכלוסיית האויב, ועל הסכנה שהאספקה תיפול לידי חמאס ותחזק אותו, הוא ויכוח חשוב אבל שולי יחסית. חשוב למנוע אספקה מחמאס, אבל חשוב הרבה יותר לדרוש שמבצע 'מרכבות גדעון' לא יתנהל לאיטו, ושמטרתו האסטרטגית לא תהיה עוד עסקה חלקית הכרוכה בהפסקת אש.
יש לחתור לכיבוש מלא של רצועת עזה תוך שבועות ספורים, להקמת ממשל צבאי כאן ועכשיו כאלטרנטיבה לשלטון חמאס, ולמתן אפשרות למאות אלפי הערבים המעוניינים בכך להגר למדינות אחרות. כשזה יקרה, יהיה אפשר להכריז על ניצחון, וגם החטופים ישוחררו. אם ממשלת ישראל וצה"ל לא ילכו על זה בכל הכוח, כנראה נתניהו וזמיר לא באמת חותרים לניצחון במלחמה.
לתגובות: [email protected]