הרב שמואל סלוטקי, שפיקד על יחידת סריקת חללים במהלך טבח השבעה באקוטובר ואיבד את שני בניו בקרבות, שוחח עם ערוץ 7 לרגל יום ירושלים והתייחס למשמעות היום בצל הכאב והמלחמה.
"יום ירושלים זו הזדמנות נפלאה לחדד לעצמנו את מה שוויקטור פרנקל, בספרו 'האדם מחפש משמעות', מאוד מדגיש – שכשיש למה, אפשר לשאת כמעט כל איך", אמר. "כי ירושלים היא איתן, נוצק וחזק במסורת הדורות של העם היהודי, לייעוד המשותף שלנו, למרכז הרוחני שלנו, להבנה שכולנו סביב הנושא של ירושלים, סביב המסורת, סביב שרשרת הדורות".
בהתייחס לפער שבין האחדות סביב ירושלים לבין המחלוקות היומיומיות, אמר: "למרות המחלוקות והגוונים השונים וההתנהלויות ביום-יום שהן שונות בין אדם לאדם וחברה לחברה – המכנה המשותף הכל כך בסיסי ומוצק שבא לידי ביטוי בירושלים, באורה, בכוחה, במה שהיא מעבירה במסורת שלה - זו הזדמנות מצוינת, נפלאה, לחדד לעצמנו שזה חלק מהייעוד המשותף שלנו".
"לכן נצליח לשאת כמעט כל 'איך' גם כשזה כואב, גם כשזה קשה, גם כשיש מחירים, גם כשצריך לשרת ימים רבים במילואים ויש משפחות שנשארים ילדים בלי הורים במילואים, או חלילה יותר מזה, ונשים שקורסות תחת הנטל עדיין ה'למה' שלנו, היעד, מה שנקרא 'ירושלים בגדול', הוא זה שמחזיק אותנו, מחבר אותנו ונותן לנו את הכוחות".
הרב התייחס לשאלה כיצד אפשר לחגוג את יום ירושלים בזמן מלחמה, "ההסתכלות על הנושא של החטופים, החיים והחללים, יכולה לתפוס זווית לגמרי שונה, ולהעביר לנו את המסר עד כמה אנחנו נמצאים במקום אחר ואני אסביר: לפני 85 שנה, בתקופת השואה, המצב היה קטסטרופלי לעין ערוך. מיליונים של יהודים גוועו, נשרפו, נטבחו. זה התחיל בצורה איטית וזה הגיע עד לאן שהגיע. יהודים בכל העולם ניסו לעשות משהו, להשפיע על מקבלי ההחלטות במדינות השונות. אבל מה שאנחנו עושים היום פה, במדינת ישראל, מאז השבעה באוקטובר כדי להחזיר את החטופים, חיים וחללים, זה פי כמה וכמה הרבה יותר ממה שעשו אז בתקופת השואה, כשהפרופורציות הפוכות לחלוטין".
הוא הוסיף, "מדובר היום על 58 חטופים שעדיין נמצאים בידי האויב האכזר, ואנחנו עושים הכול, גם מתפללים, מפגינים, גם משתדלים בכל מדינות העולם, מפעילים לחץ בינלאומי אדיר, עושים מבצעים צבאיים ומנסים. תחשבו על אותם מיליונים רבים, חיים ואחר כך חללים, שהתגוללו ברחבי אירופה – עצמות ושברי עצמות, אף אחד לא עשה כלום בשביל להביא אותם לקבורה. לא שם ולא כאן. והיום, אנחנו כמדינה, יש לנו את הזכות להיות שותפים במדינה שדואגת לאותם חטופים, מתוך הבנה שהם בניה ומדינה צריכה לעשות את הכול כדי להחזיר את הבנים כל מה שניתן ואפשר".
לדבריו, "הסיפור של החטופים, החללים והמתים ממלא אותי בגאווה על המקום שבו אנחנו נמצאים – שאנחנו כמדינה יכולים לפעול, ולהפגין, וללחוץ".
כשנשאל אם הוא מכניס את עצמו לשאלות האם יש להמשיך עם המלחמה והאם אנחנו בדרך הנכונה לניצחון, השיב, "יש מחלוקת, ואני מביט במבט על מעל המחלוקת הטקטית איך נכון יותר לפעול. זה שאנחנו פועלים – בחזית הזאת או בחזית השנייה – בכל המרץ ובכל היכולת ובכל המחויבות למען החטופים, זה דבר מדהים שלפני 85 שנה מיליונים היו במצב של מצוקה הרבה יותר חמורה וקשה - חיים וחללים - ועם ישראל כעם לא עשה את מה שאנחנו עושים עכשיו".
"ממלא אותי גאווה, שמחה ותודה לקב"ה על השפע הקדוש שאנחנו נמצאים בו, ועל הזכות להיות חיים בדור ובמדינה שבמצב הזה שבו אנחנו נמצאים - עם העשייה המדהימה, בצורה כזאת או אחרת - שלא הייתה בעבר. כי עכשיו אנחנו חיים בדור של גאולה, בדור של ציונות, בדור של אחריות וערבות הדדית שבאה לידי ביטוי בפועל, בחיי היום-יום".
בהתייחס לשיח החברתי לאחר השבעה באוקטובר אמר: "במובן מסוים יש שיפור בשיח, בעיקר אצל הפוליטיקאים וחברי הכנסת. אנחנו בהחלט רואים שהם לוקחים את זה לשימת ליבם, נזהרים יותר, משתדלים יותר. הרבה נופלים עדיין, אבל בסך הכול רוב חברי הכנסת מדברים בצורה נורמטיבית, ראויה והוגנת. מיעוט קולני וצועק עדיין נופל הרבה פעמים לבור הזה, אבל יש לנו מאוד מה לעשות בשיח החברתי, בין-אישי ובשיח בתקשורת באופן כללי. יש לה הרבה מה לעשות בזה, וזו מחויבות של כולנו".